החדיר לרחמה של מטופלת בהריון התקן למניעת הריון

בפסיקה ניתן למצוא לא מעט תביעות רשלנות רפואית כנגד רופא גניקולוג, אך הדוגמא הבאה יוצאת דופן. גינקולוג התרשל והחדיר לרחמה של מטופלת התקן תוך רחמי למניעת היריון, בשעה שהיא הייתה בשבוע העשירי להריונה. קביעות בית המשפט בעניין, בכתבה שלפניכם. 

בדיקת הריון

הגניקולוגיה היא התחום הרפואי שעניינו מערכת הרבייה הנשית, ובכלל זאת, הנרתיק, השחלות הרחם, ואיברים נוספים. תחום רחב זה, כולל מחד טיפול במחלות של האיברים הללו, ועל כן יטפל הגניקולוג בזיהומים ודלקות, במחלות מין, בבעיות וסת ואי פוריות, ומאידך, הגניקולוג גם עוסק במצבים רפואיים של היריון ולידה, ולמעשה, מלווה את האישה בכל שלבי ההיריון, תוך שהוא מפקח על ההתפתחות התקינה של העובר.

לאחר שהשתמשה בעבר בהתקן תוך רחמי כאמצעי למניעת היריון, רצתה ילנה להשתמש בו שוב, ועל כן פנתה לרופא מומחה ליילוד וגניקולוגיה. פנייתה נעשתה בשנת 2004, כעשרה חודשים לאחר שילדה ילנה את ילדה הרביעי, והרופא מסר לה מרשם להתקן מסוג מסוים, והזמין אותה לשוב אליו כעבור יומיים על מנת להחדיר את ההתקן. ואכן, כעבור יומיים, הוחדר לרחמה של ילנה התקן תוך רחמי על ידי הרופא.

כארבעה שבועות לאחר מכן, ביצעה ילנה בדיקה לגילוי היריון שתוצאתה הייתה חיובית, והיא הודיעה על כך לרופא. הרופא מצידו, ביצע בדיקת אולטרא סאונד, שעל פיה ילנה הייתה בשבוע העשירי להריונה. ילנה פנתה לוועדה להפסקת היריון, וכשבועיים מאוחר יותר, היא עברה גרידה וההיריון הופסק.

נאלצה להפסיק את ההריון

ילנה טוענת, כי הרופא התרשל בכך שהחדיר לרחמה התקן בעת שהייתה בהיריון, מה שהוביל לכך שהיא נאלצה להפסיק את ההיריון, לאור הסכנות שבהיריון עם התקן תוך רחמי. מנגד, טוען הרופא, כי ההפלה שביצעה ילנה איננה קשורה להתקן שהיה ברחמה, אלא לעובדה שהיא נכנסה להיריון לא מתוכנן, ועל כן פנתה להפסקתו.

בית המשפט מצא, כי פנייתה של ילנה הייתה לאחר שחל עיכוב בווסת שלה, והיא חששה שהיא בהיריון ואף שיתפה את הרופא בחששותיה, אך הרופא לא ביצע בדיקת אולטרא סאונד או בדיקה וגינאלית בטרם החדיר את ההתקן. בית המשפט אף קיבל את גירסתה של ילנה, כי בדיקת פאפ שערך לה הרופא נדמתה בעיניה כבדיקה שמטרתה לוודא כי היא אינה בהיריון.

מכאן, קבע בית המשפט, כי מאותו זמן שבו נתבקש הרופא להתקין את ההתקן התוך רחמי, וקל וחומר, לאור חששותיה של ילנה שהיא בהיריון, היה עליו להפנותה לבצע בדיקות דם, ולכל הפחות לערוך לה בדיקה וגינאלית. משלא עשה זאת, התרשל הרופא בכך שלא וידא כי ילנה אינה בהיריון בטרם החדיר לרחמה את ההתקן. בית המשפט הוסיף, כי גם מתקיים קשר סיבתי בין רשלנותו של הרופא לבין הפסקת ההיריון, שכן הימצאות של התקן תוך רחמי במהלך היריון הינה דבר מסוכן, המצדיק הפסקת היריון יזומה.

בית המשפט עבר לבחון את שאלת הנזק, ופסק כי על הרופא לפצות את ילנה על הוצאות רפואיות, על נסיעות, על העזרה שהייתה זקוקה לה, על הכאב והסבל שנגרמו לה, כל אלו, בסכום כולל של כ-110,000 ש"ח.

תא (י-ם) 1840-07