מנינגיומה – טיפול רשלני ?

מקרה שנדון בפסיקה אודות אישה שסבלה ממחלת מנינגיומה לאחר שבוצעו לה הקרנות למניעת גזזת. רוצים לדעת מה פסק בית המשפט בתביעת רשלנות רפואית שהגישה נגד בית-החולים – קראו כתבה זו.

מנינגיומה הינה סוג הגידול הסרטני השכיח במערכת בעצבים והיא פורצת בעיקר בחוט השידרה ובמוח. ניתן לאבחן מניגיומות בראש, בין היתר, על ידי בדיקות CT ו- MRI. יש להדגיש כי רוב המנינגיומות הן שפירות, אולם ייתכן ואותה בדיקה תגלה כי מדובר בגידול סרטני. הטיפול במנינגיומות נעשה על ידי ניתוח להסרתן ו/או באמצעות הקרנות, בעיקר במקרים בהם ניתוח להסרת הגידול הינו מסוכן יתר על המידה. יחד עם זאת, ידוע לכל כי כאשר מדובר במנינגיומות ממאירות הממוקמות בראשו של האדם, ישנה חשיבות עליונה לאיבחון המחלה בשלביה המוקדמים, שכן אחרת הסיכוי להירפא מהמחלה הזו הוא אפסי.
בעבר, נהגו לטפל בחולים שחלו במחלת הגזזת (מחלת עור הנגרמת כתוצאה מהידבקות בפטריה המועברת מבעלי חיים) בהקרנות, אשר גרמו לחיסולה של המחלה. אולם, לימים נתגלה כי אותן הקרנות אמנם חיסלו את מחלת הגזזת, אך גרמו, במקרים רבים, להיווצרות מנינגיומות בראש. בעקבות כך אף חוקק חוק לפיצוי נפגעי גזזת, לפיו מפוצה כל מי שחלה בגזזת, טופל בהקרנות בתקופה מסויימת ובעקבות כך הופיעו במוחו גידולים סרטניים ו/או שפירים (בנוסף לגידולים אחרים המנויים בתוספת לחוק).
מקרה שנדון בפסיקה בשלהי שנת 2010, עסק באישה שעברה הקרנות לחיסול מחלת הגזזת בשנות החמישים. בשנת 2005, בהיותה בת 61, איבדה אותה אישה את ההכרה ואובחנה, בעקבות כך, כסובלת ממנינגיומה בראשה. עוד באותו יום בו נתגלה הגידול בראשה, נותחה החולה והוסר חלק מהגידול בראשה. לאחר הניתוח המשיכה החולה לסבול מהפרעות ראייה ובשל מיקומו הבעייתי של הגידול, רובו עדיין נשאר בראשה, דבר שגרם לה לבעיות רפואיות נוספות.
האישה תבעה את בית החולים הממשלתי שערך לה את ההקרנות נגד מחלת הגזזת בתביעת רשלנות רפואית. בית המשפט המחוזי קבע כי המנינגיומה בראשה של התובעת נגרמה עקב אותן הקרנות וכי התנהגותו של בית החולים היוותה רשלנות רפואית, היות ולא יידע את התובעת אודות הסיכון שבהקרנות והסיכוי שהן עלולות לגרום בעתיד לגידולים סרטניים או שפירים. כמו כן קבע בית המשפט כי איבחון הגידול במוחה של התובעת היווה גם הוא רשלנות רפואית, שכן ניתן היה לגלותו בשלב מוקדם יותר.
בית המשפט הבחין בבעייתיות עיקרית בתביעה דנן והיא הקביעה מהו שיעור הנזק שהוסב לתובעת כתוצאה מאותה רשלנות רפואית, כאמור. היינו, הנתבעת טענה כי נסיבות המקרה אינן מצביעות על הקשר הסיבתי הנדרש בין רשלנות בית החולים לכלל הנזקים שנגרמו לתובעת. בפסק הדין נקבע כי בשל העובדה שנגרם נזק ראייתי לתובעת, עובר נטל ההוכחה לנתבעת, אשר צריכה להראות כי התנהגותה הרשלנית לא גרמה לנזקי התובעת או, למצער, גרמה רק לחלק קטן מהם.
בית המשפט המחוזי קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל האמור ולכן יש לראות את העובדות כפי שהן נטענות על ידי התובעת, לפיהן התנהגות מסוג רשלנות רפואית של בית החולים היא זו שגרמה לכל נזקיה ועל כן יש ליתן לה סעד של פיצוי בגין כל הנזקים שנגרמו לה, על סך כולל של כשמונה מאות אלף שקלים.