שכחו אותי במסדרון לאחר ניקור מוחי

ביוני 2015 עברתי ניקור מוחי בבי״ח איכילוב במחלקה הנוירוכירורגית. בערב. למחרת היתה אמורה להיתלות שם תערוכת ציורים. בחדרון קטן ליד 2 מעליות, ישבה אחות שהסתלקה מייד והשאירה אותי לבד במיטה שלא ניתן לצאת ממנה. היה רעש מחריד של מכשירי קונגו, פטישים, צעקות. נעמדתי על רגליי בתוך השתן. בכיתי, התחננתי. הם הגבירו את הקללות. נשכבתי בתוך המיטה הרטובה, בוכה ומתחננת. נרדמתי. התעוררתי לפנות בוקר. היה חושך נוראי. קפצתי מהמיטה בלי לראות. זרקתי את החלוקים הרטובים.
התיישבתי על כיסא האחות. לפנות בוקר הגיעה אחות. ראתה אותי. נדהמה. קראה לצוות. העלו אותי על מיטה גדולה. מישהי סימנה לי עם האצבע על הצוואר לסימן רצח, באצבע שניה לסימן שקט. כל השבוע לא הגיע רופא לראות אותי רק קבוצת מתלמדים. בסוף השבוע שיחררו אותי בלי לעשות לי בדיקת עיניים חובה. במשך תקופה ארוכה נפלתי והתעלפתי פעמים רבות. הפוסט טראומה מאז ממררת את חיי. הפחד שמא יפגעו בי. אני בוכה ללא הפסקה. עברתי עוד 2 אירועים מוחיים באותה שנה.