זיהוי תסמונת דנדי ווקר: מהי חובת הרופאים?

האם מחדל בזיהוי תסמונת דנדי ווקר אצל עובר במהלך היריונה של האם הוא בבחינת רשלנות רפואית?

תסמונת דנדי ווקר מתבטאת במומים במוח הנוצרים אצל עוברים. המומים נוצרים בחלק האחורי של המוח, וכוללים, בדרך כלל, פגיעה ב"מוח הקטן" (צרבלום), אזור האחראי על יכולות מוטוריות וקואורדינציה, ולעיתים גם הרחבה של חדרי המוח בחלק האחורי. מומים אלה עלולים לגרום להצטברות נוזלים עודפים בחדרי המוח ולשינוי בזרימת נוזל המוח, ולכן גם לפגיעות מוחיות נוספות.

מי שנולדים עם תסמונת זו סובלים מקשיים בהתפתחות המוטורית ובהתפתחות הדיבור ועשויים לסבול מתסמינים נוספים, ובהם: חוסר יציבות, קשיי נשימה, קואורדינציה לקויה של השרירים, גולגולת מוגדלת ובליטה בחלק האחורי של הגולגולת, עוויתות והקאות הנובעות מלחץ תוך-גולגולתי גבוה, ובעיות בעיניים. לעיתים קרובות, התסמונת מלווה במומים נוספים: במערכת העצבים המרכזית, בלב, בפנים ובגפיים.

כדאי לקרוא: מונחי יסוד ברשלנות רפואית

נכון להיום, לא ניתן לרפא את התסמונת, אלא רק לנסות להפחית את חומרת תסמיניה באמצעות טיפול מתאים. על כן, לתינוקות הסובלים מתסמונת דנדי ווקר ולהוריהם צפויה התמודדות לא פשוטה. על רקע זה עולה השאלה: האם ניתן לזהות את קיומה של התסמונת אצל עוברים במהלך היריונה של האם, ובכך לאפשר להורים לבחור אם להמשיך את ההיריון או להפסיקו? כמו כן: האם אי-זיהוי התסמונת אצל עובר הוא מחדל הנחשב לרשלנות רפואית בהריון?

תסמונת גנטית אך לאו דווקא תורשתית

תסמונת דנדי ווקר נחשבת לנדירה, והסיכוי להולדת ילד עם תסמונת זו הוא כ:1 ל-30 אלף לידות. על אף שמדובר בתסמונת מולדת המוגדרת כתסמונת גנטית, שמקורה במוטציות במבנה הכרומוזומלי ב-DNA של העובר, לא זוהו, נכון להיום, גנים ספציפיים האחראים לתסמונת ועוברים בתורשה.

אומנם, הסיכון שמי שלוקה בתסמונת יעביר אותה בתורשה לילדיו הוא גבוה יותר, ביחס לשאר האוכלוסייה, אך טרם אותרו גורמים נוספים, גנטיים או אחרים, המגדילים את הסיכון להיווצרות התסמונת בעובר. לכן, בדיקות גנטיות שיעברו ההורים לעתיד לא יוכלו לסייע בזיהוי סיכון מוגבר להופעת התסמונת אצל ילדיהם, וכך גם מיפוי ה-DNA של העובר במהלך ההיריון לא יוכל לסייע באבחון התסמונת טרם לידתו.

למעשה, האפשרות היחידה לזיהוי תסמונת דנדי ווקר אצל עובר היא באמצעות סקירת מערכות. במובחן מבדיקות האולטרסאונד הרגילות, הנערכות לנשים הרות באופן שגרתי, מדובר בבדיקת אולטרסאונד מורחבת, שבמהלכה סוקרים בפרוטרוט את מערכות הגוף השונות של העובר. במסגרת סקירת מערכות, ניתן לזהות עיוותים במבנה המוח המעידים או עשויים להעיד על קיומה של התסמונת. בייחוד מעידות על התסמונת התרחבות של החדר הרביעי שליד המוח הקטן וציסטה בחלק האחורי של המוח. לרוב, ניתן לזהות ביטויים לתסמונת כבר בסקירת מערכות מוקדמת, שמתבצעת, על פי ההמלצה, בין השבוע ה-14 לשבוע ה-16 להיריון.

חובת גילוי בדבר סקירת מערכות

כיום מוצעות לנשים הרות שתי בדיקות של סקירת מערכות: מוקדמת ומאוחרת. קופות החולים מממנות עבור המטופלות רק את סקירת המערכות המאוחרת, בהתאם להמלצת משרד הבריאות, או לחלופין מאפשרות למטופלות לבחור איזו סקירה תמומן להן: המוקדמת או המאוחרת. מטופלת המעוניינת לבצע שתי סקירות תצטרך לממן אחת מהן מכיסה הפרטי, אם כי לעיתים ניתן לקבל החזר חלקי מקופת החולים על הבדיקה הפרטית.

