רשלנות רפואית שיניים – מהי החובה המוטלת על מתמחה ברפואת שיניים על מנת שטיפול שניתן על ידו לא יקים עילת תביעה.
על מנת שרופא ייחשב כרופא מומחה בתחום מסויים, עליו לעבור מסלול ארוך של מספר שנות התמחות, אשר בסופן יוכר כרופא מומחה. נשאלת השאלה מה קורה במצב שבו רופא, המצוי בשלב ההתמחות, עורך למטופל טיפול הדורש מומחיות וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל ? מחד גיסא, הצורך לקדם את הרופא ולהעניק לו ניסיון במסגרת שנות התמחותו, הינו צורך אקוטי, אשר נדרש לשם הכשרתו כרופא מומחה. מאידך גיסא, "שחרור הרסן" ונתינת יד חופשית לרופא שלא השלים את תקופת התמחותו, עלולה לגרום לנזקים רבים למטופלים המטופלים על ידו.
השאלה האמורה נדונה בספרות המשפטית ובפסיקה.
כך, למשל, בעקבות עקירה כירורגית שעברה אישה בבית החולים, נגרמו לה נזקי גוף, אשר בגינם הגישה תביעת רשלנות רפואית שיניים כנגד בית החולים והרופא "המזיק". במסגרת תביעתה, טענה האישה כי העובדה שהרופא המטפל בה היה בעיצומה של תקופת ההתמחות בתחום הטיפולים הכיורגיים וטרם השלים תקופה זו, מהווה רשלנות רפואית שיניים ודי בעובדה זו כדי להטיל עליו אחריות בגין נזקיה.
בית המשפט קבע כי אף אם ניזקה של הניזוקה נגרם על ידי רופא שאינו מומחה בסוג הטיפול שהעניק, אין להסיק מכך קיומה של רשלנות רפואית שיניים. ודוק, על מנת לקבוע האם בהתנהגות רשלנית עסקינן, יש לבחון האם הטיפול בוצע ברמת המומחיות הסבירה באותו תחום התמחות. היינו, בית המשפט מטיל על רופא השיניים, שטרם סיים את התמחותו, את אותה חובת זהירות החלה על כל הרופאים העוסקים ברפואת שיניים.
החובה המוטלת על כל רופאי השיניים, הן המומחים והן הלא מומחים, היא להשתמש במהלך הטיפול ברמות זהירות ומיומנות סבירות המוטלות על רופא שיניים ממוצע, בנסיבות העניין. כלומר, אם יוכיח רופא השיניים כי המיומנות שהפעיל במסגרת הטיפול הכירורגי, היא המיומנות הנדרשת מרופא מומחה בנסיבות העניין, הרי שלא יהא ניתן לראות בטיפול שהעניק ובהתנהגותו – רשלנות רפואית שיניים.
בית המשפט פסק, תוך שהוא מנתח את הראיות המונחות בפניו ומסתמך על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לו על ידי הצדדים, כי הטיפול שהעניק הרופא לא היה לקוי בחוסר מיומנות והוא עמד בסטנדרט הנדרש מרופא מומחה סביר, בנסיבות המקרה. אשר על כן, דוחה בית המשפט את תביעת רשלנות רפואית שיניים שהוגשה על ידי האישה ומותיר אותה ללא כל פיצוי לנזקים שנגרמו לה.
ניתן לומר כי המקרה המפורט לעיל, מעניק תשובה לשאלת חובת הזהירות המוטלת על רופא, אשר מצוי בשלב התמחותו ובמסגרת זו מבצע טיפול הדורש מומחיות ? מדובר באותה חובת זהירות המטולת על רופא מומחה ויש להתעלם מן העובדה שהרופא המטפל טרם השלים את התמחותו. כך, עצם העובדה שהטיפול שנערך על ידו גרם לנזק, לא תקים לבדה אחריות על הרופא המטפל. אלא, יש לבחון האם מדובר בהתנהגות מסוג רשלנות רפואית שיניים על פי אמות המידה הסטנדרטיות הנדרשות בסוג הטיפול שהעניק הרופא המטפל ובמקרה שמדובר בטיפול בתחום הדורש מומחיות, יש לבדוק האם נקט בכל האמצעים הסבירים שרופא מומחה סביר היה נוקט, בנסיבות העניין.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
