הפרדוקס בחוק: היתכנו פיצויים גבוהים יותר לנהג ללא ביטוח חובה?

נפגע בתאונת דרכים ללא כיסוי ביטוחי יכול לתבוע פיצויים מכוח פקודת הנזיקין, שאינה מותנית בגבול מקסימלי לפיצוי – האם זה אומר שיוכל לקבל פיצויים גבוהים יותר? בית המשפט נדרש להכריע.

תאונה ללא ביטוח

אוכלוסיית רוכבי האופנועים היא אמנם קטנה יחסית לאוכלוסיית הנהגים הכללית על הכביש, עם זאת ומטבע הדברים הסיכוי של רוכב אופנוע להיפגע בתאונת דרכים קשה גבוה הרבה יותר מסיכוייו של נוסע רכב. מכיוון שביטוח חובה מכסה נזקי גוף, ביניהן פציעה ונכות, הוא אינו מחושב לפי שווי הרכב, אלא לפי מידת הסיכון, סיכויי הפגיעה והנזק הכספי הכרוך בפגיעה. זו הסיבה שמחירו של ביטוח החובה לאופנוענים גבוה משמעותית מזה של נוסעי רכב.

בעבר הוקם "הפול" שנועד להוזיל את עלות ביטוח החובה לרוכבי האופנוע ולהבטיח כיסוי ביטוחי, הרפורמה בביטוח רכב מאפשרת היום לכל רוכב ביטוח חובה מותאם, אך מחירו ביטוח החובה עודנו גבוה. המחיר הגבוה של ביטוח החובה עדיין מרתיע רוכבי אופנוע ובמיוחד את הצעירים שבהם. זאת הסיבה שלפי הערכות כ-40% מרוכבי הרכבים הדו-גלגליים בוחרים להתחמק מתשלום הביטוח, למרות שזוהי עבירה פלילית, וחמור מכך – סיכון עצמי מיותר.

פרדוקס חוקי: לתביעת פיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין אין תקרת מקסימום

העדרו של ביטוח חובה לא מאפשר מקור לפיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לנהג הרכב הפוגע בהנחה שהוא הבעלים של הרכב הלא-מבוטח. לפי סעיף 7 לחוק מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהשימוש ברכב הספציפי לא מכוסה, לא יוכל לתבוע פיצויים. עם זאת, לפי סעיף 8(ג) לחוק, הוא יוכל לתבוע פיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין. כך, נוצר פרדוקס: תביעה לפי פקודת הנזיקין בניגוד לתביעת פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים הנ"ל אינה מוגבלת בגבול עליון. כלומר, הלכה למעשה, אדם שעבר עבירה פלילית ולא ביטח את רכבו יכול פוטנציאלית לקבל פיצויים גבוהים יותר מאשר לו היה תובע בהתאם לחוק הפיצויים. כאן המקום לציין שזה לא פשוט כמו שנשמע – אם הוא אינו הנהג האשם עליו מוטלת האחריות להוכיח את זה במשפט, מעבר להוכחת הנזק.

אלה אמנם משוכות כבדות משקל, עם זאת בהנחה שהתובע עבר אותן בהצלחה, עקרונית סלולה דרכו לקבלת פיצויים גבוהים יותר משום שאין תקרת מקסימום לנזק בתביעת נזיקין. על פניו נוצר מצב לגמרי בלתי הגיוני, שאמנם אינו פרוץ לחלוטין, אך עם זאת יוצר אי צדק משווע במקרים בהם הוא מתקיים ויותר מזה – פוגע בתכלית החוק. הגיוני הרבה יותר שניתן יהיה לתבוע על פי פקודת הנזיקין אך במקרה כזה שגם זו תהיה מוגבלת בגבול פיצוי עליון. זה בדיוק המקרה שהובא בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בשנת 2007.

בית המשפט נדרש לאזן את הפרצה בחוק

בתאריך ה-17.9.2006 נהרג עמאר אחמד בתאונת דרכים, בעת שנהג באופנוע ללא כיסוי ביטוח. פוליסת הביטוח בה החזיק התייחסה לאופנוע בן 500 סמ"ק ואילו הוא רכב על אופנו בעל מנוע של 600 סמ"ק. משום כך לא ניתן היה לתבוע פיצויים מחברת הביטוח באמצעות עזבונו. לפיכך נתבע נהג הרכב האחר וחברת הביטוח שלו בגין נהיגה רשלנית. שני הצדדים הסכימו שעזבון המנוח זכאי לפיצוי בניכוי 15% בשל אשם תורם. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם הפיצויים צריכים להיות לפי העקרונות שנקבעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או לפי פקודת הנזיקין שאינה מציינת רף עליון לפיצויים. מחלוקת צדדית נסובה סביב קביעת השכר של המנוח.

התובע, עזבון המנוח, טען כי משום שעילת התביעה מקורה בפקודת הנזיקין הרי שיש לחשבה לפי עקרונות הפקודה ומנותק מההגבלות המצוינות בחוק הפיצויים. מנגד טענה החברה המבטחת כי אם מקיימים את תכלית החוק, הרי שאת החישוב יש לעשות לפי עקרונות החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים למרות שהעילה מקורה בפקודת הנזיקין.

בית המשפט מתעכב בדיוק על הנקודה אותה כינינו פרדוקס. גם בית המשפט אומר מפורשות שעל פניו מצב שמאפשר שמי שעבר על החוק בכך שלא רכש פוליסה יוכל לזכות בפיצויים גבוהים יותר מאלה שהיה מקבל לו רכש את ביטוח החובה [ראו בנוסף: מצב משפטי מסוכן עשוי לעודד נהגים לא לרכוש ביטוח חובה]. אלא שחובת בית המשפט היא גם לבחון לפי הוראות הדין ולא לפי חוש צדק בלבד.

פירוש נכון של תכלית החוק מביא למסקנה שגם כאשר עילת התביעה היא נזיקין, עדיין חישוב הפיצויים צריך להיות בהתאם למגבלות הקבועות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים. משום שסעיף 7 לחוק הפיצויים קובע שמי שלא קיים את דרישות החוק תישלל ממנו הזכות לפיצויים, בית המשפט קובע שסעיף זה תכליתו עונשית, חינוכית והרתעתית ונועדה לסייע במילוי החוק. מכאן שחישוב הפיצויים לפי פקודת הנזיקין וללא רף עליון לפיצויים פוגע ברעיון ההרתעתי במונח בתכלית החוק. לא הגיוני מצב בו שמי שמקיים את הוראות החוק יהיה כפוף למגבלות החוק ואילו מי שעבר על החוק לא יהיה כפוף להן.

בית המשפט לא ייתן ידו שהחוטא יצא נשכר

בית המשפט למעשה נדרש לאזן, קבלת טענת התובעים כי אין להכפיף את הפיצויים למגבלות חוק הפיצויים תייצר מצב אבסורדי בו מי שעבר על החוק יוכל, הוא או יורשיו, לקבל פיצויים גבוהים יותר מאשר אלה להם היה זכאי לו היה שומר על החוק ומשלם את ביטוח החובה. מצד שני קבלת טענת הנתבעים כי אמנם עילת התביעה היא פקודת הנזיקין אך יש לחשבה לפי לוק הפיצויים פוגעת תיאורטית בזכויותיו של התובע לפי חוק. בית המשפט מצא כי האיזון טמון בעובדה שפקודת הנזיקין מאפשרת לנפגע התאונה בכל זאת לתבוע פיצוי למרות העבירה על החוק מחד ומאידך בהגבלת הפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים. לכן, על בית המשפט להביא בחשבון הפיצויים את העובדה שהנפגע, או הניזוק, עבר על החוק כשנהג ללא כיסוי ביטוח, ולא לאפשר שפיצוייו יעלו על אלה שקובע החוק, אחרת החוטא יצא נשכר.

[ת"א (מחוזי נצרת) 532/07 עזבון המנוח עמאר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום תאונות דרכים

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך