תביעת ביטוח – עמדת המבטח

חובת המבטח להודיע עמדתו למבוטח בדבר תביעת ביטוח:

 

על המבוטח מוטל על פי חוק חוזה הביטוח למסור בעת מקרה ביטוח למבטח שני דברים: א. הודעה על קרות מקרה הביטוח. ב. תביעת ביטוח. על פי סעיף 23 של חוק חוזה הביטוח, על המבטח לעשות כל שדרוש על מנת ברר את חבותו ובתום בירור החבות (תוך 30 ימים ממועד קבלת מלוא המסמכים הדרושים לשם כך), עליו להעביר אל המבוטח תשלום תגמולי ביטוח.

 

אי תשלום תגמולי ביטוח על ידי המבטח במועד, לאחר שהודיע מבוטח על מקרה ביטוח והגיש תביעת ביטוח, עשוי לחשוף המבטח בסנקציה הקבוע בחוק – תשלום ריבית עונשית (ראה/י חוק חוזה הביטוח, סעיף 28א').

 

למרבה הצער, הסנקציה הקבועה בחוק אינה מרתיעה את חברות הביטוח, אשר השכם לבקרים מסרבות לשלם תגמולי ביטוח ואף לא מודיעות למבוטח את עמדתן לאי התשלום.

 

פעמים רבות מסתפקות חברות הביטוח בהודעה טלפונית, לפיה אין בכוונתן לשלם תגמולי ביטוח. חברות הביטוח אשר יודעות שלמועד התשלום ועיכובו ישנה השפעה על המבוטח הזקוק לתשלום כאוויר לנשימה, מגדילות לעשות ובמקרים שונים במקום להמציא למבוטח את עמדתן לאי התשלום ובכתב, מציעות לו תשלום מופחת מהתשלום לו הוא זכאי על פי הפוליסה.

 

הבעייתיות ? כל עוד חברת הביטוח לא המציאה למבוטח מכתב המנמק מדוע היא מסרבת לשלם לו תגמולי ביטוח ואפילו הסבירה לו הטעמים לדחייה בשיחות טלפון רבות, המבוטח אינו יכול לכלכל את צעדיו ואף לא יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים מטעמו כגון עורך דין. למעשה, הדרך היחידה הנותרת בפני המובטח, היא לפנות בלית ברירה לבית המשפט.

 

על מנת לפתור בעייתיות זו, הוציא הממונה על הביטוח ביום 16.11.1998 חוזר, אשר קיבל תוקף בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת אסולין – רע"א 10641/05, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין. (בהקשר זה ראה/י בנוסף, כתבה שפורסמה באתרנו ביחס ל"מכתב דחייה").

 

על פי החוזר שהוציא הממונה על הביטוח, כאשר נדחית תביעת מבוטח, חברת הביטוח חייבת להמציא למבוטח את כל נימוקיה לדחיית התביעה בהזדמנות הראשונה. נימוק שלא יועלה על ידי חברת הביטוח בהזדמנות הראשונה, לא תוכל חברת הביטוח להעלותו בשלב מאוחר יותר. זאת ועוד, על חברת הביטוח להעביר מלוא הנימוקים למבוטח בכתב, על מנת שיוכל לשקול את צעדיו.