בית הדין הארצי לעבודה קבע שסכסוך סוער שהתעורר בעסק המשפחתי שבו עבדה עובדת, ושבו היא נטלה חלק, היווה אירוע חריג במקום עבודתה.
ככלל, פגיעת עבודה הינה פגיעה שאירעה תוך כדי ועקב העבודה. לפיכך, על מנת לקבוע שבעיית בריאות מסויימת שהעובד לקה בה תוך כדי עבודתו הינה בגדר פגיעת עבודה, יש להוכיח שהיא התרחשה עקב תנאי העבודה של העובד, כלומר, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אותה הבעיה לבין תנאי העבודה שלו.
בפסיקה נקבע ניתן להכיר בהתקף לב ואירוע מוחי כפגיעות עבודה, במקרים מסויימים בהם הם התרחשו בסמוך לאחר אירוע חריג שהתרחש תוך כדי ועקב העבודה, ואשר גרם לעובד לדחק נפשי בלתי רגיל (להבדיל ממתח מתמשך וקבוע) או למאמץ גופני בלתי רגיל.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על העובד. לשם כך על העובד להוכיח את עצם קיומו של האירוע, וכן להוכיח שמבחינתו הסובייקטיבית היה מדובר באירוע חריג. כדי להוכיח את הרכיב השני, לא ניתן להסתפק באמירת העובד בלבד, אלא עליו להביא ראיות אובייקטיביות שאותו אירוע אכן היה אירוע חריג ביחס למה שהיה רגיל ונהוג במקום העבודה.
נטל כזה הוטל גם על עובדת בת 46 שעבדה יחד עם בני משפחתה בעסק משפחתי, ואשר לקתה באירוע מוחי לאחר ויכוח סוער שהתרחש במקום העסק, וזאת כפי שיתואר להלן.
האם הדחק הנפשי החריג שחשה העובדת קשור לעבודתה או לנסיבות המשפחתיות?
העובדת טענה שבשנת 2016 התעורר בין שני אחיה ויכוח סוער במקום העסק המשפחתי, שהידרדר לאלימות פיזית קשה ביניהם, וזאת לראשונה בין השניים. לדבריה, האלימות הפיזית השפיעה עליה קשות, והיא ניסתה להפריד ביניהם, תוך שהיא בוכה וצועקת. אביהם של העובדת ואחיה נזעק למקום, אך מבלי לברר כלל את עובדות המקרה, האשים את אחד האחים, ופיטר אותו בו במקום לעיני כולם, באופן שלדעתה השפיל וביזה אותו.
כתוצאה מכך, היא התעמתה עם אביה והתווכחה עמו קשות ותוך חילופי צעקות, אף זאת לראשונה ביניהם, דבר שגרם לה לסערת רגשות ודחק נפשי חריג.
במהלך הויכוח עם אביה היא חשה בכאב ראש חזק וחולשה כללית, בעטיים היא נאלצה לעזוב את מקום עבודתה ולשוב לביתה. כעבור יומיים מצבה החמיר, והיא פונתה לבית החולים שם אובחנה עם מפרצת מוחית ועברה ניתוח.
העובדת הגישה בפני המוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה באירוע המוחי שבו לקתה לאחר הויכוח כפגיעת עבודה, אולם המל"ל דחה את תביעתה בטענה שהויכוח אמנם התרחש במקום עבודתה, אך הוא אינו קשור לעבודתה של העובדת אלא ל-"נסיבות משפחתיות" בלבד.
המל"ל נימק את קביעתו הנ"ל בכך שהעובדת לא ציינה בטופס תביעתה את הויכוח עם אביה, אלא העלתה אותו לראשונה בפני חוקר המל"ל. בנוסף, היא הסבירה לחוקר שהאירוע עורר בה סערות רגשות בגלל רחמיה על האח המפוטר, ועל כן המדובר למעשה בסערת רגשות שנובעת מ-"נסיבותיה המשפחתיות" ולא מעבודתה.
הויכוח הסוער אכן היווה אירוע חריג שגרם לדחק נפשי בלתי רגיל
בהסתמך על כלל העדויות והראיות שהוגשו בתיק, קבע בית הדין הארצי שהויכוח שבו נטלה העובדת חלק אכן היווה בגדר אירוע חריג שהתרחש תוך כדי ועקב עבודתה, וגרם לה לדחק נפשי בלתי רגיל.
בית הדין הארצי נימק את קביעתו הנ"ל בראיות הבאות:
- גרסת העובדת לפיה הויכוח בין שני אחיה התעורר לגבי ענייני העבודה, ולא בנושא משפחתי שאינו קשור כלל לעבודה, הינה גרסא מהימנה ועקבית לכל אורך ההליך. מדובר בגרסא שלא נסתרה, שנתמכה גם על ידי עדויות האחים, ואף נלמדת מתוצאות הויכוח, לפיהן האב פיטר באופן מיידי את אחד האחים.
- גם אם תתקבל טענת המל"ל לפיה הויכוח בין האחים השפיע על העובדת באופן קשה בשל הקירבה המשפחתית ביניהם, אזי אין בכך כדי לשנות את העובדה שהויכוח עסק בענייני העבודה, ושהעובדת נחשפה אליו משום שעבדה באותו מקום עבודה. לא ניתן לקבוע שהיא ניסתה להפריד בין האחים במהלך העימות הפיזי ביניהם רק בגלל שהם אחיה, וכן לא ניתן לקבוע שהויכוח החריג גרם לה לסערת רגשות רק בגלל שהם אחיה.
- חריגות האירוע נובעת גם מהעובדה לפיה האח פוטר על ידי האב באופן מיידי ופומבי, וכן מהעובדה לפיה היא התווכחה קשות עם אביה, דבר שאף הוא לא היה אופייני ליחסים ביניהם, וגרם לה לסערת רגשות חריגה.
- אין בעובדה לפיה העובדת לא תיארה את הויכוח עם אביה בטופס התביעה שלה כדי להפריך את טענתה לפיה הויכוח עם אביה אכן התקיים. העובדת תיארה את פרטי האירוע בטופס התביעה באופן תמציתי, ולכן לא ניתן לומר שזה בלתי סביר שהוא לא יכלול את כל פרטי האירוע. בנוסף, היא ציינה את הויכוח עם אביה בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי, בתצהיר העדות הראשית שלה, ובחקירתה הנגדית בפני בית המשפט, וגרסתה נמצאה אמינה ועקבית, מבלי שהיא נסתרה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
לאור כל האמור לעיל, החליט בית הדין הארצי לקבל את הערעור של העובדת, ולקבוע שאכן אירע אירוע חריג שגרם לה לסערת רגשות יוצאת דופן, באופן לפיו היא החלה לחוש כבר במהלך התרחשותו בחולשה כללית וכאבי ראש עזים, שהלכו והתעצמו עד שאושפזה בבית החולים.
בהמשך לכך הורה את בית הדין הארצי להעביר את עניינה של העובדת למומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתה לבין מצבה הרפואי.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
