איבחון מאוחר של טרשת עורקים

תביעת רשלנות רפואית שהתקבלה עקב איחור באיבחון מחלת טרשת עורקים. כנסו לקריאת הכתבה המלאה.

קיימים סוגים שונים של טרשת עורקים. הנפוצה ביותר הינה מחלה שגורמת לחסימתם של העורקים עקב צבירת חומר שומני, אשר גורם לתגובות דלקתיות בדפנות העורק. טרשת עורקים מסוג דנן עלולה להתפתח בכל מקום בגוף ולפגוע באיברים המוזנים על ידי העורקים החסומים (כגון: לב, כליות, מוח וכדומה). רבים לא מודעים לעובדה כי טרשת העורקים היא גורם המוות הנפוץ ביותר בעולם המערבי, יותר מכל גורמי התמותה האחרים אף יחד.
בית המשפט המחוזי בתל אביב דן לאחרונה במקרה של תביעת רשלנות רפואית טרשת עורקים, אשר הוגשה בעקבות איבחון לקוי מצד בית החולים, שהוביל למותו של החולה. תמצית עובדות התביעה הינה כדלקמן: המנוח הגיע בשעות הערב לחדר מיון בית חולים בשל העובדה שסבל מלחצים עזים בחזהו. מבדיקות שערך לו הצוות הרפואי של בית החולים, עלתה המסקנה כי יש לאשפז אותו במחלקה הפנימית, המאגדת בתוכה מספר תחומים רפואיים (כגון לב, ריאות, מחלות זיהומיות וכדומה). על פי הרשומות הרפואיות שנערכו אודות המנוח עולה כי הצוות הרפואי הורה על מתן טיפול תרופתי למנוח וציווה כי עליו להישאר במיטתו למשך יממה שלמה, לכל הפחות. על אף ההוראות הברורות האמורות, החליט על דעת עצמו רופא במחלקה הפנימית לשחרר את המנוח כבר בשעות הבוקר. לאחר ימים ספורים הגיע המנוח לטיפול רפואי פרטי והופנה באופן בהול לעריכת ניתוח צנתור. על אף הניתוח, לקה המנוח בהתקף לב ומצבו החל להידרדר יותר ויותר עד שמצא את מותו בשל הבעיות בליבו.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגישו התובעים, בשם עיזבונו של המנוח, עלתה הטענה כי הצוות הרפואי של בית החולים נהג ברשלנות, כאשר לא איבחן כי המנוח סבל מטרשת עורקים, אשר בסופו של יום היוותה הגורם העיקרי למותו.
בית המשפט אימץ את חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי התובעים ולפיה מדובר בהתנהגות מסוג רשלנות רפואית, אשר גרמה להתקף הלב של המנוח ובהמשך לכך ? למותו. בית המשפט קובע כי היה ניתן לאבחן את העובדה שלמנוח הייתה טרשת עורקים כבר בביקורו הראשון בבית החולים וכי העובדה שבית החולים התרשל באיבחונה של המחלה הביא להחמרה במצבו הבריאותי של המנוח.
יתר על כן, בית המשפט המחוזי פסק כי הטיפול הרפואי שניתן למנוח סטה מכל סטנדרט רפואי מקובל בנסיבות העניין. ודוק, התסמינים מהם סבל המנוח עת הגיע לבית החולים מאפיינים את סוג טרשת העורקים שממנה סבל המנוח וחייבו את הרופאים להפנותו לבדיקות מקיפות יותר. לפי כך, התנהגות סבירה בנסיבות העניין, שאינה עולה כדי רשלנות רפואית טרשת עורקים, חייבה את בית החולים לאשפז את המנוח למספר ימים, לערוך לו בדיקות מתאימות ואף ניתוח צנתור, במידה ויעלה הצורך בו.
לאור כל האמור לעיל, בשל העובדה שבית החולים בחר לשחרר את המנוח לאחר שעות ספורות, זאת חרף התסמינים הברורים מהם סבל ועל אף העובדה שהפרקטיקה הנהוגה במקרים אלו הינה ברורה, כמפורט לעיל, קיבל בית המשפט את תביעת הרשלנות הרפואית וקבע כי מתקיים קשר ישיר בין רשלנות בית החולים למותו של המנוח.