יותר מחצי מיליון שקלים פיצוי ליולדת בעקבות גרידה שהסתיימה בעקרות

בית המשפט קבע כי יולדת שעברה גרידה, לצורך הוצאת שאריות שלייה ונותרה עם הידבקויות ברחם, טופלה אופן כושל. הוא קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישה וחייב את המדינה לפצותה בסכום של 600 אלף שקלים.

שילייה]

בית החולים רמב"ם בחיפה התרשל בטיפול שהעניק ליולדת שעברה ניתוח קיסרי בבית החולים ולאחר מכן גרידה להוצאת שאריות שלייה מרחמה – כך נקבע בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה. בית המשפט פסק כי נפלו כשלים שונים בטיפול הכולל שניתן ליולדת, ובכלל זה בהחלטה לבצע גרידה במקום לבחור בחלופות אחרות. בהיותו של רמב"ם בית חולים ממשלתי, חויבה המדינה לפצות את היולדת בסכום של 600 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

בדיקה ידנית לא מספיקה לאיתור שאריות שלייה

על פי פסק הדין, התובעת, כיום בת 38, עברה בשנת 2009 ניתוח להסרת מחיצה תוך רחמית, שככל הנראה הפריעה לה להרות. חודשים ספורים אחר כך נכנסה להיריון, ובמאי 2010 ילדה ברמב"ם תינוקת בריאה בניתוח קיסרי. כעבור שבועות ספורים החלה לסבול מכאבי בטן ודימומים ונמצא כי נותרו ברחמה שאריות שלייה. בעקבות זאת בוצעה לתובעת גרידה להוצאת השאריות מרחמה. בהמשך ניסתה התובעת להרות ללא הצלחה והתגלה כי היא סובלת מתופעה של הידבקויות ברחם, המכונה "תסמונת אשרמן", ומעקרות. כעבור זמן, נולדו לתובעת ולבן זוגה תאומים באמצעות הליך פונדקאות.

אחת הטענות בתביעה היתה כי בית החולים התרשל בטיפול כבר בשלב הניתוח הקיסרי, שכן הצוות הרפואי לא וידא שלא נותרו ברחמה שאריות שלייה באמצעות בדיקת שלמות השלייה שהוצאה מרחמה. בית המשפט קיבל זאת, ועל פי הראיות שהוצגו לו קבע כי "אין חולק כי שלמות השלייה לא נבדקה". עוד קבע כי בדיקה ידנית של חלל הרחם לא תמיד מספיקה לאיתור שאריות שלייה. גם אם נערכה לתובעת בדיקה כזאת, לא היה די בכך. במיוחד נוכח הסרת המחיצה התוך רחמית שעברה התובעת, אשר הותירה ברחמה אזור בעל סיכוי גבוה להימצאות שאריות שלייה, וחייבה רמת זהירות מחמירה יותר לאחר הניתוח הקיסרי.

התרשלות בקבלת ההחלטה על גרידה

התובעת טענה כי גם ההחלטה לבצע גרידה היתה רשלנית, שכן ניתן היה לבחור בשיטות אחרות שהינן פחות נושאות בסיכוי לרחם: כדוגמת "הטיפול השמרני", המבוסס על מתן תרופה שגורמת להתכווצויות ברחם ולהיפלטות שאריות השלייה, או היסטרוסקופיה, שהינה הליך פחות אגרסיבי מגרידה, במסגרתו מחדירים לרחם סיב אופטי ומכשירים דקים נוספים כדי להוציא את שאריות השלייה.

גם טענה זו התקבלה על ידי בית המשפט. הוא קבע כי גם אם הבחירה בגרידה אינה רשלנית כשלעצמה, הרי שהליך קבלת ההחלטה היה רשלני. לפי בית המשפט, הרופא שהחליט על גרידה פסל את הטיפול השמרני משיקולים שאינם מצדיקים בהכרח פסילה, ופעל בדחיפות ש"אין לה הסבר משכנע" ולא אפשרה לרופא, כמו גם לתובעת, לשקול את ההליך ולהתייעץ לגביו. עוד נקבע כי לאור החומר הרפואי ועדויות המומחים, נראה כי עדיף היה לבצע היסטרוסקופיה ולא גרידה. כך ניתן היה "לטפל בשאריות השלייה בצורה עדינה ומדויקת יותר תוך התמקדות באזור הספציפי ברחם".

