איחור באבחון תסמונת קושינג עשוי לזכות בפיצוי

אודות התסמונת

תסמונת קושינג הינה הפרעה הורמונלית נדירה יחסית, הנגרמת מחשיפת יתר של רקמות הגוף להורמון הקורטיזול. תסמיני המחלה הם עליה במשקל החולה, אדמימות בצווארו ובפניו, עליה ברמת לחץ הדם, סוכרת, דלדול השרירים והעצמות ולעיתים אף הפרעות שכליות.

רופא אשר מבחין בתסמינים האמורים וחושד שהמטופל לוקה בתסמונת האמורה, אמור לערוך בדיקות לאיבחון המחלה. בדיקות אפשריות באמצעותן ניתן לאתר את המחלה בגוף המטופל הינן צילום רנטגן, בדיקת MRI, אולטרה סאונד או בדיקת דם, תלוי בסוג התסמונת ובמיקום הגידול המפריש. כאשר מאובחן המטופל כמי שלקה בתסמונת, יינתן לו טיפול תרופתי ולעיתים יהיה על הרופאים אף לפעול להסרת הרקמות הבעייתיות או להרוס אותן על ידי הקרנות.

איך מאבחנים רשלנות בטיפול?

תביעות רשלנות רפואית העוסקות בתסמונת קושינג מוגשות בדרך כלל בשל איחור באיבחון התסמונת על ידי הרופא המטפל.

במקרה שנדון לאחרונה בפסיקה, טענה התובעת כי איחור באיבחון המחלה גרם לה לנזקים רבים שהיו נמנעים אילו היו הרופאים מאתרים את אותה תסמונת בזמן. התובעת טענה כי היה על הרופאים לשים לב לכך שבתקופה שהייתה בהריון היא השמינה יתר על המידה (שהרי השמנת יתר היא חלק מתסמיני המחלה, כמפורט לעיל) ובנוסף היה עליהם לתת את דעתם על העובדה שהיא סבלה מנפיחות בצווארה ומדלדול שריריה.

על מנת להכריע בתביעת רשלנות רפואית תסמונת קושינג דנן, בחן בית המשפט את העדויות שנשמעו בפניו אודות התסמינים שהופיעו אצל האישה בזמן הריונה, כמו גם על הרשומות הרפואיות שתיעדו את מצבה הבריאותי לאורך שלבי ההריון ועד לאיבחונה של התסמונת.

המסקנות המשפטיות בפסק הדין

לאחר הבדיקה האמורה והקביעה כי חלק מהתסמינים אכן הופיעה אצל התובעת, עבר בית המשפט לדון בשאלה האם דיווחה התובעת לרופאיה אודות אותם תסמינים (זאת על מנת לבדוק האם איחרו הרופאים באיבחון המחלה והאם ניתן לראות בהתנהגותם רשלנות רפואית)? על פי רישומי הרופאים אין תיעוד של תלונות בגין אותם תסמינים מצד התובעת. מכאן למד בית המשפט כי סביר שתלונות אלו כלל לא הושמעו על ידה היות ולא סביר שאף אחד מהרופאים בפניהם שטחה התובעת, לטענתה, את בעיותיה, לא ירשום ולו מילה אחת בכדי לתעד זאת ברישומיה הרפואיים. כך, בית המשפט קובע כי סביר להניח שהתובעת ייחסה את אותם תסמינים להריונה ועל כן לא התלוננה עליהם בפני הרופאים.

הנה כי כן, בית המשפט שמט את הקרקע מחת לטענותיה של התובעת, אך עם זאת עבר לדון בשאלה האם יכלו הרופאים להבחין בתסמינים ולאבחן בעקבות כך את המחלה, אף ללא תלונות מצד התובעת. תשובה חיובית לשאלה דנן תוביל למסקנה כי היה איחור באיבחון הרופאים וכיוצא מכך ניתן יהיה להכיר בהתנהגותם כהתנהגות מסוג רשלנות רפואית תסמונת קושינג. בשל העובדה שמדובר בהחלטת ביניים ומענה לשאלה זו יש לתת רק לאחר עיון בחוות דעת מומחים, בית המשפט לא הכריע לגבי כל התסמינים, אולם לגבי חלקם קבע, אף ללא שמיעת דעות המומחים, כי הרופאים לא יכלו לגלותם בנסיבות העניין ובהמשך לכך לא יכלו להסיק מהם כי קיים חשד לקינונה של המחלה בתובעת.

בית המשפט טרם נתן את פסק דינו בתביעה דנן וייעשה זאת רק לאחר שמיעת עדות המומחים מטעם הצדדים, אשר עשויה לשנות את הכרעת הדין המסתמנת, לאור קביעות בית המשפט עד כה.