מחדלים וטעויות בניתוח דליפת שתן

ניתוח דליפת שתן (TVT) הינו ניתוח זעיר-פולשני לפתרון בעיית דליפת שתן, שקיימת בעיקר בקרב הנשים. אם הניתוח נעשה תוך רשלנות רפואית שגרמה לנזק, ניתן להגיש בגינו תביעת פיצויים. 

בעיית דליפת שתן הינה בעיה נפוצה למדי, שעלולה לפגוע מאד באיכות החיים, הדימוי העצמי, ומערכות היחסים. בעיה זו נפוצה בעיקר בקרב נשים, ביחס של 1:3. ההערכה היא שכשליש מהנשים לאחר גיל 40 סובלות מבעיה זו, אם כי לעתים קרובות הן אינן מטפלות בה בשל המבוכה שהיא גורמת. לפיכך, כדאי להיות מודע לכך שכיום ניתן לטפל בבעיה זו באמצעות ניתוח זעיר פולשני, קצר ובעל אחוזי הצלחה גבוהים (85%), בשם TVT (Tension-Free Vaginal Tape).

בעיית דליפת השתן נובעת מהיחלשות שרירי רצפת האגן והשופכה. קיימים שני סוגים של דליפת שתן: דליפת שתן במאמץ ודליפת שתן בדחיפות. דליפת שתן במאמץ מתרחשת בעת ביצוע פעולות שמעלות את הלחץ התוך בטני, כגון התעטשות, שיעול, צחוק, או ביצוע פעילות גופנית, וניתן לטפל בה באמצעים שונים, לרבות תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, הזרקת בוטוקס, החדרת התקן נרתיקי (פסרי), או על ידי ניתוח TVT. דליפת שתן בדחיפות מתרחשת כאשר קיים פרק זמן קצר מעת שעולה תחושת הצורך להתרוקן ועד לדליפה, מבלי שהמטופלת מספיקה להגיע לשירותים, וניתן גם בה לטפל באמצעים שונים, לרבות טיפול תרופתי, הזרקת בוטוקס, מתמר חשמלי נרתיקי, ועוד. את ניתוח TVT ניתן לבצע גם במקרה של דליפת שתן מעורבת, שכוללת דליפת שתן במאמץ ודליפת שתן בדחיפות.

ניתוח דליפת שתן מבוצע בדרך כלל בהרדמה אזורית/ספינאלית, ולעתים גם בהרדמה כללית. במסגרת הניתוח מוחדר סרט סינטטי אל מתחת לצינורית השתן והשופכה, שמשמש כמעין "בולם זעזועים" שמונע דליפת שתן בעת מאמץ, ולכן ניתוח זה מכונה גם ניתוח סרט. קיימות 3 שיטות לביצוע הניתוח, בדרגת התקדמות עולה: רטרו פובי (שהינו השכיח ביותר), טרנס-אובטורטור, ומיני סלינג. מדובר בניתוח קצר יחסית, שאורך כ-30 דקות, ובדרך כלל ניתן להשתחרר ממנו הביתה אף ביום הניתוח עצמו.

עילות רשלנות רפואית בניתוח דליפת שתן

ניתוח דליפת שתן נחשב לניתוח בטוח ולא מורכב באופן יחסי, אך כמו כל ניתוח או הליך רפואי אחר, גם הוא עלול להיות כרוך ברשלנות רפואית. אם אותה רשלנות גם גרמה לנזק, היא יכולה להוות בסיס להגשת תביעת ולקבלת פיצויים בגינה.

הרשלנות הרפואית בניתוח דליפת שתן עלולה להתרחש לא רק במהלך הניתוח עצמו, אלא גם בשלב ההכנות לניתוח וכן בשלב המעקב אחר הניתוח, וזאת כפי שיוסבר להלן.

רשלנות רפואית בשלב הטרום ניתוחי

שלב ההכנה לניתוח כולל ביצוע בדיקות מקדימות על מנת לברר את מידת התאמת המטופלים לניתוח. כך, לדוגמא, יש לתשאל את המטופלים על גילם, משקלם, האם הם נוטלים תרופות כלשהן (באופן זמני או קבוע), האם יש להם מחלות רקע, וכדומה. לעתים המטופלים מתבקשים לערוך בדיקה אורודינמית, שבמהלכה ממלאים את שלפוחית השתן בנוזל סטרילי דרך צינורית עדינה, ובודקים את תפקוד השלפוחית על מנת לאתר את הסיבה המדויקת לדליפת השתן.  בנוסף, יש לבקש מהמטופלים לבצע בדיקות דם ושתן עדכניות. לגבי נשים מעל גיל 50 נהוג גם לבצע צילום חזה ובדיקת א.ק.ג. במקרים מסויימים נהוג גם לערוך פגישה מקדימה עם הרופא המרדים לפני הניתוח. אי ביצוע בדיקות מקדימות אלו עשוי להוות חריגה מסטנדרט רפואי סביר.

