במקרים חריגים רשאי בעל דין לסרב לבדיקה רפואית

סירוב לביצוע בדיקה רפואית הנדרשת לצורך הגשת חוות דעת נגדית בתביעת רשלנות רפואית עשוי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעה, אבל יש מקרים יוצאים מן הכלל בהם עשוי בית המשפט לפטור מבדיקה.

לתביעת רשלנות רפואית יש תבנית מוגדרת בה היא מתנהלת. טעות רפואית אינה מהווה בפני עצמה רשלנות, כדי שתחשב ככזו, צריך התובע להוכיח כי התנהלותו הספציפית של הרופא היתה שונה מהותית מסטנדרט ההתנהגות המקובל, כלומר מהתנהלותו של הרופא הסביר באותו מקרה. זהו התנאי הראשון הנדרש להוכחה, השניים האחרים הם קיומו של נזק שנגרם למטופל וקיומו של קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות של הרופא.

תקנות סדר הדין האזרחי, אשר לפיהן מתנהלים ההליכים בתי המשפט, מחייבות חוות דעת של מומחה רפואי כדי לתמוך בטענות שברפואה. כך, עם הגשת התביעה נדרש התובע לצרף חוות דעת רפואית, ולאחריה מוגש כתב ההגנה של הנתבע. לאחר מכן מוגשת גם חוות דעת רפואית מטעם ההגנה החלקת על קביעות מומחה התובע, ולשם כך ככל ויידרש לבדיקה, מחויב התובע להיבדק אצל המומחים מטעמם. למרות שמשתמע מהדברים האמורים שהתובע מחויב לעבור בדיקה רפואית לשם מתן חוות דעת נגדית, חשוב לציין כי יש לכך סייגים והם תלויי מקרה, כמו למשל במקרה הבא.

האם ניתן לסרב לבדיקה לשם חוות דעת נגדית מצד ההגנה?

כאמור, לכאורה התשובה לשאלה זו היא שלילית, אך לא באופן מוחלט. אמנם לפי תקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי קיימת חובה עקרונית לעבור בדיקה רפואית לשם חוות הדעת הנגדית אם זו התבקשה על ידי ההגנה. עם זאת, במקרים מיוחדים קיום הבדיקה במקרה של סירוב נתון לשיקול דעתו של השופט בתיק, כלומר ההחלטה תעשה בהתאם לבחינת ההצדקה לאי ההיענות. עוד קובעות התקנות כי במקרה בו אין הצדקה לאי ההיענות של התובע, בית המשפט לא יזדקק להוכחת העניין שברפואה מטעמו.

הלכה למעשה לא ניתן לאלץ תובע לעבור את הבדיקה ולבית המשפט במקרה כזה מספר אפשרויות פעולה – החל מדחיית התביעה, מתן תרופות דיוניות חלופיות ועד לביטול הצורך בבדיקה נגדית בהנחה שביטול הבדיקה אינו יוצר הכבדה שאינה מידתית על הצד הנתבע.

במילים אחרות לפי הוראות תקנות הסדר האזרחי הגשת חוות דעת רפואית מטעמו של התובע מקימה לנתבע זכות לדרוש כי התובע יעבור בדיקה גופנית על ידי רופא מומחה מטעמה. סירוב שאינו מוצדק, גם בעיני בית המשפט, של התובע לביצוע הבדיקה יכול בהחלט להביא לשמיטת הקרקע מתחת לתביעה.

במקרה שלפנינו דן בית המשפט בשאלה האם ניתן להימנע מהבדיקה הרפואית הנגדית בשל סירובה של התובעת לעבור בדיקה על ידי רופא מומחה של הצד הנתבע במסגרת תביעה של רשלנות רפואית.

סירבה לבדיקה בשל טראומה מבדיקות פולשניות

ענינה של התביעה שהגישה הגברת מיכל שפיגלר הוא רשלנות באיחור אבחון סרטן צוואר הרחם. מכתב התביעה עולה כי איחור זה הביא להחמרת מצבה ודרש לא רק טיפולים כימותרפיים והקרנות אלא גם ניתוח לכריתת רחמה, אירוע שעבור התובעת היה טראומטי וגרר נזקים מרובים, פיזיים ונפשיים כאחד. את טענותיה גיבתה בחוות דעת רפואית מטעמה.

