דלקת קרום המוח ויראלית הינה דלקת שתוקפת את קרום המוח ויכולה להיגרם מוירוסים שונים. מדובר בדלקת פחות חמורה ומסוכנת מדלקת קרום המוח החיידקית, אולם גם רשלנות באבחון וטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית יכולה להוות בסיס להגשת תביעה משפטית.
דלקת קרום המוח, מנינגיטיס, הינה מחלה דלקתית אשר פוגעת בקרומים שעוטפים את המח ואת חוט השדרה. המחלה מופיעה לרוב בקרב ילדים, בני נוער, ואנשים צעירים, אולם גם אנשים מבוגרים יותר, ולרבות אנשים בעלי בעיות בריאות ומערכת חיסונית מוחלשת, עלולים ללקות בה.
דלקת קרום המוח נגרמת לרוב מזיהום חיידקי או נגיפי (וירוס). במקרים מסויימים היא עלולה להיגרם גם עקב טפילים ופטריות, ובמקרים נדירים אף מנטילת תרופות מסויימות.
דלקת קרום המוח הויראלית נפוצה יותר מדלקת קרום המוח החיידקית, אך גם פחות מסוכנת ממנה. עם זאת, בשני הסוגים מדובר במחלה מדבקת, מאחר שהגורם המזהם שלה (חיידק או נגיף) יכול לעבור מאדם לאדם באמצעות מגע קרוב או דרך שיעול והתעטשות. המחלה נוצרת בעקבות חדירת הגורם המזהם אל קרומי המוח, שמפתחים דלקת כתגובה לכך. במידה שמדובר בדלקת חיידקית, החיידקים מגיעים לקרומי המוח דרך מחזור הדם, או באמצעות פלישה ישירה מאיברים סמוכים, כגון האוזן התיכונה או מערכת הפנים. לעומת זאת, הדלקת הנגיפית נגרמת עקב זיהום ישיר של הקרומים על ידי הנגיף.
במידה שהמחלה נגרמה מחיידק, שכאמור הינו הגורם הפחות שכיח, היא נחשבת למחלה חמורה ומסוכנת, מאחר שהיא עלולה – במידה שהיא אינה מטופלת כראוי ובהקדם, ובעיקר על ידי מתן אנטיביוטיקה מתאימה – לגרום לליקויי שמיעה, ליקויי למידה, פגיעה מוחית קבועה, ואף להביא חלילה למוות. קיימים חיידקים שונים שעלולים לגרום לדלקת חיידקית של קרום המח, וביניהם חיידק מנינגוקוק, חיידק פנאומוקוק, וחיידק ליסטריה.
לעומת זאת, אם המחלה נגרמה מנגיף, מדובר במחלה שהינה יותר נפוצה מהדלקת החיידקית, אך גם לרוב הרבה פחות חמורה ממנה, שאף חולפת מאליה תוך זמן קצר יחסית. במקרים חמורים היא עלולה לגרום לחום ממושך ופרכוסים. דלקת ויראלית של קרום המוח יכולה להיגרם מנגיפים שונים, כגון וירוס הרפס, Lymphocytic Choriomeningitis Virus, נגיפים מקבוצת נגיפי המעיים, ועוד. בנוסף, ישנן מחלות נגיפיות שונות שיכולות להתבטא גם בדלקת קרום המח, כגון שפעת, חזרת, אבעבועות רוח, וחצבת, אולם מאחר שלמחלות אלו ישנן חיסונים שניתנים לילדים, אזי השכיחות שלהן קטנה יותר.
הסימפטומים של דלקת קרום המוח הויראלית
התסמינים של שני הסוגים של דלקת קרום המוח, הן החיידקית והן הויראלית, הינם זהים, ולכן חשוב מאד להיבדק בהקדם האפשרי כאשר התסמינים הללו מופיעים, וזאת על מנת לאבחן את הגורם לדלקת, ולהתאים לו את הטיפול שרלוונטי לגביו.
