רשלנות רפואית זאבת אדמנתית מערכתית

על המחלה הקשה והנסיבות בהן תקים עילת תביעה לחולים בה. במסגרת הכתבה מובאת דוגמא מן הפסיקה.

רשלנות רפואית זאבת אדמנתית מערכתית
זאבת אדמנתית מערכתית (Systemic Lupus Erythematos) הינה מחלה שעלולה לפגום בכל המערכות הקיימות בגוף, תלוי בחומרתה. קיימים מספר גורמים שעשויים להביא אדם לחלות במחלה, כאשר הגורם העיקרי הינו הגורם הגנטי. ישנם מספר מאפיינים ייחודיים למחלה, אשר הופעתם יכולה ללמד את הרופא המטפל על הימצאותה. כך, הופעת פריחה בצורת פרפר, דלקות מפרקים או פריחות נוספות צריכות לעלות בפני הרופא המטפל את החשד כי עסקינן במחלת הזאבת.
תביעות של רשלנות רפואי זאבת עשויות להתעורר בין היתר עקב:
– איחור באיבחון המחלה (למשל, עקב אי ביצוע בדיקות דם כאשר היה מתחייב לעשות כן לאור התסמינים המוקדמים של המחלה).
– אבחון מאוחר של המחלה ואי מניעת התפתחותה.
– אי מתן טיפול תרופתי ו/או מתן טיפול תרופתי שאינו מתאים בנסיבות העניין.
– רשלנות רפואית במהלך ניתוח אשר היה הכרחי עקב השלכות המחלה על איבר מאיברי הגוף.
ישנם כמובן עוד גורמים נוספים אשר עשויים להקים לנפגע במחלה עילת תביעה, ולפיכך, במידה ואתם או מי מיקירכם סובלים במחלה, גשו אל עורך דין רשלנות רפואית לשם שקילת האפשרות של הגשת תביעת רשלנות רפואית עקב טיפול רפואי לקוי שניתן לכם.
לקבלת ייעוץ משפטי והערכת סיכוי תביעה, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת הקשר שבאתר או בטל 03-5117722, ואנו נשתדל להשיבכם בהקדם האפשרי.
רשלנות רפואית זאב בפסיקה ? מקרה שהיה כך היה:
גברת מזרחי הייתה חולה במחלת הזאבת באופן חמור. אשר על כן, נאלץ הצוות הרפואי של בית החולים "הדסה עין כרם" לבצע בה ניתוח להסרת הטחול. הצוות הרפואי תיכנן לערוך את הניתוח כדלקמן: הוא ייצור חתכים בביטנה של המטופלת, דרכם יוכנסו המכשירים שמשמשים לניתוח. אותם מכשירים יפרידו את הטחול משאר האיברים ובהמשך לכך יכניס הצוות הרפואי את הטחול לשקית ניילון מיוחדת ויכתוש אותו לפיסות קטנות ועל ידי כך יוציאו מגוף המטופלת. הצוות הרפואי החל בניתוח, אולם במהלך כתישתו של הטחול נקרעה השקית בחלל הבטן ופיסות החול התפזרו לכל עבר. לאור זאת שינה הצוות הפואי את אופן הניתוח ופתח את ביטנה של המנותחת לאורכה, בכדי לאסוף את החתיכות שהתפזרו בביטנה.
ימים ספורים לאחר הניתוח שבה המנותחת לבית החולים, משום שחשה בכאבים עזים בביטנה. היא שוחררה לאחר יומיים, ללא כל אבחנה או הוראות להמשך הטיפול. יום לאחר שיחרורה שבה המטופלת לחדר המיון, תוך שהיא סובלת מדימום וגינאלי. הצוות הרפואי ביצע בה מספר בדיקות אשר לאחריהן שיחרר אותה לביתה. כעבור ארבעה ימים הגיעה החולה לחדר המיון מיוזמתה בשלישית, אולם הפעם אובחנה כסובלת מזיהום פנימי בביטנה ונערך לה ניתוח נוסף, במסגרתו נתגלו נקבים במעי הדק אשר גרמו לזיהום חמור באיבריה הפנימיים.
על רקע העובדות האמורות הגישה החולה תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי, במסגרתה טענה כי האופן שבו בוצא בה הניתוח להסרת הטחול היה רשלני לכל אורכו.
בית המשפט העביר את הנטל להוכיח כי לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית אל כתפי הנתבעים, זאת משום שהרישום הרפואי שנערך אודות הטיפול בתובעת היה חסר וגרם לה לנזקים ראייתיים. לאחר היפוך הנטל, פסק בית המשפט כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח שכשיתת הטחול נעשתה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת ועל כן ניתן לראות בהם אחראים לנזקיה של התובעת.
בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין רשלנות רפואית דנן לנזקי המטופלת, קבע בית המשפט כי הנקבים שנגרמו במעי הדק נגרמו כתוצאה מהמכשירים שהוחדרו לגופה בחוסר זהירות משווע.
לאור המסקנה האמורה עבר בית המשפט לדון בגובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת. בחלק זה התייחס בית המשפט לעובדה כי התובעת עודנה סובלת ממחלת הזאבת, כך שהוא מביא עובדה זו בחשבון בקובעו את הפיצוי המגיע לה בגין הוצאות הסיעוד שיוצאו על ידיה בעתיד והתשלומים שתוציא בגין היזדקקות לתמיכת הזולת.
לא למותר לציין כי התובעת לא הסתפקה בקבלת תביעת רשלנות רפואית דנן, אלא הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרתו דרשה כי בית החולים יחוייב בפיצויים עונשיים אולם טענתה זו נדחתה על ידי ערכאת הערעור.
ת.א 1234/99