ההידרצפלוס היה נמנע לו התלונות נבדקו לעומקן

תלונותיה של האישה על סחרחורות, כאבי ראש והפרעת ראיה, כשברקע לחץ דם גבוה, לא נבדקו כראוי, אחרי 3 ימים של תלונות התגלה הדימום במוח, אך עבור התובעת כבר היה מאוחר מדי – רשלנות רפואית או טרגדיה? בית המשפט המחוזי בתל-אביב נדרש לשאלה.

רשלנות רפואית הידרצפלוס

נזק כתוצאה מהליך רפואי בהחלט יכול להתרחש, אך מה שמוציא אותו מההגדרה של טעות טראגית והופך אותו לרשלנות רפואית נקרא בשפה המשפטית חובת זהירות מושגית וקונקרטית. אם היא קיימת יש להוכיח כי גם כי התקיימה סטייה מפרוטוקול הטיפול הסביר וגם להוכיח קשר סיבתי לנזק. חובת זהירות מושגית קיימת למעשה מתוקף יחסי רופא מטפל – מטופל ולכן משזה הוכח יש לבחון את חובת הזהירות הקונקרטית – כלומר האם רופא סביר יכול היה להעריך את הנזק בנסיבות המקרה הספציפי. כמובן שיש לנהוג בקלה כבחמורה בכל נושא רפואי, אולם במערכות הגוף החיוניות כמו המוח, כאשר הסיכונים גבוהים פי כמה וכמה, ברור ונהיר לכולם, עד כמה חיוני כל שלב בטיפול הרפואי. במצבים של אירועים מוחיים הדבר נכון פי כמה וכמה וכל דקה עשויה להימדד בחיים.

הידרוצפלוס, מפרצת ואירועים מוחיים: טיפול מהיר מציל חיים

הידרוצופוליס (בעברית מיימת ראש) הוא מצב בו מצטבר נוזל מוחי-שדרתי (CSF) באחד מארבעת חללי המוח, המכונים גם החדרים, שמעלה את הלחץ התוך-גולגלתי. אי-אבחון וטיפול עשוי להוביל לעלייה בלחץ ולפגיעה קוגניטיבית שעלולה להסתיים בנזק מוחי ואף בסכנת חיים. לרוב זהו מום מולד, אך לעיתים המצב מתפתח גם בבגרות. תסמינים יכללו כאבי ראש, הפרעות ראייה, בחילות, בלבול, בעיות שליטה בסוגרים ואף בעיות הליכה ושווי משקל. אבחון בהידרוצפלוס מתחיל לרוב תלונות מטופל והוא נעשה על ידי אחת משתי בדיקות דימות – CT או MRI. בדרך כלל הטיפול נעשה על ידי ניקוז הנוזל, למעט במקרים שהוא נגרם כתוצאה מגידול אז יש להסיר את הגידול. הניקוז לרוב נעשה באחת משתי דרכים – החדרת נקז שמנקז את הנוזלים לחלל אחר בגוף או עי ניתוח אנדוסקופי ליצירת נקב.

מפרצת היא מצב בו דופן של כלי דם מוחי נחלשת ויוצרת התנפחות דמוית בלון, הסכנה הגדולה ביותר ממפרצת הוא התפתחות של דימום עכבישי, שנקרא כך על שום צורתו המזכירה קור עכביש, שלרוב נוצר מקרע בדופן המפרצת. חלון הפעולה הרפואי הוא מצומצם במקרה של דימום ממפרצת, קיים סיכוי של 50%  שהחולה לא ישרוד את הדרך לבית החולים, והסיכוי להחלמה מלאה מקרב אלה שמספיקים להגיע לטיפול רפואי עומד על כ-25%, היתר לא יחזרו לתפקוד עצמאי מלא ואף עלולים ללקות בנכות  לצמיתות. אבחון נעשה על ידי צילום CT ואם הוא מעיד על מפרצת, יעשה צילום CT אנגיוגרפי. ברגע שאובחנה מפרצת מדממת יש צורך בפעולה מהירה, שבדרך כלל כוללת צנתור. אבחון וטיפול מהיר הם קריטיים למניעת החרפת המצב והסיכונים ולמניעת דימומים חוזרים. במקרים של טראומה בראש, או כאשר יש רקע של לחץ דם גבוה וגורמי סיכון אחרים, לתלונות המטופל יש חשיבות רבה. לכן תלונות על כאבי ראש חדים, הפרעות ראיה ובחילות צריכות להביא לבחינת האפשרות למפרצת בניסיון להגיע לאבחנה, בוודאי בחשד לדימום תת-עכבישי.

