תובע בתביעת רשלנות רפואית טוען כי איבד את ראייתו בגין התמהמהות בית החולים. האם בית המשפט קיבל את טענותיו? עיינו בסקירה.
הרופא התעכב במתן הטיפול ולמטופל נגרם נזק בלתי הפיך בעיניו – האם זו רשלנות רפואית בטיפולי עיניים?
המציאות המשפטית נבחנת בעיניים של שופט בית משפט ולכן לפעמים על פניו נראה כי הצדק עם המטופל, שכן טענותיו לעניין הנזק שנגרם לו עשויות להיות משכנעות מאוד. עם זאת בית המשפט בוחן את הדברים בהתאם לראיות ולעובדות המונחות בפניו ולא תמיד המטופל יהיה הצודק לדעת בית המשפט.
בית החולים התמהמה, האם הרופאים התרשלו?
באחד המקרים שהגיעו לפתחו של בית המשפט, נדונה השאלה האם רופאים בית החולים התרשלו אחר מילוי תפקידם. נסיבות המקרה היו בקצרה: המטופל מגיע מאבד את ראייתו בעין שמאל בפתאומיות, ובית החולים מתמהמה לטענתו בטיפול והוא מאבד את ראייתו לחלוטין. ראו כיצד הכריע בית המשפט בסוגיה.
מקרה שהיה, כך היה.
עמי (שם בדוי) הרגיש פתאום כי אינו מסוגל לראות עוד בעינו השמאלית ופנה באופן מיידי לטיפול בבית החולים. שם, בבדיקה שנערכה, נמצא כי עמי סובל מחסימה של העורק הראשי בעינו השמאלית. תחילה נעשה דיקור, אך זה לא גרם לשיפור ועל כן הוכנס עמי לטיפול בתוך תא לחץ, כאשר מיד לאחר מכן אושפז עמי במחלקת העיניים ובהמשך עבר עוד 4 טיפולים בתא הלחץ.
כל אלו, לא שיפורו את מצב ראייתו, אלא להפך, ועמי הפך עיוור לחלוטין בעין שמאל.
עמי הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים כאשר טענתו העיקרית הייתה שהסיבה לכך שלא הצליחו להציל את עינו היא בשיהוי בקבלת הטיפול בתא הלחץ. בגלל שהוא המתין כמה שעות עד לקבלת הטיפול הרי נגרם לו נזק בלתי הפיך לרשתית ובעקבות זאת איבד את הראיה בעין.
טענתו של עמי נתמכה בחוות דעת של מומחה לפיה לו היה הטיפול בתא הלחץ נעשה בשלב מוקדם יותר, הרי היה קיים סיכוי לשפר את מצבה של הרשתית ולהציל את ראייתו.
בנוסף טען עמי כי בעקבות רשלנות רפואית זו מצבו הגופני והנפשי התדרדר באופן ניכר והוא פוטר מעבודתו ומתקשה לתפקד בצורה תקינה בחי היום יום.
האם בית המשפט יקבל את טענותיו של עמי? האם הנימוקים שלו מספיקים?
פסק דין: השיקולים שהנחו את הרופאים היו עניינים
בית משפט השלום שמע את טענותיו של עמי בדבר ההשתהות בקבלת הטיפול שלדעתו מהווה את הגורם למצב של עינו. מנגד טען בית החולים באמצעות חוות דעת של מומחה, כי לא היה ניתן להכניס את עמי לטיפול בתא הלחץ באופן מיידי לפני שמייצבים ומאזנים את לחץ הדם.
בנוסף, לפי הספרות הרפואית הסיכוי שהעין תחלים מהטיפול בתא הלחץ היה נמוך מאוד, שכן מצבו הבריאותי של עמי היה לא תקין עוד קודם לכן וזה השפיע על סיכויי ההחלמה במקרה זה. לכן, שיקול הדעת שהפעילו הרופאים בהמתנה של כמה שעות לפני הכנסתו של עמי לטיפול בתא לחץ לא היה רשלני ולא ניתן לומר כי הייתה רשלנות רפואית באופן התפקודי של בית החולים והצוות הרפואי.
בית משפט השלום קובע כי השיקול שהפעילו הרופאים היו לעניין שכן הם עשו ככל שניתן להציל את אור עיניו של עמי ולכן אין להם כל אחריות על הנזק שנגרם לו בעין בסופו של ההליך.
בסופו של דבר בית משפט השלום לא קיבל את תביעתו של עמי למרות התוצאה החמורה עבורו.
עם זאת עמי יכול באמצעות עורך דינו להגיש ערעור על פסק הדין הזה לפני בית המשפט המחוזי ויתכן כי באם יובאו בפני בית המשפט המחוזי נימוקים משכנעים הרי הוא יהפוך את החלטת בית משפט השלום ואף יקבע פיצוי על הנזק שנגרם לעמי. לכן חשוב לדעת שגם אם פסק הדין אינו תואם את ציפיות התובע הרי ניתנת לו האפשרות לשנות את המציאות המשפטית בהגשת הערעור לערכאה גבוהה יותר.
סבורים שבית המשפט שגה בקביעתו? נשמח לקרוא דעתכם בנוגע להגשה / אי הגשה של ערעור, בתגובות למטה.
ת"א 31030-07
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
