דלקת התוספתן: כשלים באבחון ובטיפול

הטיפול בדלקת התוספתן נחשב לקל יחסית, אך איחור באבחון עלול לגרום לסיבוכים קשים אצל המטופל, כפי שמלמדת שורת תביעות רשלנות רפואית שהוגשו בנדון.

דלקת התוספתן

כאבים עזים במרכז הבטן או בצד הימני התחתון שלה עלולים להעיד על דלקת התוספתן. זוהי תופעה נפוצה יחסית, המתפתחת אצל אחד מכל 15 אנשים לערך, כולל ילדים, ומחייבת טיפול בהול, לנוכח הסכנות החמורות הטמונות בה.

התוספתן (המכונה גם "מעי עיוור" ובלעז: "אפנדיציט") הוא מעין שלוחה בצורת צינור, באורך של 8 עד 10 ס"מ, היוצאת מתחילת המעי הגס וממוקמת בתחתית הבטן. לרוב הדלקת מתפתחת עקב הצטברות שאריות מזון וצואה באיבר זה, ולעיתים עקב התנפחות בלוטות הלימפה באזור או גידול במעי הגס. החרפה של הדלקת תגרום, קרוב לוודאי, להיווצרות קרע או נקב בתוספתן, וכך לזליגה של תכולתו לחלל הבטן ולהתפתחות זיהום קשה אצל החולה, שאף עלול להוביל למותו.

לנוכח ההשלכות החמורות של דלקת האפנדיציט, ומאחר שהתוספתן נחשב לאיבר מיותר בגוף האדם,  הטיפול המקובל בדלקת הוא ניתוח לכריתת התוספתן. אם הדלקת מתגלה בשלב מוקדם, ניתן לעיתים להסתפק בטיפול אנטיביוטי. הטיפול בדלקת אינו נחשב למסובך במיוחד, אולם לעיתים הוא מתבצע מאוחר מדי בשל שיהוי באבחון הדלקת אצל החולה או מסיבות אחרות. במקרים כאלה עלול להיגרם נזק מיותר ואף חמור לחולה. לכן, שיהוי באבחון הדלקת ובטיפול בה עלולים בהחלט להיחשב לרשלנות רפואית, כפי שעולה מהפסיקה בתביעות שהוגשו בעקבות מקרים מסוג זה.

צפו בראיון עם עו"ד רן שפירא ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, שמסביר על סיבוכים הנובעים מטיפול רשלני בדלקת התוספתן:

שיהוי בטיפול: למה זה קורה ומה ההשלכות?

דלקת התוספתן מתבטאת לרוב בכאב פתאומי שמתחיל במרכז הבטן ועובר תוך שעות אחדות לאזור הימני של הבטן התחתונה, אם כי לעיתים התוספתן ממוקם בחלק אחר של הבטן, ואז הכאב יופיע שם. לכאבי הבטן עלולים להתלוות גם בחילות ,הקאות ושלשולים או עצירות וכן חום ונפיחות בבטן.

כאשר מטופל מדווח על תסמינים מסוג זה, הרופא המטפל אמור לחשוד שמדובר בדלקת התוספתן. החשד אמור להתחזק, אם ניכרת נוקשות או רגישות בחלקה הימני התחתון של בטן המטופל ואם בספירת דם התגלו אצל המטופל מדדי דלקת גבוהים. עם זאת, כדי לאשר או לשלול את החשד יש לערוך למטופל בדיקת אולטרסאונד או סקירת CT בטן, שיאפשרו לזהות אם התוספתן מוגדל ומודלק.

על אף שניתן לאבחן דלקת בתוספתן בקלות יחסית, בכל זאת, לעיתים קרובות מדי, הדלקת אינה מאובחנת מהר מספיק. אחת הסיבות לכך היא שתסמיני הדלקת עשויים להעיד גם על תופעות אחרות כגון דלקת בדרכי השתן או קלקול קיבה. כמו כן, ישנם רופאים שמתעכבים בהפניית מטופלים לבדיקות הדמיה, מטעמי חיסכון ושיקול דעת לקוי.

