רשלנות רפואית תסמונת טורט

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בנתניה, נדחתה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה במסגרתה נטען כי מחלת טורט ממנה התובע סובל נגרמה בשל טיפול רשלני של בית החולים.

רשלנות רפואית תסמונת טורט – הוכחת הקשר הסיבתי:
תסמונת טורט הינה הפרעה נפשית המתבטאת בתגובות בלתי רצוניות של השרירים (המוטוריים והקוליים). אחת הסיבות העיקריות היא מוות של אדם קרוב ומשמעותי או טראומה אחרת שחווה האדם.
בתביעת רשלנות רפואית תסמונת טורט שהוגשה לבית משפט השלום בנתניה טען התובע, באמצעות אפוטרופסו (אביו), כי מחלת הטורט ממנה הוא סובל נגרמה בעקבות רשלנות רפואית של המרכז הרפואי לבריאות הנפש "לב השרון", הממוקם בפרדסיה.
עסקינן בתביעה מכוח עיזבונה של המנוחה אשר הייתה מאושפזת במוסד הרפואי הנזכר לעיל, עקב נסיונות התאבדות חוזרים ונשנים. ארבעה ימים לאחר אישפוזה הציתה את עצמה המנוחה על ידי מצית וכתוצאה מכך סבלה מחבלות וכוויות חמורות, אשר הובילו לאישפוזה בבית החולים "בלינסון". שלושה ימים לאחר אישפוזה האמור, מתה המנוחה כתוצאה מכשל מערכתי של גופה, אשר נבע מההצתה.
במסגרת כתב תביעת רשלנות רפואית תסמונת טורט נטען כי בעת שהגיעה המנוחה לאשפוז במוסד לחולי נפש, ביקש בעלה כי ישגיחו עליה באופן מיוחד, לאור נסיונות ההתאבדות בעבר, אולם חרף זאת הצליחה התובעת להמצוא מצית ולהצית עצמה, והכול בשל השגחה בלתי ראויה המהווה רשלנות רפואית מצידו של הצוות הרפואי. בנוסף טוענים התובעים כי לא היו כל אמצעי כיבוי אש נגישים במוסד הרפואי ולכן לקח זמן כה רב לכבות את האש שהתלכחה בגופה של המנוחה.
אחד הנזקים הנטענים בתביעת רשלנות רפואית תסמונת טורט דנן, הינה כי מותה של המנוחה הותירה את בנה התלוי שבור נפשית והובילה אותו, בסופו של דבר, לחלות במחלת הטורט.
הנתבעת הכחישה כל טענה לפיה עסקינן במקרה של רשלנות רפואית תסמונת טורט, הן בשל העובדה שהצוות הרפואי פעל על פי הנהלים התקינים בנסיבות הקיימות והן בשל כך שלא מתקיים כל קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית הנטענת למחלתו של התובע בתסמונת טורט.
בית המשפט חורג ממנהגו ופותח את פסק דינו במבוא, במסגרתו מודגשת העובדה כי עסקינן במקרה טרגי וכואב מכל היבטיו, אשר מעלה תחושות של צער עמוק וגעגועים מצד קרובי משפחתה של המנוחה. ודוק, הפסיקה בעניין זה קשה לא רק בגלל נסיבות המקרה, אלא גם בשל העובדה שמדובר במקרה התאבדות, אשר אופיין על ידי בתי המשפט לאורך השנים כאחד מהמקרים הקשים לפסיקה אף מן הפן המשפטי. אולם, באותה נשימה מדגיש בית המשפט כי כל התחושות הנזכרות לעיל אינן רלוונטיות להחלטות שייקבעו על ידו במסגרת תביעת רשלנות רפואית תסמונת טורט דנן.
בית המשפט מגיע למסקנה כי הצוות הרפואי המועסק על ידי המוסד הנתבע הפעיל את שיקול הדעת הנדרש בנסיבות העניין, כאשר השתמש באמצעי פיקוח מקובלים בפרקטיקה הרפואית, אשר נבחרו לאחר בחינה מדוקדקת של מצבה הנפשי של המנוחה ועברה הרפואי.
לא זו אף זו, אף אם יכיר בית המשפט כי התרשל הצוות הרפואי בפיקוחו על המנוחה, הרי שבמילא נפסק כי לא קיים כל קשר סיבתי בין אותה רשלנות נטענת לתסמונת הטורט ממנה סובל, למרב ההצער, בנה של המנוחה. למסקנה זו מגיע בית המשפט בהסתמך על עדותו של הבלתי מהימנה של בן המנוחה, אשר היה במועד ההצתה ילד צעיר ולפי כך לא היה יכול לתאר במדוייק את אשר ארע לאימו.