הרשלנות הרפואית לפני הניתוח עלולה להתבטא גם באי קבלת הסכמה מדעת של המטופלת לניתוח. לשם כך, על הרופא המנתח להסביר למטופלת את מטרת הניתוח, מהלכו, סיכויי ההצלחה שלו, ובעיקר לציין את כל הסיכונים שכרוכים בו. מכיוון שניתוח דליפת שתן הינו ניתוח אלקטיבי (כלומר, ניתוח שנקבע מראש להבדיל מניתוח דחוף שנערך להצלת חיי המטופל), אזי לפי הפסיקה קיימת לגביו חובת גילוי מוגברת, וזאת במיוחד לגבי פירוט כל הסיכונים שכרוכים בו, כולל הסיכונים הנדירים. לפיכך, הפרת חובת קבלת ההסכמה מדעת וחובת הגילוי המוגברת לגבי ניתוח דליפת שתן מהווה רשלנות רפואית.

רשלנות רפואית תוך כדי הניתוח ולאחריו

במהלך הניתוח עצמו, הרשלנות הרפואית יכולה להתבטא בכל מיני אופנים, כגון ביצוע כושל של הניתוח, ביצוע הניתוח בשיטה שאינה מתאימה לו, ביצוע הניתוח על ידי רופא שאינו מיומן ומנוסה בניתוח ספציפי זה, ביצוע כושל של ההרדמה (כגון שימוש מינון או חומר הרדמה שאינו מתאים למטופלת), ועוד.

כפי שצויין לעיל, בדרך כלל ניתן להשתחרר הביתה כבר ביום עריכת הניתוח לדליפת שתן, וזאת ללא צורך באשפוז ממושך. אולם, יחד עם זאת, יש להקפיד ולוודא שהמטופלים ישוחררו לביתם רק לאחר שהם נשארו מספר שעות להשגחה בבית החולים, וכשהם מצויידים בהוראות מעקב והנחיות להמשך הטיפול.

לפיכך, לאחר סיום הניתוח, יש להעביר את המטופלים לשלב ההתאוששות וההשגחה וזאת למשך מספר שעות.  במסגרת שלב זה, נהוג לנטר את לחץ הדם, הדופק, ומדדים נוספים של המטופלים, ולחבר את רוב המטופלים  לקטטר, עירוי נוזלים, ולקבלת תרופות לשיכוך כאבים במידת הצורך. לאחר הוצאת הקטטר, המטופלים יתבקשו לתת שתן, ותתבצע להם בדיקה למדידת כמות השתן שנותרה בשלפוחית השתן שלה לאחר התרוקנותה, באמצעות מכשיר אולטרא-סאונד נייד, וזאת כדי לוודא שהם מסוגלים לרוקן את שלפוחית השתן שלהם באופן עצמוני ויעיל. במידה שמצבם תקין, ניתן לשחרר את המטופלים לביתם. אולם, שחרור המטופלים לביתם מבלי לוודא שמצבם יציב דיו, עלול להוות רשלנות רפואית.

בנוסף, יש לצייד את המטופלים בהנחיות לאחר ביצוע הניתוח, ולומר להם להגיע לביקורת לאחר הניתוח כעבור 6-4 שבועות. בין היתר, יש להסביר למטופלים שצפויים להם כאבים מקומיים ואף דימום קל באיזור הניתוח, ועל כן עליהם לנוח בביתם עד שבוע ימים, וכי רק לאחר מכן ניתן לחזור לעבודה, בתנאי שאין מדובר עבודה פיזית קשה. ניתן לעשות פעילות ספורטיבית מתונה בחלוף שבוע מהניתוח, אולם פעילות אינטנסיבית יותר ניתן לעשות רק לאחר הביקורת אצל הרופא המנתח. בנוסף יש להנחות אותם לפנות לרופא בכל מקרה בו חשים כאבים משמעותיים, דימום מעבר לדימום קל, או צריבה במתן שתן. אי מתן הוראות אלו, או התעלמות ממצבים שבהם המטופל החל להתלונן על תסמינים לא צפויים שמעידים על הסתבכויות והחמרה במצבו, עלולים להוות רשלנות רפואית.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

רצף של טעויות בניתוח הובילו לסוף טראגי

מקרה חמור ביותר של רשלנות רפואית בניתוח דליפת שתן נדון במסגרת ת"א 5882-02-11 ש.כ. הסתדרות מדיצינית הדסה.

