רופא שביצע מתיחת צוואר חוייב באחריות לצלקת מכערת שנותרה למטופלת לאחר מכן, מאחר שלא ערך רישום רפואי תקין של ההליך, שממנו ניתן היה ללמוד על הסיבה לגרימת הצלקת.
בשנים האחרונות, ובעקבות התפתחות הרפואה האסטטית, יותר ויותר אנשים נוהגים לבצע הליכים שונים לשיפור המראה של פניהם וגופם, בשיטות שונות ומגוונות.
אולם, למרבה הצער, חלק מההליכים האלו, לא רק שאינם מגשימים את מטרתם האסטטית, אלא הם אף גורמים לנזקים שונים, שלעתים גם מחמירים את המראה האסתטי, וזאת כפי שאירע גם בתיק זה.
תיק זה עסק ברופא שביצע במטופלת הליך למתיחת צוואר שנועד לשפר את מראה צווארה, אולם בדיעבד הוא הותיר בצווארה צלקת מכוערת, דבר שמטבע הדברים גרם לתובעת לעוגמת נפש רבה.
הצדדים נחלקו בשאלה מה גרם להיווצרות אותה צלקת. המטופלת טענה שהיא נגרמה עקב כוויה שנוצרה בשל ביצוע רשלני של ההליך על ידי הרופא, בעוד שהרופא טען שהצלקת נגרמה עקב פצע לחץ שנוצר בשל חבישת הצוואר לאחר ההליך.
בית המשפט קבע שנבצר ממנו להכריע בשאלה מה גרם בפועל להיווצרות הצלקת, וזאת עקב העדר רישום תקין ומלא של הרופא אודות אופן ביצוע ההליך וההחלמה ממנו (כפי שדורש סעיף 17 לחוק זכויות החולה), ושממנו ניתן היה ללמוד על הסיבה שגרמה בפועל להיווצרות הצלקת.
עם זאת, בית המשפט חייב את הרופא באחריות לגרימת הצלקת דווקא בשל העדר הרישום התקין, והטיל עליו לשלם לתובעת פיצויים בגין נזקי הצלקת, בסך של 110,000 ₪.
גדר המחלוקת העיקרית: מהי הסיבה להיווצרות הצלקת?
התובעת עברה בשנת 2014 את ההליך למתיחת הצוואר במרפאתו של הרופא, לאחר שהוא הסביר לה שמדובר בהליך פשוט וקל למתיחת הצוואר ללא ניתוח, ובאמצעות מכשיר בשם וייזר.
אולם, כאשר הסירה את התחבושת שחבשה את צווארה לאחר ההליך, לצורך מריחת קרם משקם כפי שהונחתה לעשות, התגלה לה במקום פצע, שבדיעבד התפתח לצלקת מכערת ובולטת, וזאת למרות שהרופא טיפל בפצע פעמיים, ועקב כך היא הגישה כנגד הרופא תביעת רשלנות רפואית.
בין הצדדים לא היה חולק שההליך, שכאמור נועד לשפר את מראה צווארה של התובעת, הותיר בו בסופו של דבר צלקת מכערת, שגרמה לה לנכות אסטטית בשיעור של 10%. אולם הם נחלקו בעיקר בשאלה לגבי הגורם להיווצרות הצלקת.
התובעת טענה שהצלקת בצווארה נוצרה מכוויה שנגרמה עקב שימוש רשלני של הרופא במכשיר הוייזר. לתמיכה בטענותיה, הגישה התובעת חוות דעת רפואית שקבעה שהצלקת נוצרה מכוויה שנגרמה על ידי שימוש רשלני במכשיר, בגינה נגרמה לה נכות בשיעור של 10%. בנוסף טענה התובעת שהרופא התרשל גם בכך שהוא לא הסביר לה שלמרות שמדובר בפעולה פשוטה ללא ניתוח, היא עלולה לגרום לכוויה וצלקת, וכן בכך שהוא ערך רישום רפואי לקוי של הטיפול שניתן לה.
הרופא, כצפוי, הכחיש את טענות התובעת, וטען שמכשיר הוייזר אינו יכול לגרום לכוויה מאחר שהוא פועל על גלי קול ולא על אנרגיית חום, וכי הצלקת נוצרה עקב פצע לחץ שנוצר מחבישת הצוואר לאחר ההליך. לתמיכה בטענתו, הגיש הרופא חוות דעת רפואית שגם היא קבעה שהצלקת גרמה לתובעת לנכות בשיעור של 10%, אך היא גם קבעה שהצלקת לא נגרמה עקב התרשלות הרופא, אלא עקב פצע לחץ. בנוסף טען הרופא שהוא נתן לתובעת הסברים מקיפים על ההליך ולא נפל כל פגם ברישום שנעשה על ידו.