כאמור, שיהוי באבחון או בטיפול בדלקת התוספתן הוא מסוכן ביותר, שכן החרפה בדלקת עלולה להביא להתנקבות התוספתן וכן לסיבוכים מיותרים בניתוח להסרתו, המעמידים את בריאותו וחייו של החולה בסכנה. כמו כן, לעיתים גילוי מוקדם של הדלקת עשוי למנוע את עצם הצורך בניתוח, הכרוך בסיכונים ומחירים משלו. לפיכך, שיהוי באבחון הדלקת בהחלט עשוי להיחשב להתרשלות ולהוות בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית.

פסיקה רשלנות תוספתן

הידבקויות באגן עקב שיהוי בניתוח

תיק רשלנות רפואית שהוכרע לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 18812-03-14) ממחיש אילו השלכות מצערות עשויות לנבוע משיהוי בטיפול בדלקת התוספתן. אומנם במקרה זה רופאיה של התובעת חשדו מלכתחילה כי היא סובלת מדלקת התוספתן, אך כפי שנקבע בפסק הדין, למרות חשד זה, היא נותחה לצורך הסרת התוספתן באיחור, לאחר שכבר התנקב ונוצר בו נמק.

לאחר הניתוח, החלה התובעת לסבול מכאבים חריפים ואותר בבטנה זיהום דלקתי, שהביא לאשפוזה במשך חודש נוסף. כמו כן, כתוצאה מהזיהום והטיפול בו נוצרה הידבקויות בבטנה של התובעת, שלפי חוות דעת רפואית שהציגה, קיים חשש סביר, כי התפשטו לאגן וגרמו להידבקויות של החצוצרות, באופן שעתיד לפגוע בפוריותה.

בית המשפט קבע כי העיכוב בניתוח הוא בבחינת התרשלות, וכי יש קשר סיבתי בין העיכוב לבין הנזק שנגרם לתובעת. כך, לאור מכלול הראיות שהובאו בתיק, נפסק כי הזיהום שנגרם לתובעת מקורו בהתנקבות התוספתן, וכי זו אירעה בשעה שהתובעת המתינה לניתוח מבוקר עד ערב, במשך למעלה מ-12 שעות. לדברי בית המשפט, פער זמנים זה אינו סביר, וניתן היה למנוע את ההתנקבות ואת הזיהום שנוצר, לו הייתה התובעת מובהלת לניתוח לפני כן. עוד נקבע, כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא נתן לתובעת טיפול אנטיביוטי בסמוך לאחר קבלתה למיון ועוד לפני הניתוח. גם טיפול זה עשוי היה למנוע את הזיהום שנגרם לתובעת ואת נזקיה הנוספים.

לפי פסק הדין, בהינתן שהתובעת סבלה כבר יומיים מתסמינים המעידים על דלקת התוספתן, כשהגיעה לבית החולים, ובהינתן הסכנה ההולכת וגוברת להתנקבות התוספתן, היה צריך להאיץ את הבירור הרפואי שנערך לה ולזרז את הניתוח. עוד הודגש, כי יש "פגם משמעותי" בכך שהצוות הרפואי התעלם מפניות התובעת ובני משפחתה, ובכלל זה אחותה ששימשה כרופאה זוטרה בבית החולים, שניסו לזרז את הטיפול בה ככל האפשר. בהמשך לכך, ולנוכח מכלול נזקי התובעת, נפסקו לה פיצויים בסך של כ-530 אלף ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

נזק זמני

גם נזק זמני ראוי לפיצוי

גם אם טיפול לקוי בדלקת התוספתן לא גרם למטופל נזק לצמיתות, אין זה אומר כי הוא אינו זכאי לפיצוי. למשל, אם הטיפול התארך יתר על המידה או הצריך תקופת החלמה ממושכת יותר, בשל התרשלות הצוות הרפואי, ייתכן כי יש מקום להגשת תביעה בגין כאב וסבל מיותרים או אובדן הכנסה שהיה נמנע אלמלא ההתרשלות.

לדוגמה, במקרה מסוים קיבל בית המשפט את טענתו של מטופל כי נגרם לו נזק מעצם כך שנזקק לניתוח ארוך ומסוכן יותר שהצריך תקופות אשפוז והחלמה ממושכות יותר, לעומת הניתוח שהיה צפוי לעבור לו היו מאבחנים אצלו בזמן דלקת התוספתן ולו היה מנותח בסמוך לאבחון, לפני שנוצרה בו התנקבות (תא (י-ם) 12683/99). לנוכח זאת, נפסקו למטופל פיצויים בסך של כ-27 אלף ש"ח, הכוללים פיצוי בגין נזק לא ממוני וכן בגין הזדקקות לעזרת הזולת במהלך האשפוז וההחלמה.