תיק זה עסק במטופלת בת 67 שבשנת 2003 עברה בבית החולים הדסה ניתוח דליפת שתן שהיה כרוך ברצף של טעויות רשלניות, שגרמו לה בדיעבד לזיהום חריף, אי ספיקת כליות, ולתלות בטיפולי דיאליזה לכל ימי חייה.

המטופלת הופנתה על ידי רופא הקופה שלה  לניתוח משולב שכולל ניתוח סרט לתיקון דליפת שתן במאמץ וניתוח לתיקון דפנות הנרתיק וצניחת כיפת הנרתיק, וזאת לאחר שהיא התלוננה על במתן שתן ובמערכת הגניקולוגית, ובהסתמך על ממצאי בדיקה אורודינמית שנערכה לה.

המטופלת הגיעה למחלקה הגניקולוגית של בית החולים הדסה, שם היא נבדקה על ידי מספר רופאים והוחלט שהיא תנותח, אולם לא היה ברור מי קיבל החלטה זו, מה יהיה טיבו המדויק של הניתוח, וגם לא נערך רישום רפואי שהעיד על קיום דיון של הצוות הרפואי בנוגע לניתוח. ערב הניתוח גם התברר לראשונה שלמטופלת יש נטיה לסוכרת, דבר שמגדיל את רגישותה ואת הסיכון לזיהומים, אך למרות זאת הניתוח לא נדחה לצורך ייצוב מצבה, אלא הוא בוצע במועדו המקורי.

למרות שנהוג להשתחרר כעבור יומיים-שלושה לאחר ניתוח משולב כזה, המטופלת שוחררה מבית החולים רק כעבור 7 ימים, מאחר שהיו לה שאריות שתן גדולות. למרות זאת, ולמרות שביום השחרור עדיין נמצאה אצלה שארית שתן גדולה, היא שוחררה לביתה, ללא קטטר. לאחר הניתוח היא חשה חולשה וכאבים מוגברים באיזור הניתוח, ועקב כך היא חזרה לבית החולים, שם היא אובחנה עם זיהום בדרכי השתן וטופלה באנטיביוטיקה. אולם, מצבה של המטופלת לא השתפר, ועקב כך היא אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ, שם היא אובחנה גם עם אבן בכליה.

המטופלת אושפזה בבית החולים במשך חודש ימים לצורך ביצוע בדיקות מקיפות וטיפול שוטף. בעקבות השיפור במצבה, היא שוחררה לביתה, תוך שהיא מופנית להמשך מעקב אורולוגי וגניקולוגי, אך ללא אזכור ספציפי של האבן בכליה. כעבור כחודשיים היא שוב שבה לבית החולים, ואז הסתבר שהאבן שהתגלתה בכליה, נפלה באופן שחוסם את מוצא הכליה. עקב כך היא הועברה בדחיפות לביצוע לניקוז הכליה החסומה, וכעבור שלושה שבועות גם בוצע בה הליך לריסוק אותה אבן חוסמת, שלא צלח. כעבור חצי שנה התברר שהכליות של המטופלת "גמורות",  כך שהיא תיאלץ להיות תלויה בטיפולי דיאליזה לכל ימי חייה.

בהסתמך על עדויות הצדדים, לרבות חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם שניהם, קבע בית המשפט שבית החולים התרשל במספר אופנים, שכוללים, בין היתר, אי ביצוע כל הבירורים הנחוצים לשם אבחון מצבה הרפואי של המטופלת לצורך קבלת ההחלטה האם בכלל יש צורך בניתוח סרט ואיזה ניתוח יש לבצע בפרט, ההתעלמות מגילוי הסוכרת אצל המטופלת והסיכון ליצירת זיהומים שכרוך בה, וההתעלמות מחוסר היכולת לתת של המטופלת לתת שתן. בית המשפט קבע שמאחר שהמטופלת סבלה מחוסר יכולת לתת שתן, אזי למעשה לא היה צריך לבצע בה ניתוח סרט, כך שהמדובר היה בניתוח מיותר. עוד נקבע שבית החולים התעלם מהממצא של אבן בכליה, וכן כשל בשלב המעקב לאחר הניתוח. בסופו של דבר פסק בית המשפט למטופלת פיצוי כולל בסך של 2,312,000 ₪, אשר לאחר ניכויי המל"ל הועמד על סך של 1,862,000 ₪.

במידה שמתעורר חשש לביצוע רשלנות רפואית בניתוח לדליפת שתן, מומלץ לפנות לעו"ד שמנוסים ומתמחים בתביעות רשלנות רפואית, על מנת לבדוק באמצעותם היתכנות להגשת תביעה כזו ולקבלת פיצויים.