אחרי ניתוח לתיקון המחיצה בלב, ביקש הרופא המטפל לבדוק אם התנקזו קרישי דם בכפורת הלב כתוצאה מטמפונדה, אך מנהל המחלקה ביטל את הבדיקה בלא ידיעתו ובעצם גזר על המטופלת את מותה. בית המשפט הרשיע את מנהל המחלקה בהריגה.
רשלנות רפואית מוגדרת כמתן טיפול רפואי בלי לנקוט באמצעי הזהירות המתחייבים מהפעולה ובניגוד לפרוטוקול המקובל במקרים דומים שגורם לנזק שלא היה נגרם למטופל אם המטפל לא היה פועל כפי שפעל. אחד המושגים החשובים בהקשר זה הוא חובת הזהירות, החובה שמעבר לשבועת הרופא, שאותה שמטיל החוק על רופא בעת טיפול במטופל לנהוג בזהירות ובמיומנות על מנת להיטיב עד כמה שניתן עם המטופל ואת מצבו הרפואי. חובת הזהירות נבדקת בשני ממדים: מושגי וקונקרטי, הראשון בוחן אם קיימת חובת זהירות באופן כללי בתחום המדובר והשני בוחן את המקרה הפרטי שהובא בפני בית המשפט.
גם בית המשפט מכיר בעובדה שמערכת היחסים בין רופא לחולה אינה שוויונית. הרופא מצוי בעמדת יתרון לא רק משום שהוא בעל הידע, אלא גם משום שהמטופל זקוק לו ובמידה רבה, חייו תלויים ביד הרופא. לכן על הרופא לעשות כל שביכולתו כדי לטפל במטופל או לכל הפחות לשפר את מצבו. ברי לכל בר דעת כי למרות שחיים ומוות נמצאים הלכה למעשה בידיו של רופא, לא בידיו ההחלטה, ממנו מצופה לעשות כל שביכולתו על מנת להציל חיים, בכל מצב רפואי ובוודאי גם במקרה של בעיות לב, כפי שנראה במקרה שלפנינו. [ראו בנוסף: האם יש להעמיד רופאים לדין פלילי עקב גרימת מוות ברשלנות?].
התקפי לב ורשלנות רפואית: תשומת הלב החסרה?
מחלות לב הן שם כללי שמתייחס למצבים רפואיים שבהם נפגעת פעילות הלב ועמה היכולת להזרים דם לכל חלקי הגוף. מחלות לב נמצאות באחד משלושת המקומות הראשונים ברשימה המפוקפקת של הגורמים למוות בעולם. קצרה היריעה מלתאר את מחלות הלב השונות, התסמינים והגורמים, אך באופן כללי ניתן לומר שאחת הדרכים הטובות ביותר למנוע מחלות לב שונות היא להימנע מגורמי סיכון ולכן מומלץ לאמץ אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה, פעילות גופנית קבועה, שינה מיטיבה, הפחתת סטרס והימנעות מעישון וצריכה מוגברת של אלכוהול. הסיבה העיקרית להמלצות אלה היא הניסיון למנוע טרשת עורקים, מצב בו על דופן העורק המוביל דם מחומצן ללב מצטברת שכבה שומנית המורכבת בעיקר משומן ותאי דלקת והיא עשויה להביא לחסימת כלי הדם. חסימת עורק כלילי נקראת אוטם לב, או בשפה המדוברת – התקף לב.
בהתקף לב נגרם נזק לשריר הלב באזור בו נפגעה אספקת הדם, אם בשל חסימה או בשל קריש דם. הטיפול תלוי במידה רבה ברמת הנזק שנגרם, לרוב הטיפול המיטבי הוא צינתור שנועד לפתיחת החסימה. לעיתים גם נוצרים סיבוכים נוספים הפוגעים בתפקוד הלב, כמו קרע ברקמת השריר, דלקת, הפרעה חשמלית ועוד. לכן, אי אפשר להפריז בחשיבות הפנייה המהירה לטיפול רפואי, כמו גם באחריות העצומה המוטלת על כתפי הצוות הרפואי.
