ניתוח קיצור קיבה – פתרון יעיל או מסוכן?

רבים רואים בניתוחים לקיצור קיבה פתרון יעיל לעודף משקל ניכר, אך ניתוחים אלה כרוכים גם בסיכונים משמעותיים ומחייבים זהירות ומיומנות גבוהה מצד הצוות הרפואי.

קיצור קיבה

ניתוחים לקיצור קיבה, המכונים גם "ניתוחים להצרת קיבה" ו"ניתוחים בריאטריים", צברו פופולריות רבה בארץ ובעולם בקרב הסובלים מהשמנת יתר משמעותית. בניתוחים אלה מקטינים את נפח הקיבה של המטופל וכך מגבילים את כמות המזון שהוא מסוגל לצרוך וגם את תאבונו. הדבר אמור להוביל לירידה ניכרת במשקל כבר בחודשים הראשונים שלאחר הניתוח.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של ניתוחי קיצור קיבה. ב"ניתוח שרוול" מסירים את רוב הקיבה ומשאירים רק "שרוול" קטן ממנה, שנפחו כ-50 סמ"ק. ב"הצרת קיבה" מתקינים טבעת מסיליקון רפואי סביב חלקה העליון של הקיבה ויוצרים כיס קטן שמתמלא בקלות באמצעות כמויות מזון קטנות. בהמשך ניתן לשלוט בגודל הכיס באמצעות ניפוח הטבעת או צמצומה. ב"מעקף קיבה", מחלקים את הקיבה לשניים, ומחברים את החלק הקטן ישירות למעי הדק, תוך עיקוף רוב הקיבה והתריסריון. כך רק החלק של הקיבה המחובר למעי נותר פעיל, וגם יכולת ספיגת המזון של הגוף פוחתת.

לא כל מטופל הסובל מהשמנת יתר הוא מועמד מתאים מבחינה רפואית לניתוח לקיצור קיבה ולא כל שיטת ניתוח מתאימה לכל מטופל. כמו כן, מדובר בניתוחים מורכבים יחסית, הכרוכים בסיכונים לא מבוטלים, שעלולים להתבטא, בין השאר, בפגיעה קשה במערכת העיכול של המנותח ובזיהומים. במקרים חמורים, ניתוח קיצור קיבה אף עלול להוביל למות המנותח. תביעות רשלנות רפואית שהגיעו לפתחם של בתי המשפט בישראל בעקבות כשלים בניתוחי קיצור קיבה, מלמדות כי רופאים אינם מקפידים תמיד להפעיל את מלוא שיקול הדעת והמיומנות המצופים מהם ביחס לניתוחים מסוג זה.

כיב הקיבה התגלה באיחור

תביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב התמקדה בכשלים במעקב אחר מצבה הרפואי של מנותחת אחרי ניתוח להצרת קיבה באמצעות טבעת מסוג אבנט שבדי. גם במקרה זה, קבע בית המשפט כי הרופא המנתח התרשל, כטענת התובעת.

לפי המתואר בפסק הדין, התובעת החלה לסבול מהקאות ומקשיי אכילה כתשעה חודשים לאחר הניתוח, בעקבות גלישת חלק מקיבתה מהאבנט. עם זאת, גם כשפנתה לרופא שביצע בה את ניתוח הטבעת, הוא לא הפנה אותה לבדיקת גסטרוסקופיה, אלא רק ביצע בה ניתוח לשחרור הטבעת. רק כעבור שלושה שבועות, כאשר מצבה של התובעת החמיר, נערכה לה גסטרוסקופיה שבה התגלו כיב ודם טרי בקיבתה, ובעקבות זאת נותחה באופן מיידי. כיוון שהתגלו נמק וכיב מדמם ומנוקב בקיבתה, האבנט הוצא ושני שליש מקיבתה נכרתו. בהמשך, סבלה מזיהומים ונזקקה לניתוח נוסף.

