ועדת הערר בבית משפט השלום קיבלה תביעת אלמנת המנוח וקבעה כי פגיעת הראש ממנה סבל המנוח בצבא, וממנה נותרה לו נכות קלה יחסית, הייתה בעלת משקל ממשי בכל הנוגע להרגלי העישון שלו – הן מבחינת הגדלת כמות הסיגריות שעישן והן מבחינת הפחתת הסיכוי להיגמל מהעישון.
שירות צבאי עשוי לטמון בחובו פגיעות מסוגים שונים. לעיתים מדובר בפגיעות שהנזק הנגרם מהן הינו ישיר, מידי וברור, ולעיתים מדובר בנזק עקיף אשר בא לידי ביטוי באופן מלא רק כעבור שנים רבות. דוגמה לסוג האחרון ניתן למצוא במקרה הבא המתמקד בקשר סיבתי בין פגיעת ראש לבין עישון.
סיפור המעשה
המנוח נפצע בראשו בשנת 1970, בהיותו בן 22, במהלך אימון במסגרת שירות מילואים. בעקבות הפציעה הוא הוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) ונקבעה לו נכות בשיעור כולל של 20% בגין פגיעה בעצם הגולגולת וחבלת ראש. כ- 40 שנה מאוחר יותר שונה אופי הנכות המוכרת של המנוח ונקבעה לו נכות בשיעור של 20% בגין "הפרעת התנהגות ושינויים באישיות לאחר חבלת ראש". שינוי זה נעשה, בין היתר, בעקבות דיכאון ממנו סבל המנוח ואשר הוכר כסיבוך מאוחר של חבלת הראש.
לאחר שנים רבות של עישון אינטנסיבי אובחן המנוח בשנת 2010 עם סרטן ריאות גרורתי, ובשנת 2013 נפטר ממחלה זו. אלמנת המנוח הגישה תביעה לקצין התגמולים להכרה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. טענתה היתה, כי יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין נכותו של המנוח לבין העישון האינטנסיבי שלו, שהביא בסופו של דבר למותו. קצין התגמולים דחה את התביעה וקבע, כי אין קשר בין פטירת המנוח לנכותו. אלמנת המנוח הגישה ערעור על החלטה זו.
וועדת הערר קיבלה את ערעור האלמנה
וועדת הערר קיבלה את הערעור וקבעה, כי לנכות של המנוח הייתה תרומה ממשית לעישון שלו, הן מבחינת אורך תקופת העישון והן מבחינת כמות הסיגריות שעישן.
העישון הוחמר לאחר הפציעה
וועדת הערר קבעה כי עולה מחומר הראיות שאף לפני התאונה בצבא המנוח עישן. עם זאת, לא היה מדובר בעישון כבד, אלא ב"סיגריה פה סיגריה שם". מאז אירוע הפציעה בשנת 1970, המנוח השתנה ובין היתר החל לסבול ממצבי רוח משתנים והחל לעשן יותר. בעשרים השנים האחרונות לחייו של המנוח, לאחר שחלה החמרה ממשית במצבו הנפשי, הוא אף החל לעשן באופן אינטנסיבי (כשתי קופסאות ביום).
קיים קשר סיבתי בין נכותו של המנוח לבין העישון
לאחר בחינת חומר הראיות קיבלה וועדת הערר את דברי המומחה מטעמה, כי פציעתו של המנוח גרמה להופעתן של הפרעות נפשיות אשר הגבירו את צריכת הסיגריות. לדבריה, ייתכן שגורמים אחרים (כגון מצוקה נפשית של משפחתו) דחפו את המנוח לעשן, אולם את "מרכז הכובד" יש לייחס לאירוע הפציעה ולא לאירועי חיים אחרים.
וועדת הערר אף קיבלה את עמדת המומחה כי לא רק שפציעתו של המנוח הפחיתה באופן משמעותי את סיכוייו להיגמל מעישון, אלא שהלכה למעשה הנכות אף גרמה, במידה ממשית, להיעדר יכולתו של המנוח לנסות ולהיגמל מעישון.
לאור כל האמור קיבלה וועדת הערר את ערעור האלמנה וקבעה, כי קיים קשר סיבתי בין הנכות של המנוח לבין נסיבות פטירתו.
מומלץ להתייעץ עם עורך דין
כפי שראינו, פציעות שאדם סובל מהן בצבא יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים לא ישירות שנים רבות לאחר קרות האירוע. אם גם אתם מרגישים את ההשפעות של פציעה או אירוע אחר שהתרחש במהלך שירותכם הצבאי, מומלץ מאוד כי תייעצו עם עורך דין העוסק בתחום זה. יתרה מכך, המקרה שהובא מראה כי אין להרים ידיים לאחר החלטה שלילית של קצין התגמולים. לא פעם יכולה ההחלטה להתהפך בבית המשפט. גם במקרה זה מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, אשר יוכל לבחון את נסיבות המקרה ולסייע לכם במקרים המתאימים להילחם על זכויותיכם.
[עמ"ח (שלום ראשל"צ) 56106-02-18]