קרע ברחם במהלך לידה

בית המשפט חייב בפיצויים את בית החולים ביקור חולים בשל פגיעה באוטונומיה של היולדת. מעבר לסיפור האנושי הכואב מסתתר לקח חשוב אחד: חשיבות ההסכמה מדעת בכל טיפול רפואי.

קרע ברחם

מפסק דין של בית המשפט העליון ניתן ללמוד שלא כל החלטה רפואית שגויה היא בהכרח רשלנות רפואית. למשל החלטה רפואית שנעשית במסגרת הפרוטוקול עלולה להתגלות כמוטעית ובכל זאת אינה מקימה עילה לפיצוי. יותר מזה, במצבים רפואיים מסוימים, למשל בלידה, עלולות להתרחש פגיעות, לעיתים גם קטלניות, וגם הן לא תמיד ממלאים הקריטריונים הנדרשים להוכחת עוולת התביעה (ראו בנוסף: איך תדעו כי נפלתם קורבן לרשלנות רפואית). מהצד השני עולה מפסק הדין חשיבות האוטונומיה של המטופל וההסכמה מדעת וחובתו של הצוות הרפואי במתן מידע המספק למטופל בסיס סביר לקבלת החלטה.

ביום 3.1.2010 ניתן פסק דין חלוט בתביעת יולדת בשל קרע ברחם על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט לערעורים אזרחיים (ע"א 8126/07). תיק זה עסק בתינוקת שנפטרה טרם מלאו לה שנתיים לאחר שסבלה מבעיות רפואיות חמורות מרגע לידתה בבית החולים "ביקור חולים" ועד למותה. טענת התובעים, הוריה, היתה כי נזקיה ונזקי האם נבעו כתוצאה מרשלנות בלידה של הצוות הרפואי שהביאה לקרע ברחם.

קרע ברחם: שכיחות וסיכונים

לקרע ברחם יש שני ביטויים עיקריים: קרע בשריר הרחם ופתיחת צלקת ברחם. בעוד קרע בשריר הרחם בזמן ההיריון או הלידה מסכן את חיי האם והעובר, חשוב להבין שזהו אירוע נדיר יחסית. קרע ברחם לרוב יתרחש בחלקו העליון של הרחם, במקום בו מתיחת שריר הרחם בשיאה. אבחון של קרע מחייב ניתוח קיסרי מידי ותפירת הרחם, או במקרים מסוימים כריתת הרחם (ראו בנוסף מאמר: ניתוח קיסרים: כשלים וסיכונים). היפרדות צלקת ברחם, לעיתים מכונה בקע, מתרחשת כתוצאה מעבר של ניתוח קיסרי והיא שכיחה יותר, אך לא שכיחה בפני עצמה. קרע ברחם כתוצאה מניתוח קיסרי מתרחש בחלק התחתון של הרחם ושכיחותו גבוהה יותר.

קרע של הרחם הוא קרע בשרירי הרחם ומתבטא בכאב ודימום פנימי ומעלה את רמת הסיכון לחיי  היולדת והעובר. שכיחות מצב של קרע של הרחם עומד על כ-1% אחד מכלל הלידות בישראל, כלומר 1 מתוך 1,800 בממוצע. כאמור כאשר קיימת היסטוריה של ניתוח קיסרי הסיכון לקרע ברחם גבוה יותר. פיטוצין, חומר כימי המדמה את פעולת הורמון האוקסיטוצין שגורם לצירי לידה, הוא אחד הגורמים המעלים את הסיכון לקרע ברחם עם עבר הכולל ניתוח קיסרי אולם זה תלוי בגורמים נוספים.

שכיחות קרע ברחם

העדפת הליך רפואי אחד על משנהו אינה בהכרח רשלנות רפואית

התביעה הוגשה בשם היולדת, בעלה ועיזבון המנוחה ברוריה ז"ל, בתם. ב-18.1.200 הגיעה היולדת, גב' צבי לבית החולים "ביקור חולים", זה היה הריונה ה-11 ובעוד לידת בנה הבכור נעשתה בלידה קיסרית, כל הלידות האחרות היו רגילות. לאחר בדיקות ראשוניות על ידי הצוות הרפואי הוחלט להשאירה במעקב למרות שטרם הגיע זמנה ללדת לאחר שהתגלה נוזל סביב לב העובר, היא התינוקת ברוריה.