לאחר שבחן את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בתיק, ציין בית המשפט, כי סביר שהכיב בקיבתה של התובעת נוצר כתוצאה מגלישת הקיבה מהאבנט בשל הלחץ המכני על הרקמות הלכודות באבנט, וקבע כי היה על הרופא המנתח להפנות את התובעת לבדיקת גסטרוסקופיה, בדחיפות ובסמוך לניתוח שביצע בה לשחרור האבנט, ומשלא עשה כן, הפר את חובת הזהירות שלו כלפיה. אילו נערכה הבדיקה בסמוך לניתוח, נקבע, ניתן היה לאתר מוקדם יותר את הכיב  ו"היה די זמן לעצור את התהליך הפוגעני שהתחולל בקיבתה של התובעת". בהמשך לך הוטל על המנתח לפצות את התובעת בכ-800 אלף ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט בסכום של כ-200 אלף ש"ח. (תא (ת"א) 34686-09-11).

המטופלת נפטרה בעקבות סיבוכים של "ניתוח שרוול"

מקרה נוסף של סיבוכים שאירעו אחרי ניתוח קיצור קיבה הסתיים בטרגדיה. בעקבות ניתוח שרוול שבוצע בה, התפתחה אצל המנותחת דלקת זיהומית של הקיבה והמעי ולאחר מכן גם דלקת של הטחול. גם לאחר שעברה כריתת טחול, מצבה של המנותחת הוסיף להידרדר וכעבור כחמישה חודשים ממועד ניתוח השרוול, נפטרה.

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את התביעה שהגישו בני משפחתה של המטופלת המנוחה, וקבע כי אמנם לא נפלה רשלנות בניתוח השרוול עצמו, שבוצע בבית החולים רמב"ם בחיפה, אך יש קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני שקיבלה המנוחה בבית החולים בנהריה, לאחר שאובחנה אצלה דלקת זיהומית. לפי פסק הדין, בית החולים בנהריה לא נחשב בתקופה הרלוונטית למרכז בריאטרי המתמחה בניתוחי קיצור קיבה, ולכן, התרשל בכך שלא התייעץ עם צוות בית החולים רמב"ם בנוגע לטיפול במנוחה ובכך שלא את הטיפול בה לרמב"ם. כמו כן, נקז שהוחדר לבטנה של המטופלת בבית החולים בנהריה, לצורך ניקוז מורסה, הושאר בגופה זמן רב מדי.

עוד קבע בית המשפט, כי אילו היה ניתן למנוחה טיפול אנטיביוטי נוסף או אילו הניתוח לכריתת הטחול היה מתבצע מוקדם יותר, יש להניח כי סיכויי החלמתה היו עולים במידה משמעותית. אי לכך, הנזקים שנגרמו לבני משפחתה של המטופלת יוחסו לבית החולים בנהריה והוטל עליו לפצות את התובעים בסכום של 2.3 מיליון ש"ח (ת"א 35143-09-13).

כרת יותר מדי ולא הסביר

תביעת רשלנות רפואית שהגישה מטופלת נגד רופא שביצע בה ניתוח לקיצור קיבה בשיטה מיוחדת, שפותחה ע"י מנתח איטלקי בשם סקופינרו, כללה מספר טענות מטרידות.

בניתוח לפי שיטה זו, כורתים את כיס המרה של המנותח וכן שני שלישים מקיבתו ומחברים את גדם הקיבה שנותר למעי הדק, ומתבצע חיתוך של המעי הגס (בהגה הרפואית נקרא הניתוח B.P.D. – BILIO PANCREATIC DIVERSION). מטרתו העיקרית של הניתוח היא להקטין את נפח הקיבה ובהמשך לכך את השטח שבו נספג המזון בגוף ועל ידי כך לחסל את השמנת היתר של המנותח.

