בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, אנו למדים ביתר שאת על החשיבות הרבה שיש בחוות הדעת הרפואיות המצורפת לכתב התביעה בעת הבאת ההליך בפני בית המשפט.
ביום 9.2.11 ניתן על ידי בית המשפט העליון, אשר דן בתביעת רשלנות רפואית פסק דין הממחיש את חשיבותן של חוות דעת רפואיות בתביעות מסוג דא.
מגישי התביעה הם יורשיה של הניזוקה, אשר נבדקה בקופת חולים ואובחן אצלה גידול סרטני. הרופא הסיר את הגידול, אולם לא שלח אותה לאחר מכן לבצע בדיקה פתולוגית. שנתיים לאחר ההסרה האמורה, נבדקה המנוחה בשנית ונמצא כי הגידול חזר לקנן בגופה. הפעם, נשלחה המנוחה לבדיקה פתולוגית לאחר ההסרה ובמסגרתה נאמר לה כי הגידול השפיר הוסר במלואו. על פי העולה מן הרישום הרפואי, מסקנת הרופאים הייתה כי המנוחה צריכה להיות תחת מעקב בלבד, ללא כל טיפול נוסף. זמן לא רב לאחר מכן, שב גדל הגידול בשלישית והמנוחה מצאה את מותה עקב כך.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהוגשה, תבעו היורשים את כל הגורמים שהיו מעורבים בבדיקות ובטיפולים הרפואיים שהוענקו למנוחה, כמפורט לעיל. דע עקא, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם וקבע כי לא הייתה כל רשלנות מצד חלק מהנתבעים ובכל הנוגע לאלו שהוכחה רשלנותם (שניים מבין ארבעת הנתבעים), על אף שניתן לראות בהתנהגותם רשלנות רפואית נקבע כי אין כל קשר סיבתי בין ההתנהגות האמורה למותה של המנוחה.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לגבי אי שליחתה של המנוחה לבדיקה פתולוגית בפעם הראשונה, הרי שלא הוכח – במסגרת חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי התובעים – כי קיימת חובה מובהקת לשלוח מטופל לבדיקה מעבדתית בנסיבות המקרה הספציפי. בדומה, התובעים לא הוכיחו כי הייתה רשלנות רפואית ברישום הרפואי שנערך אודות המנוחה. בנוסף נקבע כי לא התקיימו התנאים המקימים את כלל "הדבר מעיד על עצמו" ולפיכך אין להעביר את נטל השכנוע במסגרת תביעת רשלנות רפואית פסק דין דנן (זאת משם שלא התקיים התנאי הראשון להתגבשותו של הכלל, לפיו לא הייתה לתובע ידיעה או יכולת לדעת מהן הנסיבות שהובילו למקרה שגרם לנזקו של התובע).
אף הערעור שהגישו לבית המשפט העליון נדחה. בית המשפט חוזר על ההלכה הנוגעת לתפקידה והשפעתה של חוות דעת על רשלנות רפואית פסק דין. ודוק, אמנם הוכחתן של שאלות העוסקות בעניין שברפואה מתבצעת על ידי הגשת חוות דעת מומחה, אולם בית המשפט הוא זה שפוסק באופן סופי בשאלות השנויות במחלוקת. זאת ועוד, במסגרת הפעלת שיקול דעתו בעניין האמור, רשאי בית המשפט לקבוע מסקנות רק בהתבסס על הראיות המונחות לפניו. בכל שאר העניינים, לגביהם לא הוגשה כל ראיה במסגרת תביעת רשלנות פסק דין לא יוכרע לטובת התובע. קרי, כל עוד לא הועבר נטל השכנוע המוטל על התובע אל כתפי הנתבע, והלה לא עמד בנטל זה – יפסוק בית המשפט לטובת הנתבע. הלכה זו תקיפה לכל הראיות המוגשות על ידי התובע, לרבות חוות דעת מטעמו, אשר נערכו על ידי מומחים רפואיים. במקרה דנן, קובע בית המשפט, לא הצליחו המערערים להוכיח את טענותיהם בחוות הדעת שהוגשה מטעמם ועל כן יש לדחות את ערעורם.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