לגופו של עניין קבע בית המשפט במקרה זה כי רופאיו של המטופל, שהיה חייל בשירות סדיר בעת האירועים הנדונים, התרשלו בכך ששחררו אותו מבית החולים הדסה, למרות שנמצאו אצלו תסמינים שהיו אמורים לעורר חשד לקיומה של דלקת התוספתן . התסמינים כללו כאבים ברביע הימני התחתון של הבטן ורגישות בבטן. כמו כן,  חל עיכוב מיותר בהפניית התובע לניתוח לאחר שכבר נמצא אישוש לחשד בדבר דלקת התוספתן. בשל עיכובים אלה, נקבע, נאלץ המטופל לעבור ניתוח להסרת תוספתן לאחר התנקבות של התוספתן. ניתוח זה הוא ממושך יותר וסבוך יותר, לעומת ניתוח רגיל להסרת התוספתן, בשל הצורך בניקוז נוזל עכור וצואתי המתפשט בחלל הבטן מהתוספתן המנוקב.

במקרה נוסף (תא (י-ם) 6655/05), נפסקו פיצויים לקטינה והוריה, לאחר שבית המשפט קבע רופאי הקטינה התרשלו בכך שאבחנו אצלה בתחילה דלקת ריאות במקום דלקת התוספתן, על אף שהתלוננה על כאבי בטן. אומנם הדלקת אובחנה למחרת, אך רק לאחר שכבר נוצרה התנקבות בתוספתן, ולכן, כך נקבע, תהליך ההחלמה של הקטינה הייתה ממושך יותר, מכפי שהיה צפוי להיות לו דלקת התוספתן הייתה מאובחנת אצלה בזמן ומטופלת לפני ההתנקבות.

סיבוכים אפשריים

סיבוכים נוספים ואבחון יתר

לא רק שיהוי באבחון או בטיפול בדלקת התוספתן עשוי להקים עילת תביעה בגין רשלנות רפואית, אלא גם ליקויים בטיפול עצמו. אילו ליקויים? למשל, כשלים בביצוע הניתוח להסרת התוספתן, התאמת מינון שגוי של אנטיביוטיקה למטופל או מחדלים במעקב אחרי מצב המטופל לאחר הניתוח.

לצד זה, ייתכנו מקרים של "אבחון יתר" של דלקת התוספתן, כלומר מקרים בהם הרופאים שוגים לחשוב כי המטופל לוקה בדלקת התוספתן בעוד שבפועל, מדובר בבעיה רפואית אחרת. גם במקרים כאלה, יהיה מקום להגשת תביעה, כל עוד נגרם למטופל נזק בשל האבחון השגוי.

כך לדוגמה, במקרה מסוים נפסקו למטופל פיצויים, כיוון שרופאיו סברו בטעות שהוא סובל מדלקת התוספתן, וכרתו את התוספתן שלו, בעוד שבדיעבד הסתבר כי התוספתן אינו מודלק וכי הוא סובל מדלקת הלבלב. הפיצוי הוענק למטופל בגין כאב וסבל שנגרם לו בגין הצלקת המכוערת שיצטרך לשאת בבטנו בשל הניתוח. במקרה אחר, שפורסם אודותיו בתקשורת נפסקו למטופלת לא פחות ממיליון ש"ח כפיצוי על הנזק שנגרם לה עקב סיבוכים שסבלה מהם בשל כריתה מיותרת של התוספתן. במקרה זה המטופלת סבלה מהתנקבות של המעי, אך אובחנה אצלה בטעות דלקת התוספתן.

בה בעת, חשוב לדעת, כי לא כל טיפול בדלקת התוספתן שהסתבך מצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית. לעיתים סיבוכים הם בלתי נמנעים ולעיתים יהיה קשה מאוד להוכיח התרשלות מצד הרופאים או קשר סיבתי בין כשלי הצוות הרפואי לבין הנזק שנגרם למטופל. לכן, חשוב לפנות לייעוץ משפטי אצל עורך דין העוסק ברשלנות רפואית כדי להעריך את סיכוייה של תביעה פוטנציאלית.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך