האם אנשים אשר לא היו מעורבים פיזית בתאונת דרכים, אלא רק צפו בה, זכאים במידה ונגרם להם נזק נפשי לפיצוי על פי החוק? בכתבה הבאה מובאת התייחסותו של בית המשפט העליון לשאלה.
נזק בעקבות צפיה בתאונה
האם עוברי אורח המביטים באדם נפגע תאונת דרכים זכאים לפיצוי עבור נזק נפשי שנגרם להם עקב אותה תאונה?
שאלה זו הונחה על שולחנו של בית המשפט לפני שנים רבות.
בהלכת בית המשפט העליון הידועה בשם הלכת אלסוחה, קבע בית המשפט העליון שאדם שנפגע בנפשו בתאונה בה צפה בלבד ולא נפגע ממנה באופן ישיר, עשוי להיות זכאי לתשלום פיצוי.
אולם על מנת שיהא אותו נפגע זכאי לתשלום פיצוי, קבעה הלכת אלסוחה ארבעה תנאים, שרק העומד בהם יהא זכאי לפיצוי כאמור כתוצאה מהתרחשות תאונות דרכים בלתי ישירה.
התנאים להכרה בהתאם להלכה
[א] זהות התובע: על פי הלכת אלסוחה הזכאי לפיצוי בגין נזק נפשי עקב חשיפתו לתאונת דרכים, הנו קרוב משפחה של הנפגע. הלכת אלסוחה קבעה אמנם שיש צורך בקרבה מדרגה ראשונה, אך נותר "פתח" לקרובים מדרגה רחוקה יותר, "פתח" שאכן יושם בפסקי דין מאוחרים יותר שעניינם תאונת דרכים בלתי ישירה.
[ב] התרשמות ישירה מן האירוע: הלכת אלסוחה העלתה את ההבדל בין התרשמות ישירה מהתרחשות תאונות דרכים לבין התרשמות עקיפה. לעניין זה, ככל שתהא ההתרשמות ישירה יותר, כך יטה בית המשפט להכיר בנפגע כניזוק כתוצאה של התאונה.
[ג] מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע: כוונה היא לבחינה עניינית של זמן ומקום. תנאי זה מתייחס בעצם לקרותו של אירוע הגורם נזק נפשי. האם נגרם בזמן התרחשותן של תאונות דרכים ובקרבה אליהן, האם נגרם לאחריהן, וכיו"ב. ככל שהנזק ממשי יותר, מוגדר יותר ו"קרוב" יותר לתאונה, כך יטה בית המשפט לקבוע כי הניזוק עומד בתנאי זה וזכאי לתשלום פיצוי.
[ד] מידת הפגיעה: הלכת אלסוחה קבעה כי יש צורך בפגיעות נפשיות קשות או מחלות נפש (נוירוזיס או פסיכוזיס), לצורך הכרה של נזק נפשי כתוצאה של תאונת דרכים.
התפתחות הלכת אלסוחה
עם חלוף השנים, חלה התפתחות בהלכת אלסוחה שיצאה מפי בית המשפט העליון. כך לדוגמא, עיקרון ההלכה יושם גם במקרים בהם הנזק הראשוני לא נובע כלל מתאונת דרכים (כך לדוגמא הוכרו נפגעים כתוצאה מנזק ראשוני של רשלנות רפואית ? ראה בכתבה הבאה באתר – "אובדן פרי הבטן").
בנוסף לכך, התנאי הראשון של הלכת אלסוחה החל "מתגמש" ובתי המשפט בישראל החלו מכירים בנפגעי נפש, גם שאינם בקרבה ראשונה של נפגע. מבחן ה"קרבה" המשפחתית הפך מטכני למהותי, באופן בו גם אחיינית של נפגע, ואף חבר טוב וקרוב הוכרו כנפגעים שעה שהוכיחו כי היו קרובים של הנפגע באופן משמעותי.
כך גם לגבי התנאי של התרשמות ישירה מן האירוע, חלה "הגמשה" ובתי המשפט אף הכירו בנפגעי נפש שקיבלו את ההודעה על התאונה טלפונית.
התנאי בו חלה ההתפתחות המשמעותית ביותר, הוא זה הנוגע לנזק עצמו. כאמור, הלכת אלסוחה קובעת שיש צורך לגרימת נזק נפשי ו/או פסיכיאטרי משמעותי. בתחילה, פסקי הדין התייחסו למדד אחוזי הנכות כמדד הקובע. כך, כל נפגע נפש שנפסקו לו פחות מ-15% נכות נפשית לא היה זכאי לתשלום פיצוי.
בהמשך, זנחו לעיתים בתי המשפט את המדד של אחוזי הנכות, והותירו את "עצמת הפגיעה" ככזו שתיבחן בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. גישה זו מעניקה למעשה לבתי המשפט שיקול דעת רחב מאוד בקביעה האם זכאי אדם לתשלום פיצוי תאונת דרכים או אם לאו.
למעשה עד היום נידון כל מקרה ומקרה לגופו, באופן בו לשופט היושב בדין קיים שיקול דעת רחב בבואו לקבוע האם נפגע באופן לא ישיר ואשר ניזוק נזק נפשי, יהיה זכאי לתשלום פיצוי.
לאור האמור לעיל, ניתן לראות כי גם נפגע נזק נפשי, אשר לא נפגע באופן ישיר מהתרחשותה של תאונת דרכים יכול להיות זכאי לתשלום פיצוי בגין נזקיו.
יחד עם זאת, על מנת לבחון את זכאותו של נפגע כאמור, יש לפנות לעורך דין, ולהציג בפניו את מלוא הנתונים הרלבנטיים.
לקבלת ייעוץ משפטי והערכת תביעתכם באפשרותכם לפנות אלינו באמצעות טופס "יצירת קשר" המופיע באתר. נדגיש, כי פנייתכם חסויה ואינה מחייבת.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