תסמינים אלו כוללים חום, כאבי ראש, צוואר נוקשה וכואב (במיוחד בעת כיפוף הראש לכיוון החזה), בחילות והקאות, פרכוסים, וחולשה כללית. ייתכנו גם תסמינים נוספים שכוללים כאבי שרירים, צמרמורות, פריחה, בלבול, וכן רגישות לאור (פוטופוביה).
איך מאבחנים דלקת קרום המוח ויראלית?
אבחון דלקת קרום המוח נעשה לרוב באמצעות בדיקה גופנית, הסימפטומים הקליניים שאופייניים למחלה ואשר צויינו לעיל, ובמיוחד באמצעות בדיקת ניקור מותני. לעתים יתכן שהרופא ימליץ על עריכת בדיקות נוספות, כגון בדיקות דם ובדיקות הדמייה שונות (כגון בדיקת CT או בדיקת MRI).
בדיקת הניקור המותני הינה בדיקה שמשמשת לאיתור בעיות שונות במערכת העצבים המרכזית באמצעות שאיבת דגימה מנוזל השדרה של המטופל, שהינו הנוזל שמקיף את המוח וחוט השדרה. במקרה של חשד לדלקת קרום מוח, שולחים את הבדיקה למעבדה על מנת לאבחן האם אכן קיימת דלקת קרום המוח, ובמידה שכן, האם היא נגרמה מגורם חיידקי או נגיפי.
הבדיקה מתבצעת באמצעות החדרת מחט באיזור הגב התחתון לחלל עמוד השדרה, ושאיבת נוזל השדרה לתוך מבחנה. מדובר בבדיקה קצת פולשנית, כואבת, ולא נעימה, ולכן מקדימים לה זריקת הרדמה מקומית כדי להפחית את הכאב שנגרם ממנה. עם זאת מדובר גם בבדיקה בטוחה יחסית, אם כי בחלק מהמקרים היא עלולה לגרום לתופעות לוואי וסיבוכים, כגון כאבי ראש, כאבי גב, זיהום, דימום, ותחושת נימול. לעתים עלולה להתרחש גם דליפה של נוזל השדרה. במידה שהדליפה אינה חולפת מאליה, יש לבצע זריקה נוספת כדי לסגור את מקור הדליפה. הסיכון החמור ביותר (אם כי הוא נדיר) הוא הרניאציה, שמתבטאת בצניחת גזע המוח עקב ירידת לחץ נוזל השדרה.
איך מטפלים בדלקת קרום המוח ויראלית?
במידה שמדובר בדלקת קרום המוח שנגרמה מגורם חיידקי, יש לאשפז את המטופל בדחיפות בבית החולים, ולתת לו אנטיביוטיקה בהתאם לסוג החיידק המזהם, וזאת כדי למנוע את הידרדרותו של המטופל למצבים קיצוניים, שכאמור כוללים גם נזק מוחי ואף מוות.
לעומת זאת, במידה שמדובר בדלקת קרום המוח שנגרמה מגורם ויראלי, אזי לרוב המחלה חולפת מאליה, תוך שבועיים בערך, כך שבדרך כלל ניתן להסתפק בטיפול ביתי תומך (ללא צורך באשפוז בבית חולים), שכולל מנוחה, שתיית נוזלים, ותרופות נגד כאבים ולהורדת החום. עם זאת, במקרים חמורים יותר, יש לאשפז את המטופל בבית החולים, ובין היתר לתת לו גם עירוי למתן נוזלים במידה שהוא ממשיך להקיא ואינו מסוגל לשתות או לאכול.
עילות לרשלנות רפואית לגבי דלקת קרום המוח ויראלית
כידוע, ולמרבה הצער, רשלנות בטיפול יכולה להתרחש בכל תחום רפואי, ועל כן היא יכולה להתרחש גם בכל הקשור לאבחון וטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית, וזאת באופנים שונים.
רשלנות רפואית לגבי אבחון דלקת קרום המוח הויראלית
כפי שצויין לעיל, בכל הקשור לאבחון דלקת קרום המוח, חשוב מאד לאבחן לא רק את עצם קיומה של המחלה, אלא גם את הגורם המחולל שלה – חיידק או וירוס – וזאת על מנת להתאים לחולה את הטיפול המתאים לו.