מטרת הרישום הרפואי
בית המשפט קיבל את התביעה מבלי לקבוע ממה בעצם נגרמה הצלקת בצווארה של התובעת, וזאת מאחר שהרופא לא הקפיד כראוי על עריכת הרישום הרפואי של ההליך, כך שניתן היה ללמוד ממנו על הסיבות לגרימת צלקת, אלא הוא ביצע אותו באופן לקוני ובלתי מפורט.
בית המשפט הבהיר שהכלי העיקרי שיכול היה לעזור לו להכריע בעניין הסיבה שגרמה לצלקת הינו רישום שהיה נערך בזמן אמת על ידי הרופא, ואשר היה מבהיר את אופן ביצוע ההליך בתובעת, ומהלך החלמתה לאחר מכן. שכן, מטרת הרישום הרפואי הינה לתת תמונה ברורה על ההליך הרפואי שנעשה, ולספק מידע מירבי לגבי השפעת הטיפול, ההחלמה ממנו, והתפתחויות וסיבוכים אחרים שנבעו ממנו, ככל שהיו כאלו.
אולם, ממסמכי התיק הרפואי של התובעת שהוגשו על ידי הרופא, עלה שהרישום שהוא ערך לגבי אופן הטיפול בתובעת היה רישום לקוני, חסר, ובלתי מפורט, וזאת במיוחד מאחר שהוא אמנם ציין שקיים פצע בצוואר, אך משום מה הוא לא טרח לציין מה פשר הפצע, ממה הוא נגרם, כיצד הוא נראה, וכו', ולכן לא ניתן להבין ממנו מה בעצם גרם לפצע.
הפרת חובת הרישום הרפואי פועלת לרעת הרופא
לפי הפסיקה, הפרת חובת הרישום הרפואי פועלת לרעתו של הרופא, באופן לפיו היא מעבירה את נטל ההוכחה מהתובע לרופא לגבי העובדות ששנויות במחלוקת ואשר ניתן היה לברר אותן אם הרופא היה מקפיד על רישום רפואי תקין.
בהתאם לכך נקבע שעקב העדר רישום רפואי שמבהיר מה גרם לצלקת, עובר נטל ההוכחה מהתובעת לרופא, כך שבמקום שהתובעת תצטרך להוכיח שהצלקת נגרמה מרשלנותו של הרופא, אזי הרופא הוא שצריך להוכיח שהצלקת לא נגרמה מרשלנותו.
בהמשך לכך נקבע שהרופא לא עמד בנטל זה, וכי הצלקת נגרמה עקב רשלנותו, וזאת בשל מספר סיבות.
ראשית, הרופא לא הוכיח שהצלקת הינה תוצאה טבעית של ההליך שהוא ביצע בתובעת.
שנית, בעוד שהרופא טען שמכשיר הוייזר פועל על גלי קול ולא על אנרגית חום ולכן הוא לא יכול לגרום לכוויה, אזי המומחה הרפואי שכתב את חוות הדעת שהוגשה מטעם הרופא עצמו העיד שהמכשיר אמנם פועל על גלי קול, אולם הוא גם מייצר אנרגית חום, כתופעת לוואי.
שלישית, גם אם נקבל את טענת הרופא שהפצע נגרם כתוצאה מחבישת הצוואר לאחר ההליך, אזי עדיין מדובר בחבישה לא תקינה, ועל כן גם במקרה כזה מדובר ברשלנות שלו.
כלומר, הרופא אחראי לגרימת הצלקת בכל מקרה, בין אם היא נגרמה מכוויה (כטענת התובעת), ובין אם היא נגרמה מפצע לחץ (כטענת הרופא).
בנוסף, בית המשפט קבע שהרופא התרשל גם בכך שהוא הפר את חובת הגילוי, מאחר שבטופס ההסכמה להליך עליו חתמה התובעת, לא צויין שההליך עלול לגרום לה לצלקת מכערת עקב כוויה או פצע לחץ, וכי לו התובעת הייתה יודעת על כך, היא הייתה נמנעת מלערוך את ההליך.
בהמשך לכך, פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בסך של 110,000 ₪, שכללו 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל), 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, ו-5,000 ₪ בגין עזרת צד ג'.
בנוסף, נפסקו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 25,740 ₪, וכן הוצאות משפט.
[ת"א (ת"א) 11586-04-16 פלונית נ' ד"ר מאיר כהן]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
