האם יש עילה לרשלנות רפואית

הדיון הזה מכיל 4 תגובות, ויש לו 2 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  דפנה לפני 1 שנה, 1 חודש.

  • מאת
    דיון
  • #53952 תגובה

    ברי סחרוף

    שלום רב
    אישתי אובחנה כסובלת מיתר פעילות בלוטת התריס, רטפרה אנדוקרינולוגית מומחית המליצה להתחיל לקחת מרקפטיזול ולא ציינו שזה עלול לפגוע בתאי דם לבנים (יש סיכום ביקור) אלא רק לבוא עוד חודש למעקב אחרי TSH, לאיר 3 שבועות טיפול הגענו לבית חולים עם חום 40.4 וספירת כדוריות דם לבנות 20, וזיהום חמור, כבר כמה ימים בבידוד עם חום שלא יורד מתחת ל39 וכאב ראש וגרון נוראיים, האם יש פה עילה לרשלנות מצד האנדוקרינולוגים, רופא המשפחה שרשם את המרשם ולא ציין מעקב כדוריות דם לבנות ואפילו רוקח…
    תודה רבה.

  • מאת
    תגובות
  • #53969 תגובה

    מערכת האתר
    חבר

    לכל תרופה יש אינספור תופעות לוואי אך אין מקום לציין את כולן בפני המטופל וזאת בשל העובדה שרובן המוחלט נדיר מאוד ולא אמור למנוע את השימוש בתרופה.
    בעלון לצרכן של התרופה מצוינת תופעת הלוואי אותה תיארת ואף מצוין שהיא נדירה ומחייבת פנייה לרופא.

    על פניו נראה שאין מדובר במקרה זה ברשלנות אך בכל זאת עולה שאלה והיא האם אשתך נמצאת בקבוצת סיכון אשר חייבה מתן הסבר מפורט לגבי האפשרות שתחווה ירידה חדה במספר הכדוריות הלבנות.
    במידה וכן, בהחלט יכול להיות שכן קיימת במקרה זה עילת תביעה.

    אני ממליץ לך בשלב זה להמתין עד שתדעו האם נותר לאשתך נזק כלשהו מעבר למה שכתבת על מנת שתוכלו לקבל אומדן לגבי כדאיות הגשת התביעה ככל שתחליטו לבחון את האפשרות הזאת.

    בהצלחה.

    שמואל קשיוב, עו"ד
    אלמוג – שפירא, משרד עורכי דין

  • #53974 תגובה

    ברי סחרוף

    הבהרה קטנה בבקשה, הבנתי שחובה לבצע ספירת כדוריות דם לבנות על בסיס שבועי מרגע מתן התרופה, גם האנדוקרינולוגית לא ציינה וגם רופאת המשפחה לא ציינה, האם אנחנו כמטופלים צריכים לבקש הפניות לספירת דם כל שבוע?
    והאם זאת רשלנות רק אם קיים נזק תמידי?
    תודה רבה.

  • #53982 תגובה

    מערכת האתר
    חבר

    מבחינה טכנית אנחנו כעורכי דין מתייעצים עם רופאים מומחים על מנת לוודא האם יש רשלנות.
    יכול להיות שאתה צודק ואכן יש לבצע ספירת דם של כדוריות דם לבנות על בסיס שבועי.
    אני אישית לא יודע איך הגעת למידע הזה. העלון לצרכן של התרופה מצוין במפורש כי על הנוטלים את התרופה
    לבצע בדיקת דם לזמן פרוטרומבין ולתפקוד בלוטת התריס.
    כלומר החשש העיקרי בנטילת התרופה הוא לפגיעה בתפקודי הקרישה ולא לפגיעה בספירת כדוריות הדם הלבנות.
    בכל אופן היה ובאמת הובהר לך כי היה מקום לבצע לאשתך מעקב ספירת דם ברור שלא אתם הייתם צריכים לבקש את זה שכן זו מחויבותו של הרופא המטפל.

    לעניין שאלתך השנייה, על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית אנחנו צריכים להוכיח שקיימת רשלנות, נזק וקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.
    כדי להוכיח את שאכן קיימת עילת תביעה יש לפנות למומחים הרלוונטיים.

    לעתים יש רשלנות אשר ניתן להוכיח אותה בקלות יחסית אך הנזק קטן מדי ולכן לא מוגשת תביעה או לחלופין הנזק עוד לא התגבש במלואו ולכן יש להמתין על מנת לדעת בוודאות מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהרשלנות.

    שמואל קשיוב, עו"ד
    אלמוג – שפירא, משרד עורכי דין

  • #54066 תגובה

    דפנה

    לפני כ-3 שנים, עברתי אירוע מוחי קשה ואושפזתי באיכילוב.
    התלונה שלי מתייחסת לזמן שבין הניקור המוחי שנערך בשעות הלילה המאוחרות, ובין האישפוז במחלקה הנוירוכירורגית, בשעות הבוקר המוקדמות.
    לאחר הניקור, הועברתי למסדרון הארוך שצמוד ל-2 מעליות משני צידיו. לא הייתי בהכרה. התעוררתי לשמע צעקות, דיבורים רמים וקולות נוראיים של קידוח בקירות. הועברתי לחדרון קטן בין המעליות, שדלתו הושארה פתוחה למחצה. משם ראיתי מדים של אחות יושבת ליד המעלית. אני עצמי שכבתי בתוך שלולית שתן גדולה.
    צעקתי, צרחתי, התחננתי. התעלמות מוחלטת. כך עד לפנות בוקר, כשהתגובה מהפועלים שעבדו עברה לקללות נגדי.
    כנראה שנרדמתי מעט, התעוררתי ופשוט קפצתי מהמיטה כלפי מטה. לא ראיתי לאן, אבל השכיבה בתוך שלולית עמוקה של שתן, היתה יותר גרועה. זו היתה מיטה שאי אפשר היה לצאת ממנה.
    זרקתי את הסמרטוטים נוטפי השתן מעלי. לקחתי את חלוק האחות שהיה זרוק על הכיסא, לבשתי אותו, והתיישבתי. לא היה לי מה להפסיד. חיכיתי וחיכיתי. כנראה שנרדמתי, ואז עברה שם אחות מקצה המסדרון ושאלה בתדהמה מה אני עושה שם. עניתי "מחכה לך". בתוך שניות הגיע צוות אחיות שהעבירו אותי למיטה נורמלית, החליפו את מצעיי והסתלקו.
    אני הייתי בהלם מוחלט. לא ידעתי איפה אני. מי אני. למה שם, ומה קרה. לא זכרתי דבר. לא היה לי נייד, ואיש לא התקרב אלי. ככה שכבתי לבדי שעות רבות, בהלם ואימה, ללא שתייה, ללא אוכל. מכוסה בסדין. זהו.
    מאז, עברו 3 שנים. הבנתי מה עשו לי. איך הפקירו אותי. כל אותו שבוע לא הגיע אלי אף רופא.
    מרוב פחד, שמא ישאירו אותי שם, הפנמתי בתוך תוכי את ההתעללות בי. אבל באחרונה, יש לי פוסט-טראומה.
    אני חווה את ההתעללות שוב ושוב, ואינני מצליחה לצאת מהפחד.

מענה ל־האם יש עילה לרשלנות רפואית

ביטול