למרות הרקע הרפואי והתלונות, במקום לעשות CT, המטופלת שוחררה

יהודית נבון היתה בת 49, נשואה ואמא לשלושה ילדים, כאשר הגיעה מלווה בביתה לחדר המיון של בית החולים קפלן. תלונותיה כללו סחרחורת, חולשה, הפרעה בראייה וברקע הרפואי שלה טיפול תרופתי ביתר-לחץ-דם ועודף משקל. בחדר מיון נמצא לחץ דם גבוה, בבדיקת הראייה לא נמצאו ממצאים, היא טופלה במשככי כאבים ותרופה להורדת לחץ-דם ושוחררה מחדר המיון. למחרת כבר נבדקה בביתה על ידי רופאת המשפחה המטפלת, שקבעה כי יש לערוך מעקב לחץ-דם. יום למחרת היא הוסיפה להתלונן על סחרחורות וכאבי ראש והופנתה על ידי רופאת המשפחה למיון. הפעם עבר הכברת נבון בדיקה נוירולוגית לאחריה נשלחה לביצוע צילום CT מוח, שממצאיו העידו על דימום, שמכונה בשפה הרפואית דימום תת-עכבישי, כלומר דימום במעטפת המוח שלרוב נגרם כתוצאה ממפרצת. הגברת נבון הועברה לבית החולים שיבא כשבגיליונה הרפואי נכתב שהדם אירע ככל הנראה יומיים לפני כן. כזכור זה בערך אותה מסגרת זמן בה הגיעה הגברת נבון לראשונה לחדר המיון.

למרות שהגיעה בהכרה למחלקה הנוירולוגית בבית החולים שיבא, מצבה החל להידרדר והיא איבדה את הכרתה. הצנתור שנעשה הדגים מפרצת, כלומר התרחבות של העורק המחבר הקדמי של המוח. בנוסף התגלה הידרוצפלוס שדרש ניקוז חיצוני. בסופו של דבר, הגברת נבון נותרה עם בעיות נוירולוגיות, ביניהן קושי בדיבור וחולשתה בצדה השמאלי, בעקר בידה. היא עברה עוד מספר התערבויות טיפוליות בבית החולים ושחוררה לשיקום אחרי כחודש אשפוז במחלקה הנוירולוגית בבית החולים שיבא. למחלקת השיקום בבית החולים לוינשטיין היא הגיעה במצב סיעודי מלא, ללא יכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. אחרי שישה חודשי שיקום, הועברה הגברת נבון למרכז סיעודי, כשהיא במצב של נכות גופנית ומנטלית ומרותקת לכיסא גלגלים, למצער עד לסוף חייה. בשמה ובשמו, בעלה תבע את רופאת המשפחה, הרופאה ששחררה אותה מחדר המיון לאחר פנייתה הראשונה, בית החולים קפלן (שנמחק מהתביעה בסופו של דבר) וקופת חולים הכללית, בטענה כי רשלנות הצוות באבחון מצבה הרפואי של הגברת נבון וכתוצאה מכך גם בטיפול, גרם בסופו של דבר לנזק בלתי הפיך שניתן היה למנוע.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

האם הרופאים התרשלו והפרו את חובת הזהירות?

הנתבעים כמובן שללו מכל וכל את טענות הרשלנות וכי לגברת נבון ניתן טיפול שעומד בסטנדרט הרפואי ודחו את אחריותם על נזקיה. בית המשפט המחוזי בחן את השאלה היסודית הם הפרו רופאיה של הגב' נבון את חובת הזהירות המוטלת. ראשית פונה בית המשפט לברר את הפניה הראשונה לחדר המיון. הצוות הרפואי שקיבל אותה בחר שלא לבצע צילום CT כדי לשלול פגיעה מוחית למרות הרקע הרפואי של הגברת נבון, בדגש על יתר-לחץ-דם, ותלונותיה הספציפיות. משום כך גם לא נערך דיקור מותני שהיה דרוש לאבחנה. לאור העובדה שהדימום כבר החל בזמן פנייתה הראשונה לדימום, אין ספק שהאיחור באבחון, שנעשה רק בפנייתה השנייה לחדר המיון. גם רופאת המשפחה, לה ידוע הרקע הרפואי של הגברת נבון, כשלה מלשלוח את הגברת נבון לבדיקות לביצוע הדמיה וניקור מותני בבדיקה שעשתה לה יום לאחר שחרורה מחדר המיון. המומחה מטעם התביעה העיד שגורמי הסיכון במצבה של הגברת נבון ותלונותיה, אמורים היו להביא גם את צוות חדר המיון וגם את רופאת המשפחה לחשוד בדימום מוחי תת-עכבישי ולפעול לפי הפרוטוקול ולו משום שידוע כי אבחון מוקדם הוא קריטי להצלחת הטיפול במקרים של מפרצת ולאור הסיכויים להידרוצפלוס. לו היה נערך CT, יש להניח כי הדימום התת-עכבישי היה מתגלה. בית המשפט קבע כי לאור עדויות אלה רופאת חדר המיון ורופאת המשפחה הפרו את חובת הזהירות. לגבי הנזק קבע בית המשפט שלא ניתן לקבוע בוודאות כי אבחון בזמן היה מונע את נזקיה של הגברת נבון וכי לא הוכח כי הייתה מחלימה לו אובחנה וטופלה בזמן, אך ככל הנראה היה סיכוי לצמצם את הנזק ולאבדן סיכויי החלמה. לכן בהתאם לדוקטרינת אבדן סיכויי החלמה, פסק בית המשפט כי לאחר אמדן הנזק, יש להפחית 70% ולשלם לה 30% מגובה הנזק.

[ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1666/05 יהודית נבון נ' ד"ר ראיסה גראץ]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך