רשלנות רפואית ספינה ביפידה

קצת על המחלה ועל הטעמים בגינם מוגשות תביעות רבות לערכאות השיפוטיות. בכתבה תוכלו למצוא גם דוגמא מעניינת מהפסיקה.

ספינה ביפידה (Spina Bifida) הוא פגם שמתפתח בעובר כבר בחודש הראשון להריון עימו, כאשר נפקותו היא יצירת פתח בחוליות עמוד השדרה, אשר דרכו בולטים עצבי חוט השידרה. במקרים הקלים עלולה הספינה ביפידה לגרום לפגיעות מוטוריות ובמקרים היותר חמורים לשיתוק כללי ולחוסר יכולת של האדם הלוקה בתסמונת ליתן שתן וצואה.
תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות על ידי קטינים והוריהם בטענה כי ניתן היה לזהות את המחלה עוד בשלבים הראשונים להיריון ובכך לחסוך את הסבל הרב של הקטין וההורים

כך למשל, אם ניתן היה לזהות את המחלה עוד במסגרת סדרת הבדיקות המוקדמות: חלבון עוברי, סקירת מערכות והדבר לא נעשה, הרי שייתכן ותקום לקטין ולהוריו עילת תביעה של רשלנות רפואית בהריון.

ככל וילדכם סובל ממחלת הספינה ביפידה ואתם חפצים לערוך בירור אודות השאלה האם ניתן היה לאבחן את המחלה בשלבים המוקדמים של ההריון, פנו אלינו ואנו נעריך את סיכוי תביעתכם. ניתן לפנות אלינו באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר או בטל 03-5117722, ואנו נשיבכם בהקדם.
רשלנות רפואית ספינה ביפידה בפסיקת בתי המשפט:
פלוני הינו קטין שנולד בשנת 1993 כשהוא סובל מתסמונת ספינה ביפידה בקוטר של שלושה סנטימטר. התסמונת האמורה גרמה לו לשיתוקים חלקיים בפלג גופו התחתון, לחולשת פלג הגוף העליון, לחוסר שליטה על הסוגרים ועוד. בשל נזקים אלו הגיש פלוני, בצוותא עם הוריו, תביעת רשלנות רפואית כנגד שלושה נתבעים: עיריית ירושלים, אשר ניהלה את טיפת החלב שביצעה את מעקב ההריון אחר אם הניזוק, בית החולים הדסה עין כרם שעקב אחר היולדת החל מהשבוע העשרים ושבעה להריונה וקופת חולים כללית, אשר במסגרתה נערכה ליולדת בדיקת אולטראסאונד קריטית.
במהלך ניהול הדיון של תביעת רשלנות רפואית דנן הגיעו התובעים ובית החולים להסדר פיצוי לפיו הנתבע ישלם לתובעים סך של כשני מיליון שקלים לסילוק כל טענותיהם, זאת מבלי להודות באחריות לנזקי הקטין. הסדר זה לא פטר את בית המשפט מדיון באחריותן של שתי הנתבעות הנוספות. על פי תיאור טענות הצדדים בפסק הדין שמשתרע על פני מאתיים שבעים ושניים עמודים (!!), עולה כי עילת התביעה העיקרית הינה הולדה בעוולה, לפיה טוענים התובעים כי הנתבעות התרשלו באיבחון המומים בקטין, עובר ללידתו ובכך מנעו מהוריו להפסיק את ההריון וכפו עליהם חיים מלאים בסבל. בכל הנוגע לטיפת חלב נטען כי הצוות שבדק את התפתחות הריונה של התובעת, לא שלח אותה במועד לבדיקת חלבון עוברי, אשר היה בה כדי לגלות את תסמונת הספינה ביפידה בעובר כבר בשבוע השמונה עשר להריון עימו. לא זו אף זו, טענות רשלנות רפואית נשמעות גם לאופן שבו ביצעו הרופאים בטיפת החלב את המעקב אחר התפתחות העובר, שכן בדיקה ראויה הייתה מגלה את הפיגור בגדילה ממנו סבל ולאיתור המום שעמוד השידרה.
לא למותר לציין כי על פי כתב ההגנה שהוגש על ידי עיריית ירושלים לא הייתה כל רשלנות רפואית בטיפול שהוענק לתובעים בטיפת החלב, יתרה מכך ? הגיליון הרפואי מלמד כי התובעת אכן נשלחה לביצוע בדיקת חלבון עוברי, אך ביכרה, ככל הנראה משיקולים פיננסיים, שלא לבצעה.
טענות דומות הופנו כנגד קופת החולים, אשר עיקר הגנתה מתבססת על כך שניבות העניין ונזקיו של הקטין, אינם מתאימים לעילת ההולדה בעוולה.
בית המשפט המחוזי פסק כי היה על הרופאים שטיפל באם ליידע אותה בדבר החשש לקיומו של המום בעובר, קל וחומר שהיה עליהם לפרוס בפניה את אפשרויות הפתרון העומדות בפניה, לרבות הפנייתה לביצוע הפלה במידה ותדרוש זאת. יחד עם זאת, נפסק כי מתקיים אשם תורם מצידה של האם, אשר לא פנתה לביצוע בדיקת החלבון אליה הופנתה ואף לא שיתפה פעולה בכל הנוגע לבדיקת האולטראסאונד שבוצעה בה.
לאור כל האמור לעיל מקבל בית המשפט את תביעת רשלנות רפואית ספינה ביפידה דנן ומחלק את האחריות לנזק בין הנתבעים והתובעים, כך שבית החולים וקופת החולים נושאים באחריות בשיעור של שלושים אחוזים, העיריה בעשרים וחמישה אחוזים נוספים ושאר האחריות (כחמישה עשר אחוזים) מוטלת על כתפיו של הורי הקטין.
ת.א 3198/01