טיפול כושל שהוביל לעיוורון

התקבלה תביעת רשלנות רפואית עיניים בשל טיפול כושל במחלת גלאוקומה. לתובעת נפסקו חמש מאות ושמונים אלף ש"ח.

פסק דין שניתן על ידי בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל תביעת רשלנות רפואית עיניים – לחץ תוך עיני (גלאוקומה). במסגרת התביעה דנן, טענה התובעת כי עובדי קופת החולים שבמסגרתה טופלה העניקו לה טיפול רפואי רשלני וכי אלמלא ניתן לה טיפול זה, היה ניתן למנוע את ניזקה (איבוד מאור עיניה). זאת ועוד, התובעת מאשימה אף את קופת החולים באחריות לנזקיה וזאת משום ששיטות העבודה המונהגות במסגרתה אינן מקובלות ואינן נהוגות בפרקטיקה הרפואית.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית עיניים – לחץ תוך עיני פורסת התובעת את השתלשלות האירועים העובדתית, כדלקמן: לטענתה, היא סבלה שנים רבות ממחלת גלאוקומה, אשר על פי חוות הדעת שצירפה לתביעתה, מדובר במחלה כרונית העלולה לגרום לאיבוד ראייה בשל לחץ תוך עיני גבוה, הפוגע באופן בלתי הפיך בשדה הראייה, עד כדי עיוורון מוחלט. הנה כי כן, על אף העובדה כי הצוות הרפואי וקופת החולים היו מודעים לכך שהתובעת סובלת ממחלה זו, הם לא ערכו מעקב ראוי אחר מצבה ואף לא הציעו לה טיפול כירורגי מונע, כשעוד היה ניתן להציל את מאור עיניה. התנהגות זו מהווה, לדידה של התובעת, רשלנות רפואית עיניים – לחץ תוך עיני, משום שלו היה הצוות הרפואי מבצע מעקב מדוקדק אחר מצבה, תוך תיעוד מדוייק של מצב הלחץ התוך עיני ושדה הראייה שלה, היה ניתן להעניק לה טיפול נאות בזמן ולמנוע ממנה את נזקיה.
חשוב להדגיש כי הרופא המומחה מטעמה של התובעת אמנם מציין כי אחוז ההצלחה של טיפול נאות במועד אינו עומד על מאה אחוזים, אולם, בנסיבות העניין, עסקינן באופציה שחובה היה לנסותה, או לכל הפחות להציע אותה לתובעת. הנתבעת, מצידה, טוענת כי אכן הלחץ התוך עיני שנמצא בעיניה של התובעת היה גבוה, אולם בניגוד לטענת התובעת, לא מדובר במקרה רשלנות רפואית עיניים – לחץ תוך עיני, משום שהנתבעת הפנתה את הניזוקה בדחיפות לבי החולים "מאיר", על מנת להמשיך את המעקב ואת הטיפול בעניה. יחד עם זאת, מסיבות השמורות עם התובעת, היא לא פנתה לבית החולים וחזרה לקופת החולים כעבור שלוש שנים, כשהיא כבר נמצאת במצב בלתי הפיך.
זאת ועוד, במסגרת ניהול תביעת רשלנות רפואית עיניים – לחץ תוך עיני דנן, העדיפה התובעת שלא למסור את עדותה בפני בית המשפט. עדותת מטעמה ניתנה על ידי הרופא המומחה ובעלה. קביעת בית המשפט, אשר התבססה בעיקר על עדות בעלה של התובעת, תמכה בגרסת המשיבים, לפיה התובעת הזניחה את הטיפול והמעקב אחר מצב עיניה ולא פקדה את בית החולים אף על פי שניתנה לה הוראה לעשות זאת. יחד עם זאת, יש לראו בהתנהגותה זו אשם תורם בלבד היות והרשומות הרפואיות שצורפו לתביעה דנן אינן מציינות בשום שלב כי נאמר לתובע לפנות לבית החולים באופן דחוף, כפי שטוענת הנתבעת. בית המשפט מוצא כי העובדה שלא הוסברה לתובעת הדחיפות שיש בטיפול המיידי בה, למרות שמצבה הקשה היה ידוע לצוות הרפואי, מהווה רשלנות רפואית עיניים – לחץ תוך עיני.
בית המשפט מוסיף כי הרשלנות של הנתבעת קשורה בקשר סיבתי ישיר לנזקים שנגרמו לתובעת ועל כן הוא מעמיד את פיצויה על הסך של חמש מאות שמונים אלף שקלים.