רשלנות רפואית לגבי אבחון דלקת קרום המוח הויראלית יכולה להיגרם במצבים שונים, כגון חוסר אבחון בכלל של המחלה, אבחון מאוחר של המחלה, או אבחון שגוי של המחלה. חוסר אבחון של המחלה יכול להתרחש למשל עקב התעלמות מתסמינים שהחולה לקה בהם ואשר מאפיינים את המחלה ואי ביצוע הבדיקות הנדרשות לשם אבחון המחלה, לרבות בדיקת ניקור מותני. אבחון מאוחר של המחלה יכול להתרחש למשל מאחר שהרופא הפנה לביצוע הבדיקות הללו באיחור ניכר, וללא כל צידוק.
רשלנות רפואית נוספת עלולה להיגרם בכל הקשור לאופן ביצוע הבדיקות לאבחון המחלה, כגון בדיקת הניקור המותני (לרבות בכל הקשור לביצוע ההרדמה המקומית הנלווית לטיפול) ובדיקות המעבדה, או בכל הקשור לפיענוח ממצאי הבדיקות, או התעלמות מממצאים אלו ואי מתן טיפול כנדרש. כלומר, חשוב להבין שרשלנות יכולה להתרחש לא רק על ידי רופאים, אלא על ידי כל אנשי הצוות הרפואי, לרבות טכנאי מעבדה/לבורנטים, אחיות, ועוד.
עילת רשלנות רפואית אפשרית נוספת קשורה להפרת זכות ההסכמה מדעת של המטופל. חוק זכויות החולה קובע כי אין לתת למטופל טיפול רפואי מבלי שהוא נתן בכתב את הסכמתו המודעת לכך, וכי לשם קבלת הסכמתו לכך, יש לתת לו את כל המידע הסביר שדרוש לו כדי להחליט האם הוא מסכים לטיפול או לאו. מידע זה כולל, בין היתר, הסבר על מטרת הטיפול הרפואי שעומדים לתת לו, אופן ביצוע הטיפול, סיכויי ההצלחה של הטיפול, וכמובן הסיכונים שכרוכים בו, ככל שישנם כאלו. מכאן נובע, איפוא, כי ביצוע דיקור מותני, למשל, מבלי שניתן למטופל הסבר מתאים ומלא אודות הליך זה, עלול להוות, כשלעצמו, עילה לרשלנות רפואית.
רשלנות רפואית לגבי הטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית
כאמור, הטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית כולל מתן תרופות לשיכוך החום והורדת הכאבים. לפיכך, הרשלנות הרפואית בהקשר לטיפול במחלה זו יכולה להיגרם במידה שלמטופל ניתנות תרופות שאינן מתאימות למחלה זו, או במינון שאינו מתאים לו. רשלנות נוספת עלולה להתרחש במידה שניתנו לו תרופות שהוא אלרגי למרכיבים שלהן, וזאת מבלי לברר עמו קודם לכן האם קיימת אצלו רגישות כלשהי לתרופות.
יחד עם זאת, חשוב לשים לב ולהיות מודע לכך שעל מנת לבסס תביעת רשלנות רפואית כלשהי, ולרבות לגבי אבחון או טיפול בדלקת קרום המח הויראלית, חייבים להתקיים שלושה רכיבים בסיסיים: התרשלות של איש הצוות הרפואי, נזק, וקיום קשר סיבתי בין אותה התרשלות של איש הצוות הרפואי לנזק שנגרם למטופל. לפיכך, ומאחר שדלקת המוח הויראלית הינה כאמור בדרך כלל מחלה קלה יחסית, אשר לרוב חולפת מאליה תוך זמן קצר, אזי גם אם חלה התרשלות כלשהי של איש הצוות הרפואי, ולמשל התרשלות שבהתבטאה באבחון מאוחר של המחלה, הרי שבמידה שהמחלה חלפה מאליה ותוך זמן קצר ומבלי להותיר נזק במטופל, אזי סביר להניח שלא ניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות רפואית באותו המקרה, אם כי הדבר תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו.
