ניתוח חירום שהסתבך

המחוזי דחתה תביעת רשלנות רפואית באישה צעירה שעברה ניתוח להסרת גידול, אך העליון הפך את ההחלטה. עיינו בנימוקים שהובילו לשינוי.

כאבי בטן חריגים

הגיעה לבית החולים עם כאבי בטן ומצא את מותה לאחר מספר חודשים

כאבי בטן ידועים ומוכרים בתכיפותם ושכיחותם, ולרוב אינם מסמלים בעיה רפואית קשה. עם זאת לעתים מדובר בכאבים המסמנים על בעיה רפואית רצינית אשר דורשת טיפול דחוף ביותר. כך אירע במקרה של קרן (שם בדוי) אשר הגיעה לבית החולים והתלוננה על כאבי בטן חזקים במיוחד. בבדיקה שנערכה התברר כי קרן סובלת מחסימת מעיים שנבעה ככל הנראה מגידול סרטני ועל כן הוחלט לנתחה בדחיפות.

קרן הועברה לחדר הניתוח אך עוד טרם הניתוח בתהליך ההרדמה החל להיות סיבוך והתדרדרות במצבה הבריאותי. ניסיונות החדרת צינור האינטובציה לתוך קנה הנשימה לא צלחו ואף לא דרך יצירת פתח בצוואר. בינתיים מצבה של קרן הוחמר, הדופק ירד כמו גם לחץ הדם והיה צורך לעשות לה החייאה, אשר אכן גרמה לדופק לעלות אך כדי להחדיר את צינור ההנשמה בוצע חתך בחלק הנמוך יותר של קנה הנשימה וכך נגרם לה נזק חמור. קרן לא חזרה להכרה וכעבור כמה חודשים מיום הניתוח היא נפטרה.

המחוזי: הרופאים ביצעו את כל המוטל עליהם

בבית המשפט המחוזי הוגשה כנגד הצוות הרפואי תביעת בעילה הנ"ל כאשר הטענות של התובעים היו כי אי ההצלחה של הרופאים להכניס את צינור ההנשמה הוביל למותה של קרן כמו גם לא התקבלה הסכמה מדעת מפורשת של קרן לעבור את הניתוח המורכב הזה ולפיכך גם בזאת הייתה רשלנות רפואית.

הבעיה שהייתה במקרה זה היא התיעוד הרפואי, כל המסמכים המתעדים את השתלשלות הטיפול לא נמצאו ולפיכך קשה היה לדעת מה בדיוק אירע. עם זאת טענו הרופאים כי הניסיונות בהחדרת צינור הנשימה שלא צלחו לא גרמו למותה ולעניין ההסכמה לניתוח נטען לא היה כל מסמך לתמוך בדבר ההסכמה אך גם אם לא הייתה חותמת, הרי מדובר היה בניתוח חירום שיש לבצעו בכל מקרה.

בית המשפט המחוזי התרשם מטענות שהוצגו על ידי הצוות הרפואי אשר נתמכו בוועדה הרפואית שהוקמה מטעם משרד הבריאות ודחה את התביעה בגין רשלנות רפואית.

התובעים בשם קרן מחליטים לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

הערעור לבית המשפט העליון

חשוב לדעת, כי בכל הגשת תביעה אזרחית יש זכות לערעור בפני בית משפט בערכאה גבוהה יותר ולכן במקרה וההחלטה המתקבלת אינה לפי שביעות רצון התובעים או הנתבעים הרי ניתן להגיש ערעור ולנסות לשנות את התוצאה של פסק הדין.

התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון בטענה כי טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שכן היה על הצוות הרפואי לעשות בדיקות מקדימות כדי לבחון את אפשרות החדרה צינור ההנשמה ולא לבצע ניסיונות חוזרים ונשנים ברגע כל כך קריטי. בנוסף הצוות הרפואי לא הציג כל מסמך המעיד כי קרן חתמה על הסכמה טרם הניתוח ומשאין מסמך כזה הרי יש כאן בעיה ראייתית להוכחה כי הייתה כזאת הסכמה.

בית המשפט העליון אשר דן בטענות שהעלו התובעים והנתבעים קובע כי יש לקבל את הערעור וכי אכן הייתה בהתנהלות הרופאים רשלנות רפואית, לא משום שלא התקבלה הסכמה מקרן לניתוח, שכן זהו ניתוח חירום שהיה צורך לבצעו גם ללא הסכמה. אלא, בעצם הניסיונות להחדרת צינור ההנשמה שלא צלחו וזאת אור לכך שגם לא בוצעו הבדיקות המקדימות אשר יכלו לגלות כי יש לקרן גוש בקנה הנשימה.

ע"א 6160/99

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.