הסיכויים להצלחת הניתוח היו גבוהים, אך התנהלות רשלנית של הרופא פגעה בסיכויי ההצלחה ומצבו של המטופל התדרדר. בתביעת רשלנות רפואית בניתוח להשתלת מפרק הירק פסק בית המשפט פיצויים בגובה 2.5 מיליון שקלים לתובע שנותר נכה.
אחד המפרקים הגדולים בגוף הוא מפרק הירך, שמאפשר תנועה חלקה ונטולת כאבים בזכות המבנה המיוחד שלו. המפרק בנוי קצת כמו "מכתש ועלי" כאשר מסביב לראש הכדורי המצוי בגומחת האגן מעטפת סחוס מפרקי, רצועות ושרירים. כאשר מעטפת הסחוס המפרקי נפגעת היא תתבטא בעיקר בכאבים ומגבלת תנועה והטיפול לרוב יכלול פיזיותרפיה וטיפול במשככי כאבים אנטי-דלקתיים. במקרים חמורים יותר ואחרי שמוצו אפשרויות טיפול אחרות יוחלט על ניתוח החלפת מפרק הירך (ובאנגלית: Total Hip Replacement).
בניתוח זה מוחלף המפרק בשתל מלאכותי ואופן הניתוח נקבע על ידי הרופא המנתח בהתאם למצב. סיכויי ההצלחה של ניתוח זה, שמטרתו להגדיל את טווח התנועה, לסייע בניידות ולהפחית את הכאב, תלויים במידה רבה גם בתהליך השיקום שאחרי הניתוח. ישנם גורמים שונים התורמים לסיכויי ההצלחה של הניתוח, משלבי טרום-הניתוח ועד לשלבי השיקום. בכל אחד משלבים אלה באופן טבעי עלולות להתרחש טעויות או פגיעות ולא כל אחת מהן היא רשלנות רפואית. על מנת להוכיח קיומה של עילת תביעה יש לבחון שלוש סוגיות: האם הרופא התרשל, האם נגרם נזק והאם ההתרשלות היא זו שגרמה לנזק.
אחרי הניתוח מר כהן לא חזר ללכת
לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים "שערי צדק" על ידי מר זכריה כהן. מר כהן נולד כשהוא סובל משיתוק מוחין והוכר כנכה ב-100 אחוזים. שיתוק המוחין ממנו סבל לא פגע בתפקודו השכלי ולא מנע ממנו מללכת, אם כי בצורה מוגבלת. בשנת 1997 החלו כאבים בפרק ירך ימין להגביל את תפקודו. הוא נבדק בבית החולים שערי צדק ונקבע כי עליו לעבור ניתוח להחלפת מלאה של מפרק הירך במפרק מלאכותי. מר כהן נשאר באשפוז בבית החולים כ-12 יום לאחר הניתוח ושוחרר למחלקה שיקומית, אלא שלאחר יומיים החל להתלונן על כאבים בירך והופנה מחדש לאשפוז.
בבית החולים אובחנה פריקה של המפרק המלאכותי ומר כהן נאלץ לעבור ניסיונות החזרה אולם משאלה לא הסתיימו בהצלחה נשלח מחדש לניתוח המכונה "החזרה פתוחה". הניתוח כשל ובמשך למעלה משנה עבר מר כהן מספר ניתוחים וטיפולים שיקומיים. מאז מר כהן אינו יכול להתנייע בכוחות עצמו והוא נותר מרותק לכיסא גלגלים ונדרש לסיוע בהתנהלות יומיומית. מר כהן החליט לתבוע את בית החולים בגין רשלנות רפואית בטענה כי הטיפול שניתן לו לא עמד בסטנדרט רפואי ולא רק שלא היטיב עם מצבו אף הרע אותו.
מכתב התביעה מטעם מר כהן עולה כי בכל אחד משלבי הטיפול הרפואי כשל הצוות הרפואי מלעמוד בחובת הזהירות המוטלת עליו כחוק. מכתב ההגנה של הנתבע, בית החולים שערי צדק, עולה שטענת הרשלנות נשללת מכל וכל וכי לא היתה רשלנות בפעולת הרופאים בשום שלב של הטיפול וכי הסיבוכים שאירעו לא נגרמו בשל רשלנות כזו או אחרת מצד הצוות הרפואי.
בית המשפט מצא את בית החולים אשם ברשלנות
כדי לקבוע אם התקיימה רשלנות בשלבי הטיפול השונים, פרש בית המשפט המחוזי את שלבי הטיפול ובחן כל אחד בפני עצמו. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטה לערוך את הניתוח וכי הניתוח עצמו נעשה ברמת הזהירות הנדרשת ולא מצא רשלנות רפואית בשלב זה. אולם בשלבים שאחרי הניתוח, בהם שחרור השרירים בעת הניתוח, גיבוס הרגל ודרכי ההחזרה, עלה כי נעשו טעויות שעונות להגדרת רשלנות רפואית. לפי חוות דעת מומחה שנשמעה באולם בית המשפט עולה כי גיבוס הרגל למשך מספר שבועות לאחר הניתוח קריטי לסיכויי הצלחת הניתוח.
הואיל ופריקת ירך היא סיכון מוחשי לאחר הניתוח ועד לחיזוק הרגל באמצעות פיזיותרפיה, לקיבוע הרגל באמצעות גיבוס משמעות עצומה. לאחר הניתוח ובאפן תמוה לא גובסה רגלו של מר כהן ורופאיו הסתפקו בהנחיה הכללית האוסרת דריכה על הרגל ולא ניתנה הדרכה ברורה דייה שתפחית משמעותית את הסיכוי לפריקה מחודשת של הירך באמצעות התנהלות נכונה. בהתאם לדבריו של מומחה בית המשפט, גיבוס הרגל לא נעשה כדי למנוע דריכה, כי אם על מנת לשמור על מידת הקיבוע.
בית המשפט פסק כי לא היה די בהוראות שנתן בית החולים עם שחרורו של מר כהן וכי אי גיבוס הרגל מהווה רשלנות רפואית. יתרה מצילומי הרגל לאחר הניתוח עוד בבית החולים עולה צורך ברור בקיבוע, צורך שלא נענה בפעולה רפואית כלשהי. בית המשפט מצא קשר נסיבתי בין רשלנות זו באי קיבוע הרגל, לא מיד לאחר הניתוח ולא לאחר פיענוח הצילומים, ובין פריקת המפרק המלאכותי שהסבה לתובע נזק בלתי הפיך ולאבדן יכולתו ללכת.
אחרי קביעת האחריות, פנה בית המשפט לקבוע את גובה הפיצוי. לאור קביעת בית המשפט כי לו היו מגבסים את הרגל סביר להניח כי מר כהן יכול היה ללכת בכוחות עצמו ולהתנהל בעצמאות יחסית, נקבעו הפיצויים למר כהן על 2.5 מיליון שקלים בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים. בית החולים ערער לבית המשפט העליון אולם הערעור נדחה ובכך נשאר פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
