דלקת קרום המוח: כשלים באבחון וטיפול בדלקת קרום המוח ויראלית

דלקת קרום המוח ויראלית הינה דלקת שתוקפת את קרום המוח ויכולה להיגרם מוירוסים שונים. מדובר בדלקת פחות חמורה ומסוכנת מדלקת קרום המוח החיידקית, אולם גם רשלנות באבחון וטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית יכולה להוות בסיס להגשת תביעה משפטית.  

מהי דלקת קרום המח (מנינגיטיס)?

דלקת קרום המח (מנינגיטיס) הינה מחלה זיהומית שתוקפת את הקרומים הרכים שעוטפים את המח וחוט השדרה, ועלולה להיות קטלנית.

נהוג לחשוב שזוהי מחלה שתוקפת ילדים, מה שאכן נכון בדרך כלל, אולם חשוב לדעת שלעתים היא גם תוקפת מבוגרים, לרבות מבוגרים בעלי בריאות ירודה או מערכת חיסונית מוחלשת.

דלקת קרום המח נגרמת בדרך כלל עקב חיידקים או נגיפים שחודרים לתוך הגוף, לרוב דרך הפה או דרך פצע בגוף, ומשם הם מגיעים למח באמצעות זרם הדם. קיימת אפשרות נוספת לפיה החיידקים או הנגיפים חודרים ישירות למח, במהלך ניתוח או עקב טראומה, כגון חבלת ראש חמורה שגרמה לשבר בגולגולת.

מהם ההבדלים בין דלקות קרום המח השונות?

כאשר מדובר בדלקת קרום המח שנגרמה ע"י וירוס, היא מכונה דלקת קרום המח ויראלית. כאשר מדובר בדלקת קרום המח שנגרמה ע"י חיידק, היא מכונה דלקת קרום המח חיידקית.

הדלקת הויראלית יותר נפוצה מהדלקת החיידקית, אך היא גם בדרך כלל יותר קלה ממנה, ויכולה לחלוף בדרך כלל מבלי שיהיה צורך להתאשפז לצורך קבלת טיפול מיידי, וניתן להסתפק במנוחה בביתו תוך נטילת תרופות לשיכוך חום וכאבים, והקפדה על שתיית נוזלים. עם זאת, מדובר במחלה מדבקת, ולכן חשוב להימנע ממגע עם מי שחלה. ההדבקה בדלקת הויראלית נעשית בדרך כלל ע"י התעטשויות, שיעולים, נשיקות, מגע פיזי קרוב, שתיה ו/או אכילה מאותם כלי אוכל, וכדומה.

הדלקת החיידקית, הפחות שכיחה, נחשבת למחלה מאד מסוכנת, שעלולה להביא למוות, ועל כן מצריכה אשפוז לצורך קבלת טיפול באופן מיידי, בעיקר ע"י אנטיביוטיקה. גם הדלקת החיידקית מדבקת, בעיקר ע"י נגיפי המעיים, שבם ניתן להידבק ע"י מגע צואה ומי ביוב, ולכן יש להימנע ממגע גם עם מי שחלה בדלקת זו.

מהם התסמינים הנפוצים של דלקת קרום המח?

קיים דמיון בין התסמינים של דלקת קרום המוח החיידקית לאלו של הסוג הויראלי, מה שהופך את הזיהוי המהיר והמדויק של המחלה לחיוני. כאשר מתגלים אותם תסמינים, מומלץ לפנות לבדיקה רפואית במהירות על מנת לזהות את מקור הדלקת ולקבוע את הטיפול המתאים בהתאם. זהו צעד קריטי, במיוחד במקרים של דלקת חיידקית, שדורשת טיפול דחוף כדי למנוע נזקים חמורים למוח וסיכונים נוספים.

תסמינים אלו כוללים חום, כאבי ראש מאד חזקים, נוקשות וכאב בצוואר, בחילות, הקאות, סחרחורות, רגישות לאור (פוטופוביה), חולשה כללית, ועוד.

איך מאבחנים את דלקת קרום המח?