היולדת נותרה תחת טיפולה והשגחה של מיילדת. מכיוון שלא נצפתה התקדמות בלידה, הציעה הרופאה על זירוז הלידה בעזרת פיטוצין. היולדת ביקשה זמן להתייעץ עם בעלה, שאף התייעץ עם הרב. כאשר חלף זמן ולא ניתנה תשובה, החליטה הרופאה על מתן פיטוצין במינון נמוך. לאחר כמה שעות ובשל ירידה בדופק העובר, הובהלה היולדת לניתוח קיסרי דחוף. כבר בתחילת הניתוח הוברר כי ליולדת קרע ברחם ולא יהיה מנוס מכריתת הרחם.

התינוקת שנולדה היתה במצב רפואי קשה, היא שהתה שלושה חודשים בבית החולים ולאחריהם הועברה לחודש נוסף לבית חולים אלי"ן ורק אחר כך שוחררה לביתה. לאורך כל שנתה הראשונה נזקקה התינוקת ברוריה לטיפולים ולאחר שנה הועברה למוסד טיפולי בשעות הבוקר. ב-16.5.2001 הוגשה תביעת רשלנות לבית המשפט המחוזי בירושלים. כשבוע לפני יום הולדתה השני נפטרה ברוריה ולאחר פטירתה הגישו הצדדים כתבי תביעה והגנה מתוקנים. בכתב התביעה המתוקן נטען כי נזקי היולדת ותינוקת מקורם ברשלנות של הצוות הרפואי.

אף על פי כן, בפסק הדין נקבע כי לא היתה מצד הצוות רשלנות בטיפול. בכל זאת, ראה לנכון להורות על קבלת התביעה ומתן פיצוי ליולדת, על בסיס עקרון ההסכמה מדעת, כפי שמיד נראה.

פסיקה קרע ברחם

זכות החולה להסכמה מדעת

בעוד שבית המשפט המחוזי בירושלים לא מצא עילה לרשלנות רפואית, הוא הכיר בפגיעה באוטונומיה של היולדת משום שהצוות הרפואי כשל מלהציג בפני היולדת מידע על הסכנות במתן פיטוצין לזירוז, טרם נתינתו. בשל הפגיעה באוטונומיה של היולדת נפסקו לטובת התובעת פיצויים בסך של כמאה אלף שקלים.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין, בית החולים טען כי היולדת ידעה על הסיכונים במתן פיטוצין גם מידע אישי הואיל ושכנתה סבלה ממצב דומה. התובעים טענו כי הקביעה כי אין לראות בטיפול שניתן בבית החולים כרשלני היא טעות הואיל ובית החולים סטה מהנהלים הרפואיים המקובלים במצבים מעין אלה.

שני הערעורים נדחו על ידי בית המשפט העליון. לנושא ראש נזק הפגיעה באוטונומיה של המטופל, התבסס בית המשפט העליון על סעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה הקובע כי על המטפל לספק למטופל את המידע הנדרש לקבל החלטה לגבי הטיפול הרפואי, כולל הסיכונים המשמעותיים הכרוכים בו. מכאן קבע בית המשפט כי כאשר המידע הדרוש לא נמסר למטופל הוא משול למחדל שמספיק בפני עצמו להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה. במקרה זה דעת הרוב סברה כי המידע שניתן ליולדת לא היה מספק וכי על הצוות הרפואי היה לקבל את הסכמתה של היולדת, מערערת 2. יחד עם זאת, בית המשפט העליון לא ראה לנכון להתערב בשיעור הפיצוי שנפסק על ידי המחוזי.

את טענת הרשלנות בשל קריעת הרחם במהלך הלידה, פסק בית המשפט העליון כי בית החולים לא פעל ברשלנות וכי לא ניתן למצוא קשר סיבתי בין ההחלטה לזרז את הלידה וסיבוכי הלידה מהם סבלה מערערת 2.

[ע"א (עליון) 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך