מרבית הפגיעות בעבודה הינן על רקע אירוע תאונתי שניתן להגדירו במקום ובזמן. אך לא תמיד זה המצב. לעיתים, מדובר באירוע מתמשך. בכתבה זו נעמוד על סוגיית המיקרוטראומה, אשר לפיה יכול נפגע להיות זכאי לתגמולים גם כתוצאה מנזק מצטבר שנגרם לו במסגרת עבודתו.
בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה בארץ, ניתן להכיר לפי הלכת המיקרוטראומה במחלה מסויימת שבה לקה עובד כפגיעת עבודה, וזאת למרות שאותה מחלה אינה מופיעה ברשימה הסגורה של מחלות המקצוע שמצויינת בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי.
מדובר במחלה שנגרמה עקב פגיעות זעירות חוזרות ונשנות (מיקרוטראומות) שאירעו בשל תנאי עבודתו של העובד, ואשר גרמו לו במצטבר לנזק בריאותי מוחשי. למשל, סרטן עור שנגרם עקב חשיפה ממושכת לקרני השמש, כמו במסגרת עבודתם של מצילים.
לשם כך יש להוכיח את קיומן של אותן פגיעות חוזרות ונשנות, וכן את קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הללו ותנאי עבודתו של העובד למחלה שבה לקה, וזאת בסבירות של למעלה מ-50%.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על העובד, כאשר יובהר שאין מדובר בנטל שקל לעמוד בו, לרבות נוכח הקשיים שהמוסד לביטוח לאומי מערים בעניין זה, וזאת כפי שאירע גם במקרהו של נגר ותיק, בן 66, שלקה בסרטן ריאות, עליו מיד נרחיב.
ביטוח לאומי נפגעי עבודה: מיקרוטראומה
תורת מיקרוטראומה אינה קבועה בחוק ומקור התפתחותה בפסיקה. התורה התפתחה כאמור בשל הסיבה שרשימת מחלות מקצוע בחוק הביטוח הלאומי הינה רשימה סגורה. התורה מאפשרת לבית הדין להכיר במחלה תאונת עבודה אף אם המחלה אינה מופיעה בחוק ברשימת מחלות מקצוע, בתנאים הבאים:
- על העובד להוכיח רצף של אירועים, בזמן מוגדר ולא מתמשך.
- לכל אחד מרצף האירועים הנ"ל הביא לידי נזק זעיר בעובד, אשר במצטבר גרם לו לנזק ממשי הפוגע בכושרו לעבוד.
- צריך להיות קשר במידה סבירה, בין הפגיעות הזהירות לתוצאה.
למשל, בית הדין לעבודה הכיר בפגיעה בגבו של רופא שיניים, אשר במסגרת עבודתו היה יושב על כיסא גבוה, תוך כדי התכופפות ורכינה לעבר המטופל ושולחן הכלים והיה מבצע באמצעות גופו פעולות סיבוביות רבות. בת הדין קבע, כי היות והפגיעה אירעה כתוצאה מהצטברות של מספר פעמים רב של תנועות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן גרמה לנזק מזערי בעמוד השדרה, יש להכיר בפגיעת הרופא כ- תאונת עבודה (על בסיס תורת מיקרוטראומה).
סרטן ריאות של נגר הוכר כפגיעת עבודה
בית הדין לעבודה הכיר בסרטן ריאות שבו לקה נגר ותיק בן 66 כפגיעת עבודה, וזאת למרות שאין מחקר שמוכיח באופן משמעי קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לאבק עץ לסרטן ריאות. אותו נגר עבד כנגר עצמאי במשך 26 שנים תמימות, בין השנים 1987 – 2013. במהלך עבודתו, השתמש הנגר בעצים שונים וחומרים שונים כגון צבעים, דבק מגע, מדללים, ועוד.
לפני מספר השנים לקה הנגר בסרטן ריאות, למרות שהוא לא עישן בעברו, ובעקבות זאת הוא הגיש בשנת תביעה בפני המל"ל להכרה במחלתו כפגיעת עבודה. אולם, תביעתו נדחתה ע"י המל"ל, בטענה שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למחלה שבה לקה.
הנגר לא ויתר, והגיש תביעה בפני בית הדין לעבודה להכרה במחלתו כפגיעת עבודה.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה, איפוא, בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של הנגר, לרבות חשיפתו לאבק עץ, למחלת סרטן הריאות בה לקה.