אבחון דלקת קרום המוח נעשה לרוב באמצעות בדיקה גופנית, הסימפטומים הקליניים שאופייניים למחלה ואשר צויינו לעיל, ובמיוחד באמצעות בדיקת ניקור מותני. לעתים יתכן שהרופא ימליץ על עריכת בדיקות נוספות, כגון בדיקות דם ובדיקות הדמייה שונות (כגון בדיקת CT או בדיקת MRI).

בדיקת הניקור המותני הינה בדיקה שמשמשת לאיתור בעיות שונות במערכת העצבים המרכזית באמצעות שאיבת דגימה מנוזל השדרה של המטופל, שהינו הנוזל שמקיף את המוח וחוט השדרה. במקרה של חשד לדלקת קרום מוח, שולחים את הבדיקה למעבדה על מנת לאבחן האם אכן קיימת דלקת קרום המוח, ובמידה שכן, האם היא נגרמה מגורם חיידקי או נגיפי.

הבדיקה מתבצעת באמצעות החדרת מחט באיזור הגב התחתון לחלל עמוד השדרה, ושאיבת נוזל השדרה לתוך מבחנה. מדובר בבדיקה קצת פולשנית, כואבת, ולא נעימה, ולכן מקדימים לה זריקת הרדמה מקומית כדי להפחית את הכאב שנגרם ממנה. עם זאת מדובר גם בבדיקה בטוחה יחסית, אם כי בחלק מהמקרים היא עלולה לגרום לתופעות לוואי וסיבוכים, כגון כאבי ראש, כאבי גב, זיהום, דימום, ותחושת נימול. לעתים עלולה להתרחש גם דליפה של נוזל השדרה. במידה שהדליפה אינה חולפת מאליה, יש לבצע זריקה נוספת כדי לסגור את מקור הדליפה. הסיכון החמור ביותר (אם כי הוא נדיר) הוא הרניאציה, שמתבטאת בצניחת גזע המוח עקב ירידת לחץ נוזל השדרה.

איך מטפלים בדלקת קרום המוח?

במידה שמדובר בדלקת קרום המוח שנגרמה מגורם חיידקי, יש לאשפז את המטופל בדחיפות בבית החולים, ולתת לו אנטיביוטיקה בהתאם לסוג החיידק המזהם, וזאת כדי למנוע את הידרדרותו של המטופל למצבים קיצוניים, שכאמור כוללים גם נזק מוחי ואף מוות.

לעומת זאת, במידה שמדובר בדלקת קרום המוח שנגרמה מגורם ויראלי, אזי לרוב המחלה חולפת מאליה, תוך שבועיים בערך, כך שבדרך כלל ניתן להסתפק בטיפול ביתי תומך (ללא צורך באשפוז בבית חולים), שכולל מנוחה, שתיית נוזלים, ותרופות נגד כאבים ולהורדת החום. עם זאת, במקרים חמורים יותר, יש לאשפז את המטופל בבית החולים, ובין היתר לתת לו גם עירוי למתן נוזלים במידה שהוא ממשיך להקיא ואינו מסוגל לשתות או לאכול.

עילות לרשלנות רפואית לגבי דלקת קרום המוח ויראלית

כידוע, ולמרבה הצער, רשלנות בטיפול יכולה להתרחש בכל תחום רפואי, ועל כן היא יכולה להתרחש גם בכל הקשור לאבחון וטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית, וזאת באופנים שונים.

רשלנות רפואית לגבי אבחון דלקת קרום המוח הויראלית

כפי שצויין לעיל, בכל הקשור לאבחון דלקת קרום המוח, חשוב מאד לאבחן לא רק את עצם קיומה של המחלה, אלא גם את הגורם המחולל שלה – חיידק או וירוס – וזאת על מנת להתאים לחולה את הטיפול המתאים לו.

רשלנות רפואית לגבי אבחון דלקת קרום המוח הויראלית יכולה להיגרם במצבים שונים, כגון חוסר אבחון בכלל של המחלה, אבחון מאוחר של המחלה, או אבחון שגוי של המחלה. חוסר אבחון של המחלה יכול להתרחש למשל עקב התעלמות מתסמינים שהחולה לקה בהם ואשר מאפיינים את המחלה ואי ביצוע הבדיקות הנדרשות לשם אבחון המחלה, לרבות בדיקת ניקור מותני. אבחון מאוחר של המחלה יכול להתרחש למשל מאחר שהרופא הפנה לביצוע הבדיקות הללו באיחור ניכר, וללא כל צידוק.

רשלנות רפואית נוספת עלולה להיגרם בכל הקשור לאופן ביצוע הבדיקות לאבחון המחלה, כגון בדיקת הניקור המותני (לרבות בכל הקשור לביצוע ההרדמה המקומית הנלווית לטיפול) ובדיקות המעבדה, או בכל הקשור לפיענוח ממצאי הבדיקות, או התעלמות מממצאים אלו ואי מתן טיפול כנדרש. כלומר, חשוב להבין שרשלנות יכולה להתרחש לא רק על ידי רופאים, אלא על ידי כל אנשי הצוות הרפואי, לרבות טכנאי מעבדה/לבורנטים, אחיות, ועוד.

עילת רשלנות רפואית אפשרית נוספת קשורה להפרת זכות ההסכמה מדעת של המטופל. חוק זכויות החולה קובע כי אין לתת למטופל טיפול רפואי מבלי שהוא נתן בכתב את הסכמתו המודעת לכך, וכי לשם קבלת הסכמתו לכך, יש לתת לו את כל המידע הסביר שדרוש לו כדי להחליט האם הוא מסכים לטיפול או לאו.  מידע זה כולל, בין היתר, הסבר על מטרת הטיפול הרפואי שעומדים לתת לו, אופן ביצוע הטיפול, סיכויי ההצלחה של הטיפול, וכמובן הסיכונים שכרוכים בו, ככל שישנם כאלו. מכאן נובע, איפוא, כי ביצוע דיקור מותני, למשל, מבלי שניתן למטופל הסבר מתאים ומלא אודות הליך זה, עלול להוות, כשלעצמו, עילה לרשלנות רפואית.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

רשלנות רפואית לגבי הטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית

כאמור, הטיפול בדלקת קרום המוח הויראלית כולל מתן תרופות לשיכוך החום והורדת הכאבים. לפיכך, הרשלנות הרפואית בהקשר לטיפול במחלה זו יכולה להיגרם במידה שלמטופל ניתנות תרופות שאינן מתאימות למחלה זו, או במינון שאינו מתאים לו. רשלנות נוספת עלולה להתרחש במידה שניתנו לו תרופות שהוא אלרגי למרכיבים שלהן, וזאת מבלי לברר עמו קודם לכן האם קיימת אצלו רגישות כלשהי לתרופות.

יחד עם זאת, חשוב לשים לב ולהיות מודע לכך שעל מנת לבסס תביעת רשלנות רפואית כלשהי, ולרבות לגבי אבחון או טיפול בדלקת קרום המח הויראלית, חייבים להתקיים שלושה רכיבים בסיסיים: התרשלות של איש הצוות הרפואי, נזק, וקיום קשר סיבתי בין אותה התרשלות של איש הצוות הרפואי לנזק שנגרם למטופל. לפיכך, ומאחר שדלקת המוח הויראלית הינה כאמור בדרך כלל מחלה קלה יחסית, אשר לרוב חולפת מאליה תוך זמן קצר, אזי גם אם חלה התרשלות כלשהי של איש הצוות הרפואי, ולמשל התרשלות שבהתבטאה באבחון מאוחר של המחלה, הרי שבמידה שהמחלה חלפה מאליה ותוך זמן קצר ומבלי להותיר נזק במטופל, אזי סביר להניח שלא ניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות רפואית באותו המקרה, אם כי הדבר תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו.

בכל מקרה שבו קיים חשש לכשל בטיפול הנוגע לאבחון וטיפול בדלקת קרום המוח ויראלית, מומלץ להתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום, וזאת על מנת לבדוק את נסיבות המקרה ולבחון האם קיימת בגינן עילה להגשת תביעה וקבלת פיצויים.