הודגש כי במקרה של התובעת היה צריך לנקוט זהירות יתרה בבחירת הטיפול המתאים, לאור העובדה שעברה כבר כמה וכמה היסטרוסקופיות וניתוח קיסרי, ולכן היה סיכון גבוה יותר שתופיע אצלה תסמונת אשרמן. כמו כן, צוין כי אין לראות בבחירה בגרידה על פני היסטרוסקופיה משום טעות בשיקול דעת בלבד, שכן "הרושם שנוצר כאן הוא שהיסטרוסקופיה לא נשקלה באופן רציני ואין נימוק לפסילתה ברשומה שנערכה בזמן אמת".

לא הוסברו הסיכונים ולא ניתנו הנחיות מתאימות

בית המשפט התייחס גם למידת השיתוף של התובעת בהחלטה לבצע גרידה, וקבע כי לא הוכח שניתנו לתובעת הסבר מפורט על הסיכונים הטמונים בהליך זה  ועל חלופות אפשריות אחרות. הודגש כי טופס ההסכמה לביצוע הגרידה, עליו חתמה התובעת, נוסח בצורה כללית מדי והתייחס להליך של "כירורגיה זעירה" ולא לגרידה, שממילא אינה נחשבת לכירורגיה זעירה שכן היא כרוכה בהרדמה כללית. כמו כן, הטופס לא פירט את הסיכונים הספציפיים הכרוכים בגרידה ולכן אין לראות בחתימת התובעת עליו כהסכמה מדעת.

"ככל שהניתוח או הטיפול אינם במידת דחיפות מיידית, יש להקפיד על חובת הגילוי ומתן הסבר נאות על הסיכונים ועל החלופות הטיפוליות העומדות בפני המטופל. ההתרשמות כאן היא שהקפדה כזו לא התקיימה וההתנהלות בעניין ההחלטה לבצע גרידה מאפיינת דחיפות, שלפחות מהפן הרפואי לא הוכחה שהתקיימה כאן", נאמר בפסק הדין.

לבסוף קבע בית המשפט כי גם הטיפול בתובעת אחרי הגרידה היה רשלני. לא ניתנו לה הנחיות ספציפיות בנוגע לסיכון הגבוה יחסית, כי תיווצר אצלה תסמונת אשרמן נוכח הגרידה שעברה, ולא הוסבר לה כי חשוב לבצע מעקב צמוד בעניין זה. כמו כן, צוין כי ההנחיות שניתנו לתובעת התעלמו מכך שרירית הרחם שלה דקה והיא מניקה את בתה ולכן רמת הורמון האסטרוגן בגופה נמוכה. במקרים כאלה מקובל להמליץ למטופלת על מתן אסטרוגן, אך במקרה הנדון הדבר לא נעשה.

עקרות, פגיעה באוטונומיה והוצאות פונדקאות

סכום הפיצויים שפסק בית המשפט לתובעת כלל רכיבים שונים, כאשר החלק הארי של הסכום, 450 אלף שקלים, מתייחס להוצאותיה של התובעת ובן זוגה בגין הליך הפונדקאות שכבר עברו וכן עבור הוצאות עתידיות שייתכן כי יהיו להם, אם יבחרו להוליד עוד ילדים באמצעות הליך פונדקאות נוסף.

לצד זה, פסק בית המשפט לתובעת סכום של 100 אלף שקלים כפיצוי עבור הכאב והסבל שחוותה כתוצאה מהעקרות שנגרמה לה, תוך שהביא בחשבון כי יכולתה להביא ילדים לעולם (באמצעות הליך פונדקאות) אמורה להקטין את סכום הפיצוי הנפסק לה בגין הכאב והסבל הנובעים מעקרותה. כמו כן, נפסקו לתובעת פיצוי בסך 50 אלף שקלים בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, עקב כך שלא ניתן לה הסבר בנוגע לסיכוני הגרידה ולא הוסבר לה באופן ברור אודות החלופות הקיימות בפניה.

[תא (חי') 24998-08-14 פלונית נ' מדינת ישראל]