קרישי דם התנקזו בטמפונדה, אך הבדיקה ההכרחית בוטלה
בשנת 2004 רעשה ישראל בעקבות הרשעתו של ד"ר יקירביץ, שהיה מנתח לב בכיר בביה"ח איכילוב שבתל אביב ובמקביל, וככל הנראה מתוך רדיפת בצע, ניהל גם קליניקה פרטית בביתו ועבד באופן פרטי בבית חולים פרטי. 7 שנות מאסר נגזרו עליו בעקבות הרשעתו בשוחד, גניבה, סחיטה האיומים והריגתן של שתי נשים שאושפזו במחלקה הקרדיולוגית תחת ניהולו, אחת מהן היתה מרים ברוק ז"ל. היא היתה כבת 80 כאשר עברה ניתוח לאיחוי קרע במחיצת הלב בארע עקב אוטם שריר הלב. יום לאחר הניתוח, בעודה ביחידה לטיפול נמרץ שבבית החולים איכילוב, מונשמת ומטופלת בבלון שהוחדר לאבי העורקים מסייע בפעולת הלב ובתרופות לשיפור כיווץ הלב בעירוי לווריד, נכנס מנהל המחלקה הקרדיולוגית והורה להפסיק את פעולת הבלון ואת עירוי התרופות.
הוראה זו ניתנה ביודעין, למרות שהפסקה מיידית של מתן התרופות ופעולת הבלון מסכנת במקרים כאלה את המטופל ויש לעשות זאת בהדרגה. זאת ועוד, הרופא ידע כי הפסקת פעולת הבלון ללא הוצאתו מעלה מהותית את הסיכונים הבריאותיים של המטופלת, שמצבה עדיין לא התייצב לאחר הניתוח. יתרה, כל הפעולות הללו נעשו ללא ידיעת הרופא המנתח או הצוות המטפל ועל דעת מנהל היחידה בלבד וללא בחינת הגיליון הרפואי של המטופלת ואף ללא בדיקתה. בצער נפטרה המטופלת כמה שעות אחר כך. בכתב האישום, שכאמור היה נרחב, הואשם ד"ר יקירביץ בגרימת מוות בפזיזות.
במהלך חקירת המשטרה סירב הד"ר יקירביץ לענות לשאלות החוקרת ובמהלך המשפט הוא העניק מעט פרטים לבסס את גרסתו שלחץ הדם במטופלת לא היה קיים ולכן כבר היתה הלכה למעשה "מתה" בהגדרה הרפואית כשהורה על הפסקת פעולת הבלון ומתן התרופות בעירוי וכי מותה הוא כתוצאה מרשלנות בניתוח. עדויות הרופאים האחרים העלו תמונה אחרת. מהן נשמע שלמרות הניתוח המסובך, המטופלת היתה בשלבי התאוששות ובמצב יחסית יציב כ-24 שעות לאחר הניתוח ולכן יצא הרופא המנתח למנוחה. כשחזר הבחין בהידרדרות במצבה וביקש לבצע בדיקה כדי לבחון אם נוצרה הצטברות של דם באזור המכונה כפורת הלב. במקרה כזה ייתכן מצב של טמפונדה, כלומר יצירת לחץ על איבר מסוים, במקרה הזה הלב, הגורם לדימום. מכיוון שנקרא לניתוח, לא יכול היה לעקוב אחרי ביצוע הוראותיו וכשחזר מצא אותה כאשר פעולת הבלון מופסקת. מכיון שחידוש פעולת הבלון היה מעלה את הפוטנציאל הסיכון של המטופלת, הוא הגביר את מינון התרופה, אך כל מאמציו היו לשווא. הרופא המנתח פנה לברר מה קרה ונדהם לגלות את הוראותיו של ד"ר יקירביץ. לאחר שמיעת העדויות ועדויות עקיפות, קבע בית המשפט כי ד"ר יקירביץ הורה על הפסקת פעולת הבלון כאשר החולה היתה בהכרה ובוודאי בחיים ונטל ממנה את הסיכוי לשרוד תוך החשת מותה והרשיע אותו בעוון הריגה.
[ת"פ (מחוזי ת"א-יפו) 54/98 מדינת ישראל נגד ד"ר ולדימיר יקירביץ]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
