לפעמים החיים דומים לסרט אימה: למשל, כאשר אישה מנותחת עוברת קשירת חצוצרות, ללא הסכמתה, בניתוח קיסרי.
נשמע לכם דמיוני? תביעת רשלנות רפואית שבה טענה מטופלת כי עברה אירוע כזה, הוגשה לבית המשפט לפני מספר שנים והסתיימה בפשרה מול משרד הבריאות.
במקרה כזה, העילה להגשת תביעה היא פגיעה בהסכמה מדעת של המטופל.
בעשורים האחרונים, הסכמה מדעת היא אחת הסוגיות הנידונות בהרחבה ובתדירות גבוהה במסגרת תיקי רשלנות רפואית המתנהלים בבתי המשפט. אחת הסיבות לכך היא חוק זכויות החולה שעיגן בצורה מפורשת את חובת הרופאים להשיג את הסכמתו מדעת של המטופל לטיפול, כלומר הסכמה המבוססת על מידע מפורט שנתנו לו אודות טיב הטיפול, השלכותיו וסיכוניו.
הפרת חובה זו נחשבת להתרשלות ולפגיעה באוטונומיה של המטופל, ובתי המשפט מתייחסים לכך יותר ויותר בחומרה. מחדל כזה עשוי להיות כשלעצמו בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית.
כאשר מטופל עומד לעבור ניתוח או טיפול רפואי מורכב אחר, כגון בדיקה פולשנית, נהוג להחתים אותו על טופס הסכמה לטיפול. ואולם, במקרים רבים לא יסתפק בית המשפט בהצגת טופס הסכמה חתום כהוכחה לכך שהמטופל הסכים לטיפול.
אם המטופל יוכיח כי לא ניתנה לו שהות לקרוא את הכתוב בטופס או כי הטופס אינו מפרט כראוי את טיב הטיפול וסיכוניו, סביר כי בית המשפט לא יראה בטופס הוכחה לקיומה של הסכמה מדעת.
עם זאת, כפי שקיומו של טופס הסכמה אינו פועל אוטומטית לטובת הרופאים, העדר טופס כזה לא יפעל בהכרח לטובת המטופל, לבטח כשמדובר בטיפול שלא נהוג לבקש את הסכמת המטופל בכתב לביצועו, כגון טיפולים תרופתיים. בית המשפט נוטה לבחון את שאלת ההסכמה לטיפול בראייה מהותית, תוך ניסיון לברר אם בפועל ניתן למטופל המידע הנדרש. אם יוכח שהמטופל קיבל הסבר מפורט בעל פה על הטיפול, ייתכן כי העובדה שלא חתם על טופס הסכמה, לא תעלה ולא תוריד.
כדי להכריע בטענות לפגיעה באוטונומיה יתחשב בית המשפט בסוג הטיפול. כך, נקבע לא אחת בפסיקה שחובת הרופאים לספק מידע למטופל גוברת, כאשר מדובר בטיפולים אלקטיביים, כלומר טיפולים שאינם הכרחיים מבחינה רפואית או אינם דחופים, כדוגמת ניתוחים פלסטיים, ניתוחי קיצור קיבה, ניתוחים להסרת קטרקט בעיניים ועוד.
בייחוד נוטים בתי המשפט להחמיר עם גורמי רפואה כשמדובר בטיפולים שאין בהם צורך רפואי, המשווקים לציבור באופן מסחרי. במקרים כאלה, קיים חשש, כי האינטרס הכלכלי של הגורם המטפל יאפיל על מחויבותו לספק את מלוא המידע למטופל, ומנגד כי המטופל לא יטרח מספיק להשגת מידע מפורט על הטיפול. לכן בית המשפט יבחן בקפידה אם ניתן למטופל המידע הנדרש, והטענה כי המטופל יזם את הטיפול או התעקש עליו, לא תוכל לשמש לגורם המטפל כטענת הגנה.
לצד זה, יתחשב בית המשפט גם בהשתלשלות העניינים הקונקרטית. למשל, אם ניתוח אלקטיבי הסתבך והצריך ביצוע הליך רפואי דחוף ובלתי-צפוי, בעוד המטופל אינו נמצא במלוא הכרתו, ייתכן כי בית המשפט יגלה סלחנות לכך שלא ניתן למטופל או לקרוביו הסבר מפורט אודות ההליך הדחוף בטרם ביצועו.
פגיעה באוטונומיה עקב העדר הסכמה מדעת נחשבת לראש נזק בפני עצמו, שבגינו עשוי להיות המטופל זכאי לפיצוי עצמאי, לצד פיצוי על עוד נזקים הנובעים מהטיפול. עם זאת, היקף הפיצוי תלויים בפרמטרים נוספים.
כיום עשוי בית המשפט לפסוק פיצויים בגין מחדלים בהשגת הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה בלבד, גם כאשר לא הייתה התרשלות בטיפול עצמו. ואולם, אם הטיפול לא גרם נזק נוסף למטופל מלבד הפגיעה באוטונומיה או אם יוכח כי המטופל היה נותן את הסכמתו לטיפול, גם לו היה מקבל מידע מלא, סביר שייפסק לו פיצוי נמוך יחסית שיגיע לגובה של עשרות אלפי שקלים בלבד.
התייעצות עם עו"ד הבקיא ברשלנות רפואית תוכל לספק לכם מענה מפורט לגופו של מקרה, בכל הנוגע לסוגיות המורכבות של הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.
עו"ד רן שפירא, 09.12.2024
עו"ד רן שפירא, 30.01.2022
מערכת האתר, 15.04.2018
מערכת האתר, 10.11.2017
מערכת האתר, 18.02.2020