הסקירה המאוחרת, שנערכת בין השבוע ה-20 לשבוע ה-24 להיריון מאפשרת לבחון איברים ומומים בגוף העובר שטרם התפתחו בשלב מוקדם יותר, ובכך יתרונה. מנגד, יתרונה של הסקירה המוקדמת נעוץ באפשרות להפסיק את ההיריון בשלב מוקדם יחסית ובהליך שנחשב פשוט יותר, במקרה שמתגלים, חלילה, מומים אצל העובר.

מטופלות עשויות לוותר על סקירת מערכות מוקדמת וישנן מי שאינן עוברות סקירת מערכות כלל, אך נקבע בפסיקה, כי מחובתו של הרופא המלווה את ההיריון ליידע את המטופלת בדבר הבדיקות השונות המאפשרות זיהוי מומים בעובר, ובכלל זה סקירת מערכות. כך, במקרה מסוים, שבו מטופלת ילדה תינוקת ללא אמה ימנית, קבע בית משפט השלום בירושלים כי הייתה זו חובתו של הרופא המטפל גם ליידע את המטופלת בדבר האפשרות לבצע סקירת מערכות וגם להפנות אותה לבדיקה זו. כיוון שלא מילא חובתו זו, יוחסו לרופא רשלנות רפואית ואחריות לנזקי הילדה והוריה.

חובת היידוע לגבי האפשרות לבצע סקירת מערכות, כולל סקירת מערכות מוקדמת, רלוונטית כמובן, גם לצורך אבחון תסמונת דנדי ווקר. הדבר עולה בבירור מפסק דין שניתן בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתחילת שנות ה-90, בידי קטין שנולד עם תסמונת דנדי ווקר והוריו (תא (ב"ש) 92/93‏).

טענתם העיקרית של התובעים הייתה כי הרופאים שערכו לאם בדיקות אולטרסאונד במהלך ההיריון, התרשלו בכך שלא זיהו באמצעות הבדיקות מומים בעובר המעידים על קיומה של תסמונת דנדי ווקר. על אף שבית המשפט דחה טענה זו, לאחר שקבע כי לא ניתן לזהות תסמונת דנדי ווקר בבדיקת אולטרסאונד שגרתית, הוא בכל זאת בחר לייחס רשלנות רפואית לקופת חולים "מכבי", בה טופלה האם. הסיבה לכך היא שמכבי" כשלה בכך שלא הנהיגה הסדרי מתן מידע ראויים שההרופא שטיפל באם במהלך היריונה לא טרח ליידע אותה בדבר האפשרות לעבור בדיקת אולטרסאונד "ממוקדת" – כך כונתה אז סקירת מערכות, שבה ניתן היה לגלות את מומיו של העובר.

מתי קמה עילת תביעה?

המקרים שהוזכרו לעיל מבהירים כי בהחלט יש מקום להגשת תביעת רשלנות רפואית, כאשר מטופלת הרה לא יודעה בדבר האפשרות לעבור סקירת מערכות, וכך נמנע ממנה לגלות כי היא נושאת עובר הלוקה בתסמונת דנדי ווקר. יש לציין, כי חובת היידוע הרפואית אינה מסתכמת בעצם אזכור הליך רפואי כזה או אחר, אלא כוללת גם חובת פירוט על יתרונות ההליך, סיכוניו והשלכותיו.

לצד זה, ייתכן כי תקום עילת תביעה גם מטופלת הרה שהופנתה לסקירת מערכות מאוחרת אך לא לסקירת מערכות מקודמת, ולכן גילתה העובר לוקה בתסמונת דנדי ווקר רק בשלב מאוחר יחסית, שבו העדיפה לא להפסיק את ההיריון. במקרה כזה, ניתן יהיה לטעון, כי לו המטופלת הייתה מופנית לסקירה מוקדמת ומגלה כבר אז על מומי העובר, היא הייתה מפסיקה את ההיריון, והנזקים הכרוכים בגידול ילד עם תסמונת דנדי ווקר היו נמנעים מהוריו.

כמובן, גם כשל באבחון תסמונת דנדי ווקר במסגרת סקירת מערכות עשוי להצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית. הצלחת התביעה תהיה תלויה ביכולתם של התובעים להוכיח כי הרופא שביצע את הבדיקה אכן התרשל ולא ערך את הבדיקה בהתאם לסטנדרטים מקצועיים ראויים.