גברת נעים, אשר סבלה מהרזיית יתר, הגיעה למרפאה פרטית, על מנת לבצע את הניתוח האמור. לטענתה, הרופא המנתח הותיר בגופה גדם קיבה קטן מדי, שנפחו קטן מ-200 סמ"ק, בניגוד למתחייב מהשיטה. כתוצאה מכך, המשיכה וטענה, נפגעה יתר על המידה יכולת האכילה שלה והיא נאלצה לעבור ניתוח מתקן ואף נותרה עם נכות בשיעור של 30 אחוז. עוד טענה, כי המנתח לא הסביר לה את הסיכונים והסיבוכים האפשריים של הניתוח ולא חשף בפניה כי יכרות חלק גדול מהמקובל מקיבתה.

לטענת הנתבע, הוא מסר לתובעת הסברים מפורטים אודות הניתוח, לרבות הסיבוכים שעלולים להתרחש בעקבותיו והתובעת אף הביעה את הסכמתה המושכלת לביצוע הניתוח והעובדה שחתמה על טופס הצהרה בהמשך לכך, מהווה הוכחה למתן ההסכמה האמורה. זאת ועוד, לדידו, אין כל רשלנות רפואית בביצוע הניתוח עצמו שכן אין כל חובה להשאיר גדם קיבה בגודל של מאתיים סמ"ק לפחות בניתוח מהסוג האמור. ודוק, על פי חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו, מדובר בהמלצה ורעיון בסיסי ולא בשיטה מחייבת שיש לנהוג לפיה.

בית משפט השלום בתל אביב שדן בתיק, קיבל את טענותיה, וקבע, כי הרופא המנתח כשל בשני היבטים.

ראשית, הבחירה להותיר אצל המטופלת גדם קיבה שנפחו נמוך מ-200 סמ"ק, היא אלתור שנעשה ברשלנות. בבחירה זו, נקבע בפסק הדין, נהג הרופא בחוסר זהירות, שכן פעל בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת באותה עת ובחר בשיטת ניתוח מסובכת יותר, שהעמידה את התובעת בסיכון.

שנית, הנתבע לא השיג את הסכמתה מדעת של התובעת לניתוח, שכן לא הסביר לה שהוא עומד לסטות מהשיטה המקובלת ולא הציג בפניה את הסיכונים הטמונים בשיטתו המאולתרת. התנהלותו של הרופא המנתח מהווה רשלנות רפואית המזכה אותה בפיצוי בגין נזקיה, זאת משום שלא פרס בפניה את האינפורמציה המלאה אודות הסיבוכים שעלולים להיגרם לה לאחר הניתוח ואף לא הסביר לה את אפשרויות הטיפול האחרות הקיימות כנגד תופעת השמנת היתר.

הספרות הרפואית, קבע בית המשפט, מוכיחה כי ככל שגודל הקיבה של המנותח הינו קטן יותר, הרי שהסיכוי שיתרחשו סיבוכים בעקבות הניתוח הינו גדול יותר. יתר על כן, על פי מאמרים שנכתבו על ידי סקופינרו, הוגה השיטה, עולה באופן מפורש כי אסור להשאיר גודל קיבה קטן ממאתיים סמ"ק. אשר על כן, נפסק כי הנתבע החליט ליצור וריאציה משלו לניתוח האמור ולשלב בין גישות שונות, אשר יוצרות סיכון גדול למנותחים, והכול מבלי שטרח להסביר לתובעת אודות השיטה הנהוגה בעולם הרפואה והשינויים שמבוצעים על ידו, כאמור.

לאור האמור לעיל, התרשלותו של הרופא הנתבע באה לידי ביטוי בביצוע הניתוח עצמו, כמו גם באי קבלת ההסכמה מדעת של התובעת לביצוע הניתוח. בהמשך לקביעה זו אימץ בית המשפט את חוות דעתה הרפואית של התובעת כך שהעמיד את אחוזי נכותה בשיעור של שלושים אחוזים.

בהמשך לכך, חויב התובע לשלם לתובעת פיצויים בסך של כחצי מיליון ש"ח בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט (תא (ת"א) 103233/97).

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך