ניתוח להסרת בלוטת התריס

בית המשפט פסק פיצוי לטובת מטופלת שנגרם לה נזק עקב רשלנות רפואית בניתוח להסרת בלוטת התריס.

במסגרת פסק דינו מיום 5.5.2011 קיבל בית המשפט השלום בקריות את כתב תביעת רשלנות רפואית שהוגש כנגד משרד הבריאות.
מהראיות שעמדו בפני בית המשפט עולה כי התובעת הגיעה למרכז הרפואי "בני ציון" בכדי לבצע ניתוח לכריתת בלוטת התריס, זאת לשם יצירת איזון בפעילות הבלוטה. על קצה הלשון יובהר כי מדובר בבלוטה המצויה בחלק הקידמי של הצוואר, אשר מייצרת הורמונים המשפיעים על משקל הגוף, רמת הכולסטרול, קצב פעימות הלב ועוד. חוסר איזון בפעילות בלוטת התריס מצריך ברוב המקרים טיפול תרופתי, כאשר התערבות כירורגית, הכוללת את כריתת הבלוטה, שכיחה בעיקר במקרים של גידולים סרטניים המאובחנים באיזור.
כיומיים לאחר עריכת הניתוח בתובעת נמצא כי אין כל תנועה של מיתרי הקול וכי מיתר הקול הימני משותק באופן מוחלט. על פי חוות הדעת שצירפה התובעת לכתב תביעת רשלנות רפואית דנן עולה כי בנסיבות העניין לא היה כל צורך לבצע בה ניתוח כירורגי. זאת ועוד, ניתן לראות רשלנות רפואית גם בביצוע הניתוח עצמו, שכן הרופא הסביר היה צריך לזהות, בנסיבות הניתוח הספציפי, את העצב שנפגע במיצרי הקול של המטופלת. במקרה דנן נטען כי הרופא המנתח לא נהג כאמור ובכך סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל וגרם לנזקי התובעת.
הנתבעת מבחינתה טענה כי ההחלטה על ביצוע הניתוח הכירורגי הייתה סבירה ומקובלת על פי הפרקטיקה הרפואית, המעמידה שתי אפשרויות טיפול שונות במטופלת במצבה של התובעת – טיפול תרופתי וטיפול באמצעות ניתוח. אשר על כן, הצוות הרפואי בחר באחת משתי אופציות הטיפול המקובלות ואין לראות בבחירה זו כל רשלנות רפואית. זאת ועוד, על פי חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי הנתבעת, סיבוך מהסוג שארע למטופלת הינו סיבוך הכרוך בסוג זה של ניתוחים ועל כן גם בביצוע הניתוח עצמו אין כל רשלנות רפואית.
בית המשפט מסתמך על חוות הדעת הרפואית של המומחה שמונה על ידו וקובע כי הוא משקף את טענותיה של התובעת. ודוק, לפני עריכת הניתוח היו מיתרי הקול של המטופלת במצב תקין ואילו לאחר הניתוח אובחן שיתוק מלא של המיתר הימני, כאשר על פי בית המשפט יש לראות בניתוח כגורם שהביא לשיתוק האמור. בית המשפט קובע כי לא ניתן לראות בסיבוך שארע לתובעת כסיבוך אפשרי בלתי נמנע, אשר כרוך בביצוע ניתוח מסוג זה ובהמשך לכך קובע באופן נחרץ כי רשלנות רפואית בביצוע הניתוח היא זו שגרמה לנזקי התובעת, כאשר כל פרשנות אחרת אינה מתקבלת על הדעת.
לעניין הנזק, בית המשפט שם דגש על גילה של התובעת, אשר היית בת חמישים ושש עת בוצע בה הניתוח. לא זו אף זו, בית המשפט אף שוקל את סוג העבודה של התובעת, עובר לביצוע הניתוח וקובע כי לאור העובדה שעבדה בהנהלת חשבונות, אין לקבל את טענותיה לעניין אובדן כושר עבודה והפסדי שכר אסטרונומיים שנגרמו לה בעקבות כך. אשר על כן, לעניין הפסדי ההשתכרות מעניק לה בית המשפט פיצוי גלובאלי העולה כדי שלושה עשר אלף שקלים ובסך הכול הוא מחייב את הנתבעת לשלם לה סך של שישים אלף שקלים בגין ראש נזק זה ובגין הכאב והסבל מהם סבלה כתוצאה מאותה רשלנות.
(ת.א. 217/07)