דלקת במעיים שהובילה לכריתה

לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעת רשלנות רפואית אשר גוללה את מסכת העובדות המופרטת להלן:
בסוף חודש מאי 1988, נולד הקטין שבודי בבית חולים ה"כרמל" בחיפה, כשהוא פג ושוקל קצת יותר מקילו (נולד בשבוע העשרים ותשיעי להריון). בשל מצבו, במהלך השבוע הראשון לחייו הוא נזקק להנשמה מלאכותית וחובר לטבורו קטטר על מנת להזינו. דע עקא, למרות הטיפול הצמוד נתגלתה אצל התינוק דלקת נמקית במעיים (Necrotizing Enterocolitis – NEC). מדובר במחלה המאפיינת פגים ובמסגרתה חלקים מהמעיים מתים בעקבות נמקים. ישנן מספר תאוריות רפואיות אודות הסיבות להיווצרות הנמקים, אולם מדע הרפואה אינו מכיר בסיבה חד משמעית להיווצרותם. יחד עם זאת, ידוע כי המחלה דורשת טיפול מיידי – אם על ידי מתן עירויים נוזליים ותרופות אנטיביוטיות ואם על ידי שאיבות חוזרות. במקרים החמורים יש לבצע ניתוח כירורגי בכדי לכרות את החלק הנימקי של המעיים.
במקרה של תביעת רשלנות רפואית דנן, הטיפולים השגרתיים שניתנו לקטין לא הועילו ועל כן הצוות הרפואי של בית החולים החליט להסיר את הנמקים מהמעי בניתוח, כאשר במסגרת הניתוח אף פתחו בבטנו פתח שמטרתו לנקז את ההפרשות מהמעיים. חודשיים לאחר הניתוח בוצע בקטין ניתוח נוסף, אשר נועד לסגור את הפתח המלאכותי שנוצר בניתוח הראשון, כמפורט לעיל. בעקבות ניתוח זה הידרדר מצבו של התינוק, הוא התקשה לנשום וביטנו התנפחה באופן מסוכן. לאור זאת הקטין נותח פעם נוספת בשל אי תפקוד המעיים וסימני דלקת.
על פי כתב התביעה עולה כי לאחר הניתוח השלישי הקטין התקשה לעכל מזון מכל סוג והוא סבל מזיהומים חריפים תכופים. כאחד עשר חודשים לאחר מכן בוצעו בו ניתוחים כירורגיים נוספים וכיום הוא סובל מפיגור שכלי, קשיי הליכה ופגיעות מוטוריות נוספות.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו הקטין והוריו וקבע כי ניתן למצוא רשלנות רפואית בהתנהלות הצוות הרפואי במספר פעולות: ראשית, הניתוח השני בוצע בניזוק על ידי רופא כירורג כללי, זאת על אף שהפרקטיקה הרפואית מחייבת שימוש בכירורג ילדים, קל וחומר שעסקינן בניתוח שמבוצע בפג. שנית, הניתוח השני, במהלכו נסגר הפתח המלאכותי של הקטין, בוצע במועד מוקדם יותר והיה צורך ממשי להמתין עוד מספר ימים ולאפשר למעיים של הקטין להתאושש באופן סופי. שלישית, הנתבעת אף סטתה מהסטנדרט הרפואי המקובל, עת לא ערכה לקטין את הבדיקות המקובלות לאחר הניתוח השני. לו היו עורכים לו את אותן בדיקות כנדרש, היה ניתן לאבחן כי המעיים לא החלימו ובהמשך לכך היה מבוצע בו ניתוח מיידי להחזרת הפתח המלאכותי.
בית המשפט המחוזי פסק כי הנתבעת צריכה לפצות את הקטין בגין מלוא שיעור הנזק הנטען על ידו, סכום העולה כדי ארבעה מילון שקלים. הנתבעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון וטענה כי לא מתקיים כל קשר סיבתי בין ביצוע הניתוח על ידי כירורג כללי לנזקיו של הקטין. עוד טענה כי בספרות הרפואית הדעות חלוקות באשר למועד שבו יש לסגור את הפתח המלאכותי במעיים. לבסוף טענה כי אין קשר סיבתי גם בין אי ביצוע הבדיקות הנחוצות לנזקיו של התובע.
בית המשפט העליון דחה את כל טענות המערערת והשאיר את פסק דינו של בית משפט קמא על קנו.
ע"א 3263/96