כשלו במעקב הרפואי

מקרה שקרה, כך קרה. תחילת השתלשלות האירועים הייתה כבר בשלהי שנת 1999, עת חש התובע בהפרעות ראייה בעינו השמאלית. הוא הופנה לבדיקת אמ.אר.איי, אשר הצביעה על כך כי הוא סובל מגידול ביותרת המוח. בעקבות כך, החליט הצוות הרפואי של בית החולים כי יבוצע במטופל ניתוח לכריתת הגידול בראשו. במהלך הניתוח הופיעה דליפה של נוזל המוח השידרתי, אשר כעולה מהרשומות הרפואיות נגרמה מנקב שנאטם על ידי הרופאים המנתחים. לאחר הניתוח הבחין התובע מספר פעמים בנוזל המעורב בדם הניגר מאפו ובעקבות כך פנה מספר רב של פעמים לבית החולים, אשר מצידו העניק טיפול מקומי והורה על המשך מעקב ותו לא. מספר חודשים לאחר ביקורו האחרון בבית החולים, פונה התובע לבית החולים לאחר שחש ברע. אבחנת צוות מגן דוד אדום שפינה אותו הייתה כי הוא לוקה בדלקת קרום המוח, אך בבית החולים הוא קיבל טיפול תרופתי ושוחרר שוב להמשך מעקב רפואי. כשש שנים מאוחר יותר פקד התובע שוב את בית החולים היות וסבל מכאבי ראש עזים. הבדיקות שנערכו לו העידו גם הפעם כי הוא סובל מדלקת חמורה של קרומי המוח, אשר הצריכה את אישפוזו ומתן טיפול אנטיביוטי מאסיבי.

במסגרת תביעתו, טען התובע כי הייתה רשלנות רפואית הן בביצוע הניתוח הראשון שנערך לו והן באבחון מצד הצוות הרפואי של בית החולים, אשר גרמה לכך שהו נותר עם נזקים קשים, הנובעים באופן ישיר וברור מאותה התנהלות של הצוות הרפואי. מהצד השני, טענו הנתבעים כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע, כמו גם המעקב אחרי החלמתו, היו מקצועיים ומיומנים וכי חרף זאת לא היה בידיהם של הרופאים למנוע את הנזקים מהם סובל התובע כיום.

בית המשפט נדרש להכרעה במחלוקת בין הצדדים וקבע כי קיימת על בית החולים חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) כלפי התובע, היות ובכל ניתוח שמבוצע במטופל, צריך הצוות המנתח לצפות כי קיים סיכון כלשהו שייגרם סיבוך במהלך הניתוח, אשר עלול לגרום לנזק לאותו מנותח. יחד עם זאת, בית המשפט שלל את הפרתה של חובת הזהירות האמורה בביצוע הניתוח, שכן לא נמצא כל ממצא ראייתי שיש בו כדי להעיד על חריגת הצוות הרפואי מרמת הזהירות הנדרשת מהרופא הסביר. אולם, בכל הנוגע למעקב שנעשה לאחר הניתוח, הרי שמדובר במעקב לקוי העולה כדי רשלנות רפואית באבחון. ודוק, על רופא סביר, אשר רואה כי מטופל פלוני כבר ביקר פעמים ספורות בבית החולים בגין אותה בעיה – להזמין את כל התיעוד הרפואי שנעשה אודותיו ורק אז להגיע להחלטה לגביו. במקרה דנן, הסתפקו הרופאים בבדיקות קצרות ושטחיות שלאחרן שוחרר התובע ועל כן יש לראות בכך סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל. בהתאם, נדרש בית המשפט לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין יסוד ההתרשלות ונזקיו של התובע, ומצא כי זו מתקיימת בנסיבות ועל כן פסק לזכותו פיצויים גבוהים (בסך של מיליוני שקלים) בגין נזקיו.

שאלות נפוצות