בכל מקרה שבו קיים חשש לכשל בטיפול הנוגע לאבחון וטיפול בדלקת קרום המוח ויראלית, מומלץ להתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום, וזאת על מנת לבדוק את נסיבות המקרה ולבחון האם קיימת בגינן עילה להגשת תביעה וקבלת פיצויים.
כשלו במעקב הרפואי
מקרה שקרה, כך קרה. תחילת השתלשלות האירועים הייתה כבר בשלהי שנת 1999, עת חש התובע בהפרעות ראייה בעינו השמאלית. הוא הופנה לבדיקת אמ.אר.איי, אשר הצביעה על כך כי הוא סובל מגידול ביותרת המוח. בעקבות כך, החליט הצוות הרפואי של בית החולים כי יבוצע במטופל ניתוח לכריתת הגידול בראשו. במהלך הניתוח הופיעה דליפה של נוזל המוח השידרתי, אשר כעולה מהרשומות הרפואיות נגרמה מנקב שנאטם על ידי הרופאים המנתחים. לאחר הניתוח הבחין התובע מספר פעמים בנוזל המעורב בדם הניגר מאפו ובעקבות כך פנה מספר רב של פעמים לבית החולים, אשר מצידו העניק טיפול מקומי והורה על המשך מעקב ותו לא. מספר חודשים לאחר ביקורו האחרון בבית החולים, פונה התובע לבית החולים לאחר שחש ברע. אבחנת צוות מגן דוד אדום שפינה אותו הייתה כי הוא לוקה בדלקת קרום המוח, אך בבית החולים הוא קיבל טיפול תרופתי ושוחרר שוב להמשך מעקב רפואי. כשש שנים מאוחר יותר פקד התובע שוב את בית החולים היות וסבל מכאבי ראש עזים. הבדיקות שנערכו לו העידו גם הפעם כי הוא סובל מדלקת חמורה של קרומי המוח, אשר הצריכה את אישפוזו ומתן טיפול אנטיביוטי מאסיבי.
במסגרת תביעתו, טען התובע כי הייתה רשלנות רפואית הן בביצוע הניתוח הראשון שנערך לו והן באבחון מצד הצוות הרפואי של בית החולים, אשר גרמה לכך שהו נותר עם נזקים קשים, הנובעים באופן ישיר וברור מאותה התנהלות של הצוות הרפואי. מהצד השני, טענו הנתבעים כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע, כמו גם המעקב אחרי החלמתו, היו מקצועיים ומיומנים וכי חרף זאת לא היה בידיהם של הרופאים למנוע את הנזקים מהם סובל התובע כיום.
בית המשפט נדרש להכרעה במחלוקת בין הצדדים וקבע כי קיימת על בית החולים חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) כלפי התובע, היות ובכל ניתוח שמבוצע במטופל, צריך הצוות המנתח לצפות כי קיים סיכון כלשהו שייגרם סיבוך במהלך הניתוח, אשר עלול לגרום לנזק לאותו מנותח. יחד עם זאת, בית המשפט שלל את הפרתה של חובת הזהירות האמורה בביצוע הניתוח, שכן לא נמצא כל ממצא ראייתי שיש בו כדי להעיד על חריגת הצוות הרפואי מרמת הזהירות הנדרשת מהרופא הסביר. אולם, בכל הנוגע למעקב שנעשה לאחר הניתוח, הרי שמדובר במעקב לקוי העולה כדי רשלנות רפואית באבחון. ודוק, על רופא סביר, אשר רואה כי מטופל פלוני כבר ביקר פעמים ספורות בבית החולים בגין אותה בעיה – להזמין את כל התיעוד הרפואי שנעשה אודותיו ורק אז להגיע להחלטה לגביו. במקרה דנן, הסתפקו הרופאים בבדיקות קצרות ושטחיות שלאחרן שוחרר התובע ועל כן יש לראות בכך סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל. בהתאם, נדרש בית המשפט לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין יסוד ההתרשלות ונזקיו של התובע, ומצא כי זו מתקיימת בנסיבות ועל כן פסק לזכותו פיצויים גבוהים (בסך של מיליוני שקלים) בגין נזקיו.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
