רשלנות רפואית מחלות כלי דם

מטופל אשר תבע בית חולים בטענה כי כשל בטיפול הרפואי שהעניק לו במחלת כלי דם וכי בשל כך הינו סובל מנכות צמיתה גבוהה, זכה בתביעתו, וקיבל פיצוי בסך של כשבע מאות אלף ש"ח.

מערכת הדם בגוף האדם מורכבת משלושה גורמים: הלב, הדם וכלי הדם. על פי רוב, מחלות שתוקפות את הלב, אינן משפיעות על כלי הדם ולהיפך, אולם ישנן מחלות כלי דם המקשות על הליך זרימת הדם בגוף ועקב כך גורמות למשאבת הלב לשאוב באופן מוגבר, עובדה המובילה להיחלשותו. ישנם סוגים שונים של מחלות כלי הדם, כגון: טחורים, טרשת העורקים ועוד.
כתבה זו תעסוק פסק דין בתביעת רשלנות רפואית מחלות כלי דם שהוגשה לפיתחו של בית משפט השלום בירושלים. באותו מקרה אושפז התובע בבית החולים "אוגוסטה ויקטוריה" וקיבל מהצוות הרפואי טיפול בטחורים המצויים בעכוזו. לאחר שני ימי אישפוז שוחרר התובע לביתו, אולם שב לבית החולים כעבור כחודש כשהוא סובל מהפרשות בפי הטבעת וכאבים באיזור. מבדיקה שנערכה על ידי בית החולים התברר כי הוא סובל מנמק. בהמשך, לאחר שסבל מכאבי בטן קשים, נותח התובע ונמצא כי הוא סובל מקרע ברקטום. לאחר הניתוח האמור בוצעו בתובע עוד חמישה ניתוחים ולטענתו הוא סובל כיום מנזקים קשים, המעיבים על ניהול חיים נורמטיביים.
בכתב תביעת רשלנות רפואית מחלות דם טוען התובע כי הטיפול שהוענק לו היה בלתי מקצועי, כך שבין היתר במהלך ביקורו הראשון בבית החולים הוזרק לו חומר מחוץ לווריד (בעוד שהצוות הרפואי היה אמור להזריקו אל תוך הווריד), עובדה שגרמה לו לדלקות ולנמק ברקטום. מלבד טענת רשלנות רפואית מחלות כלי דם דנן, טוען התובע כי יש לפצותו אף מכוח עוולת התקיפה, היות והצוות הרפואי סטה מן החובות המוטלות עליו בחוק זכויות החולה בכך שלא פירט בפניו את הסכנות הטמונות בטיפול ואף לא העמיד בפניו את האפשרות לבחור בטיפולים חלופיים.
בית החולים הנתבע הכחיש את כל המיוחס לו בכתב תביעת רשלנות רפואית מחלות כלי דם דנן וטען כי יש לראות בהתנהגותו של התובע אשם תורם המנתק את הקשר הסיבתי שבין הטיפול שניתן לו לנזקים מהם הוא סובל כיום. ודוק, לדידו של בית החולים היה אמור התובע לפנות לקבלת טיפול רפואי מיד עם אישפוזו הראשון, אולם הוא לא נהג כאמור ופקד את בית החולים שוב רק כחודש לאחר מכן. יתר על כן, במהלך התקופה האמורה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי במוסד רפואי ברמאללה, עובדה אשר לבדה מנתקת, לדעת הנתבע, את הקשר הסיבתי בין הטיפול שניתן לו בבית החולים לבין נזקיו.
בשל הפער הגדול בין שתי חוות הדעת בהערכת נכותו של התובע, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, אשר קבע כי התובע סובל כיום מנכות צמיתה בשיעור של שלושים וחמישה אחוזים. כן קבע המומחה כי יש לראות רשלנות רפואית מחלות כלי דם בהתנהגותו של בית החולים. התובע ביקש להסתמך על חוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט ובית החולים התנגד לבקשה האמורה וטען כי על פי הדין הוא אינו רשאי לנהוג כן.
בית המשפט איפשר לתובע להסתמך בביסוס טענותיו על חוות דעתו של המומחה הרפואי, חרף העובדה שנמנע מלתקן את כתב תביעתו וזאת משום שמדובר בתיקון טכני ולא מהותי. בהמשך לקביעה זו קיבל בית המשפט את תביעת רשלנות רפואית מחלות כלי דם דנן ופסק לתובע פיצוי בסך של כשבע מאות אלף שקלים.