לאחר שהנתבעים קיבלו לידיהם את החומר הרפואי, ביקש המומחה מטעמם לקבוע לתובעת תור לשם בדיקת היקף הנזק. תואם תור והנתבעת אכן הגיעה אליו במועד. אלא שהתובעת סירבה להיבדק בפני המומחה וטענה שעורך דינה הנחה אותה שהיא אינה חייבת בבדיקה. הנתבעים ביקשו לתאם מועד לתור חדש שאליו תגיע התובעת כשהיא מוכנה להיבדק, אלא שבבית המשפט התברר כי עורך דינה של התובעת, תומך בהחלטה שלא להיבדק על ידי המומחה.

מכיוון שהמומחה הרפואי מטעם ההגנה טען כי לא יוכל להשלים את חוות דעתו, הגישו הנתבעים בקשה שבית המשפט יקבע כי התובעת מנועה מלהוכיח עניין שברפואה, כלומר לא יכולה להסתמך על חוות הדעת הרפואית מטעמה, וכי יש להוציא מהתיק את חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם התביעה.

תגובתה של התובעת לבקשה, באמצעות בא כוחה, הסבירה את ההיגיון מאחורי סירובה של מרשתו, התובעת. לדבריו התובעת עברה טראומה שמשפיעה על יכולתה להתמודד עם בדיקה פיזית על ידי רופא נשים, שהיא חודרנית ועבור התובעת גם מכאיבה. עוד טען כי השתלשלות העניינים כי שהיא באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים ואין צורך בבדיקה גניקולוגית פולשנית כדי לגבש דעה בעניין הרשלנות. יותר מזה, סירובה של התובעת היה אך ורק לקיום הבדיקה הפיזית ולראייה הגיעה לתור שנקבע עם המומחה וסיפרה לו את סיפורה.

בית המשפט קבע: הסירוב לבדיקה מוצדק

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם הסירוב להיבדק של התובעת ניתן להצדקה או שאין בו הצדקה סבירה ודינו לדחות את תביעת הרשלנות. לשם כך נשען בית המשפט על פסיקה קודמת, כלומר ההלכה הפסוקה, ממנה עולה כי בכל מקרה של סירוב לבדיקה רפואית יש לבחון את סיבותיו הספציפיות מחד ומאידך אם הסירוב עולה בקנה אחד עם ההתנהגות הסבירה וההגונה הנדרשת מכל ניזוק באשר הוא.

בית המשפט קבע כי הנזקים בגינן תבעה התובעת מבוססים על המסמכים הרפואיים שהוגשו ומתמקדים בשאלת הרשלנות באבחון ולכן הבדיקה הפיזית אינה חיונית. לראייתה של השופטת הנתבעים לא הצליחו לספק הסבר מספק לחיוניותה של הבדיקה. לכן לעניין מקרה זה, הרי שיש לפרש את תקנות סדר הדין האזרחי לטובת התובעת ולאפשר בדיקה אך באמצעים אחרים שאינם פולשניים ואין לכפות על התובעת את קיומה של הבדיקה הגניקולוגית הפולשנית.

מה ניתן ללמוד מהמקרה? בעיקר על חשיבות המקצועיות והניסיון של עורך הדין שיש בהן לעשות הבדל גדול בתביעות מסוג זה. לכאורה מבלי להבין לא רק את החוק, אלא גם את סייגיו וגם את ההלכה הפסוקה, התובעת היתה עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לתביעתה או להיחשף לבדיקה שיש להניח שהיתה מערערת את שלוותה ופוגעת באיכות חייה. עורך הדין הוכיח כי סירובה של התובעת בנסיבות העניין היה מוצדק ובית המשפט אישר קביעה זו ופסק לטובת התובעת.

[ת"א (שלום תל אביב-יפו) 61697/06 שפיגלר מיכל נ' ד"ר אדריאן אברהם]