הכנה לקויה לניתוח

רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי גם באי הכנה כראוי לטיפול ניתוחי. כנסו לקבלת מידע נוסף.

מטופלים רבים נוטים לזלזל בהוראות הרופאים במסגרת ההכנה לניתוח (צום, הפסקת נטילת תרופות ועוד). המקרה של המנוחה רחל הלנברד ז"ל הוא ההוכחה עד כמה חשובות אותן הוראות, כאשר אי קיומן יכול להוביל אף למותו של המטופל.
על פי כתב תביעת רשלנות רפואית שהוגש לבית משפט השלום בירושלים מכוח עזבונה של המנוחה, עולה כי עקב חשד לגידול ממאיר נאלץ הצוות הרפואי של בית חולים "כרמל" בחיפה לבצע בה ניתוח להסרת גדם השופכן (צינור שמקורו בכליות ותפקידו להעביר את השתן לשלפוחית השתן). פחות מחודש ימים לאחר הניתוח מצאה המטופלת את מותה, כאשר התובעים טוענים כי תוצאה מצערת זו נגרמה עקב רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי של בית החולים. ודוק, על פי חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם התובעים ארעה למטופלת דלקת ריאות חריפה (אספירציה) שנגרמה משאיפת תוכן קיבתה, אשר לא הייתה ריקה, זאת על אף שהפרקטיקה הרפואית מחייבת את הרופאים להורות למטופל שעומד לעבור ניתוח מסוג דא להיות בצום מלא לפני מועד הניתוח.
בית המשפט בוחן את נסיבות האירוע כפי שהן משתקפות מהגיליון הרפואי אשר תיעד את הטיפול במנוחה. לפי גיליון זה המטופלת הגיעה לבית החולים על מנת לבצע את הניתוח מספר שבועות לפני שהוא בוצע בפועל, כאשר במועד זה נרשם כי היא מצויה בצום. דע עקא, מסיבות טכניות הניתוח נדחה ובוצע בה במועד מאוחר יותר. מעדותן של אחיות בית החולים ניתן להסיק כי הצוות הרפואי התבסס על הרישום הרפואי שנכתב מספר שבועות לפני מועד ביצוע הניתוח, כאמור, ולמעשה אין כל תיעוד לכך שמישהו דאג ליידע את המטופלת על כך שהיא צריכה להיות בצום מלא יום לפני הניתוח.
לאור האמור לעיל בית המשפט רואה בהתנהלות הנתבע רשלנות רפואית שכן הצוות הרפואי המועסק על ידו לא דאג שהמנוחה אכן תהיה בצום, למרות שעל פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים ביצוע ניתוח להסרת שופכן במטופל שקיבתו אינה מרוקנת עלול לגרום לו לסיבוך המסוכן מסוג אספירציה, אשר מוביל במקרים רבים למותו של המטופל.
בית המשפט מוסיף וקובע כי אמנם חובת היידוע המוטלת על כל רופא אינה כוללת את החובה להסביר למטופל את הסכנות הטמונות באי צום לפני ניתוח המחייב זאת, אולם ישנה חשיבות רבה ביידוע המטופל בכך שהוראת הצום היא איננה המלצה, אלא עניין של חיים או מוות. בהמשך לכך במקרה דנן הייתה חובה לוודא כי המנוחה מצויה בצום, קל וחומר כאשר לא היה כל תיעוד רפואי המעיד על כך.
על פי פסק הדין סביר להניח כי הימצאות מזון בקיבתה של המנותחת הוא הגורם שהביא לפריצת דלקת הריאות ועל כן התובעים הצליחו להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית למותה של המנוחה.
הפיצוי שנפסק לזכות התובעים עומד על הסך של כשלוש מאות וחמישים אלף שקלים (אליהם מצטרפים עוד כשבעים ושניים אלף שקלים כפיצוי בגין הוצאות המשפט של התובעים) שהוא פיצוי נמוך יחסית לתביעות רשלנות רפואית מסוג דנן, כאשר הסיבה העיקרית לכך היא גילה המבוגר של המנוחה ביום פטירתה (הייתה בת שמונים אחת במותה).
לעיון בפסק הדין המלא – ת.א 1685/07