בתחילה מינה בית הדין מינה מומחה לרפואה תעסוקתית מטעמו, שיחווה את דעתו בשאלה זו.
המומחה לרפואה תעסוקתית קבע בחוות דעתו שלא הוכח עד כה שחשיפה לאבק עץ, כולל אבק מעצים קשים, גורמת לסרטן ריאות, אלא רק לסרטן של מערות הפנים, ולפיכך לא ניתן לקבוע בסבירות מעל 50% שתנאי עבודתו של הנגר גרמו למחלתו.
הנגר שוב לא ויתר, והגיש בקשה למנות מומחה נוסף בעניין זה, אשר מתמחה בתחום הריאות. בית הדין נעתר לבקשתו, ובהתאם לכך מונה מומחה בתחום הריאות, בשם ד"ר ורסנו.
מומחה הריאות קבע שבספרות הרפואית ישנן קביעות סותרות לגבי קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לאבק עץ לסרטן ריאות, ועל כן אין קונצנזוס שקובע באופן חד משמעי שאין קשר סיבתי כזה. לעומת זאת, אין חולק שהעישון נחשב כגורם מספר אחת לסרטן הריאה, וזאת ב-90% מהמקרים.
על רקע זה הגיע המומחה לריאות למסקנה לפיה התשובה בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של הנגר וחשיפתו לאבק עץ לסרטן הריאות שבו לקה, תלויה בשאלה האם הוא עישן בימי חייו:
(א) אם הנגר לא עישן בכלל – יש לקבוע שקיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עיסוקו כנגר למחלת סרטן הריאות שבה לקה, לפי תורת המיקרוטראומה, וזאת למרות שאין מחקר חד משמעי בעניין זה.
(ב) אם הנגר עישן בימי חייו, ואפילו במשך מעט שנים – יש לקבוע שהסבירות לקשר סיבתי כזה הינה פחות מ-30%.
מאחר, שכאמור, הנגר לא עישן בעברו, אזי חוות דעתו של המומחה לריאות הובילה למעשה לקביעה לפיה קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עיסוקו כנגר למחלת סרטן הריאות שבה לקה, וזאת לפי החלופה הראשונה שלעיל.
כצפוי, הנגר ביקש מבית הדין לאמץ את חוות דעתו של המומחה לריאות ולקבוע שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לסרטן הריאות שבו לקה.
לעומת זאת, המל"ל ביקש מבית הדין לדחות את חוות דעתו של המומחה לריאות, ולאמץ את חוות דעתו של המומחה לרפואה תעסוקתית, בטענה שלא קיימים מחקרים שמוכיחים באופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של הנגר, לרבות חשיפתו לאבק עץ, למחלת סרטן הריאות.
אין צורך במחקר חד משמעי להוכחת קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה
בית הדין דחה את טענת המל"ל, וקבע שלשם קבלת תביעת הנגר אין צורך בהכרח בקיומם של מחקרים שמוכיחים באופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של הנגר למחלה בה לקה.
בית הדין הסתמך בעניין זה על פסק דין קרישוב שניתן על ידי בית המשפט העליון, ואשר קבע שניתן להכיר בקשר סיבתי בין תנאי העבודה של העובד למחלה שבה לקה העובד גם אם אין מחקר שמוכיח את קיומו של קשר כזה, וכי יש להעדיף חוות דעת שקובעת את קיומו של הקשר על פני חוות דעת ששוללת אותו.
פסק דין קרישוב עסק בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת סרטן הלימפה שבה לקה מוסכניק לחשיפתו לרפידות מבלמים שהיו עשויות מאסבסט. פסק דין זה אוזכר בפסק דין בונשטיין, שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ואשר עסק בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת דם שבה לקה חקלאי ושממנה נפטר לחשיפתו לחומרי הדברה.
בנוסף, במסגרת פסק דין רודריגז, שאף הוא ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, נקבע קיומו של קשר סיבתי בין עבודת נגרות לסרטן ריאות, אף זאת בהסתמך על חוות הדעת של אותו המומחה לריאות שחיווה דעתו בתיק דנן (ד"ר ורסנו), לפיה קיימות דעות שונות בענין זה בספרות הרפואית.
בהתאם לכך החליט בית הדין לאמץ את חוות דעתו של המומחה לריאות, ולקבוע שקיים קשר סיבתי בין חשיפתו של הנגר לאבק עץ לסרטן הריאות בו לקה, ועל כן יש להכיר במחלתו כפגיעת עבודה. כמו כן נפסקו לו הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
