כאשר טעויות רפואיות נעשות, הדרך לקבלת פיצוי עלולה להיות מסובכת ומאתגרת, במיוחד כאשר מדובר במאבק נגד הזמן והתיישנות של תביעות. אך האם קיימת האפשרות להאריך את תקופת ההתיישנות, ובאילו מקרים המערכת המשפטית עשויה לקבל בקשה להארכה מצד נפגעים?
הגברת זרגרי ביקשה בשנת 1996 לבצע ניתוח להסרת משקפיים במכון "עיניים".
לאחר הניתוח, בגין עכירות בעין שמאל וירידה בראיה, ביצעה הגב' זרגרי ניתוח מתקן, גם כן במכון "עיניים". הניתוח המתקן לא עזר וגב' זרגרי המשיכה לסבול מאותה ירידה בראיה שהחמירה לאחר הניתוח הראשון.
יחד עם זאת, לא הגישה בשלב זה הגב' זרגרי תביעת רשלנות רפואית בגין רשלנות רפואית בניתוח וככל הנראה קיוותה כי המצב יוטב עם הזמן. לאחר כשמונה שנים (בשנת 2004), משלא חל שיפור במצבה, ביצעה הגב' זרגרי ניתוח נוסף לתיקון ראייתה במרכז הרפואי הדסה, אולם גם ניתוח זה לא הצליח להביא לשיפור בראייתה.
בשנת 2005, כ- 9 שנים לאחר הניתוח הראשון, הגישה הגב' זרגרי תביעת רשלנות רפואית נגד המכון ונגד בית החולים, בטענה כי שלושת הניתוחים שעברה לא בוצעו באופן ראוי וכי נעשתה רשלנות רפואית בניתוח. הגב' טענה כי מכיוון שהנזק התגבש באופן סופי רק לאחר הניתוח השלישי, על הטענות לעניין רשלנות רפואית בניתוח הראשון וכן לעניין רשלנות רפואית בניתוח השני להישמע גם כן.
המכון הנתבע מיהר והעלה טענת התיישנות כנגד הטענות כי קיימת רשלנות רפואית לגבי שני הניתוחים הראשונים. לגבי הניתוח השלישי טענה הדסה כי אין רשלנות רפואית בניתוח כיוון שהגב' זרגרי ידעה כי קיימת אפשרות שהניתוח לא ייטב את מצבה ואף יותירו כפי שהיה. הדסה טענה כי הגב' חתמה על טופס הסכמה ברור וארוך ואף קיבלה הסבר אישי מהרופא ועל כן לא ברור מהן טענותיה לגבי רשלנות רפואית בניתוח.
בכל הנוגע לטענות בדבר הניתוח השלישי, דחה בית המשפט את התביעה לקיומה של רשלנות רפואית באומרו כי הנזק נגרם בניתוח הראשון או השני אך בכל מקרה לא בניתוח השלישי, וכי בכל מקרה טרם הניתוח השלישי קיבלה הגב' זרגרי את מלוא המידע אודות סיכויי הצלחתו, חתמה על טופס הסכמה מדעת מפורט ואף קיבלה הסבר אישי מהרופא.
סוגיה מעניינת היא טענת ההתיישנות שעלתה בתיק. כאמור, הגב' זרגרי טענה כי הנזק התגבש רק לאחר הניתוח השלישי ורק אז נודע לה למעשה כי הנזק הנו בלתי הפיך. על כן טענה הגב' זרגרי כי יש להחיל את הסייגים לחוק ההתיישנות (ראה כתבה בנושא התיישנות שנכתבה באתרנו) ולאפשר לה להעלות טענות בדבר רשלנות רפואית גם לאחר למעלה משבע שנים ממועד הניתוחים.
מסקנות בית המשפט: התמודדות עם הגבלות ההתיישנות
בית המשפט דחה את טענותיה של הגב' זרגרי לעניין זה, בקובעו כי די ב"כוח תביעה" על מנת להתחיל את מרוץ ההתיישנות וכי אין כל צורך להתגבשות מלוא הנזק. משכך, אותו "כוח תביעה" קם לגב' זרגרי כבר לאחר הניתוחים הראשונים ועל כן מרוץ ההתיישנות מתחיל להימנות משנת 1994. במילים אחרות, בכל הנוגע לענייני תביעות רשלנות רפואית, די בגילוי ראשוני של הנזק המהווה לכשעצמו מקור לתביעה אפשרית, בכדי להתחיל לספור את מניין ההתיישנות.
רק מענה על חריגי חוק ההתיישנות יכול להעניק סעד לנפגע רשלנות רפואית, אשר מעוניין להגיש תביעה על אירוע שארע לאחר שלכאורה חלף מועד ההתיישנות (שבע שנים ממועד האירוע).
לצורך כך, אנו סבורים כי יש להתייעץ עם עורך דין רשלנות רפואית על מנת לבחון היטב את הסיכויים לקבלת הטענות להחלת חריגי ההתיישנות, וזאת טרם הגשת תביעת רשלנות רפואית. בדיקה זו, תוכל להעלות את סיכויי ההצלחה בהגשת תביעת רשלנות רפואית במסגרתה נטען להחלת חריגי ההתיישנות.
לקבלת ייעוץ משפטי והערכת תביעתכם ע"י עורך דין רשלנות רפואית באפשרותכם לפנות אלינו באמצעות טופס "יצירת קשר" המופיע באתר.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
