רשלנות באבחון צליאק היא פגיעה מהותית באיכות החיים

רק אחרי 40 שנה של טיפולים, שפגעו באיכות חייה, נגד מחלת קרוהן, גילתה המטופלת שבעצם היא סובלת מצליאק, את תביעת הרשלנות באבחון צליאק היא הגישה בשמה ובשם בתה הקטינה נגד קופת החולים. 

צליאק (Celiac ובעברית דגנת) היא מחלה שפוגעת במעי ומקורה ברגישות לגליאדין, חלבון מורכב שמרכיב את הגלוטן, שנמצא בדגנים מסוימים כמו: חיטה, שעורה, שבולת שועל, שיפון ועוד. זו מחלה תורשתית אוטואימונית, כלומר מצב בו מערכת החיסון מזהה את החלבון בדגנים אלה כאויב ותוקפת בטעות תאים בריאים ברירית המעי הדק. מתקפה זו מובילה לדלקת שמונעת את ספיגת המזון. ההערכות הן שלפחות 1% מהאוכלוסיה סובל מצליאק מאובחן או לא.

צליאק: המחלה בעלת אלף הפנים

כאשר המחלה מופיעה בצורתה הקלאסית היא קלה לאבחון כוללת באופן כללי כאבי בטן, נפיחות בטנית, אנמיה, עייפות, ירידה בצפיפות העצם, נשירת שיער ועוד. התסמינים בילדים לרוב יכללו: הפרעות בגדילה, משקל נמוך, גפיים רזות, נפיחות בבטן, כאבי בטן, תחושת בחילה, הקאות, יציאות רכות ומובחנות בצבע ובריח ואנמיה. נשים לא מאובחנות לרוב יסבלו מבעיות פריון, לידות מוקדמות, יילודים במשקל נמוך והפלות חוזרות.

האבחון בצליאק אינו פשוט בעיקר משום שהמחלה עשויה להתבטא בצורה מגוונת. לעיתים היא נטולת סימפטומים ולעיתים בעלת תסמינים שונים בהתאם למקרה הפרטי. לכן נגרמות לא פעם טעויות באבחון, בין היתר גם בשל ייחוס התסמינים למחלות אחרות. ישנן מספר דרכים לאבחן צליאק, הראשונה באמצעות בדיקות דם לגילוי נוגדנים בדם והשנייה באמצעות ביופסיה. בבדיקת הדם נבדקים הנוגדנים TTG ו־EMA, השייכים למשפחת IGA. בדיקה זו אינה יעילה במקרים של תזונה נטולת גלוטן או עבור אנשים שנולדו עם מחסור מולד בנוגדן. דרך נוספת ואמינה היא ביופסיה (דגימה) שנעשית בהליך של גסטרוסקופיה, לרוב דרך הפה, ובה נלקחת דגימה מהמעי הדק.

הבעיה היא שהעדר אבחון או עיכוב באבחון, עלול לפגוע באיכות החיים ואף לגרום לסיבוכים, בעיקר אם המטופל הלא מאובן ממשיך לצרוך מוצרים המכילים גלוטן. עבור חולי צליאק הדרך הטובה והבריאה ביותר לטיפול עוברת בתזונה נטולת גלוטן ומכאן חשיבותן הרבה של תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ"ו-1996, המחייבות ציון הערה "מכיל גלוטן" על כל סוג מזון המכיל גלוטן בשיעור העולה על 20 חלקים למיליון.

באילו מצבים איחור באבחון ייחשב רשלנות רפואית?

משום שאיחור באבחון צליאק עלול לגרום לשלל תסמינים ומצבים רפואיים, החל מתת תזונה, דרך פגיעות בשלד ועד להופעת גידולים ממאירים, יש חשיבות לגילוי ואבחון בזמן. בתביעות בגין איחור באבחון על התובע להוכיח קשר סיבתי בין אי האבחון לנזק הרפואי שנגרם מתוך הנחה שככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר יחד עם מעבר לתזונה נטולת גלוטן כך החשיפה האפשרית לסיכויי נזקים קטנה. על בית המשפט יהיה להכריע אם שיקולי הרופא היו סבירים או אם ניתן היה לחסוך את הסבל והנזק שנגרם למטופל. חשוב לדעת כי במקרים בהם פעל הרופא לפי הסטנדרט הסביר קשה עד בלתי אפשרי יהיה לטעון לרשלנות.

תביעת רשלנות רפואית שפורסמה בכלי התקשורת נגעה בדיוק בסוגיה הזו של משמעות האיחור באבחון. בתביעה נטען כי התובעת טופלה מאז שהיתה ילדה ובמשך כ-44 שנים בטיפול תרופתי נגד מחלת קרוהן, מחלה אוטואימונית דלקתית הפוגעת ברירית מערכת העיכול. רק אחרי אשפוז בשל חשד לחסימת מעי נתגלה כי היא למעשה סובלת מצליאק.

בעוד שניתן היה לפתור את מצבה בתזונה נטולת גלוטן לו האבחון הנכון היה נעשה בזמן, המטופלת קיבלה טיפול רפואי מבוסס על אבחנה שגויה שפגע בבריאותה ובאיכות חייה. היא טופלה בתחילה בסטרואידים שגרמו להופעת פצעים באזורים שונים בגוף, לנשירת שיער ופגיעה בחוש הריח. לאחר מכן טופלה התרופה המיועדת לכימותרפיה שפגעה במערכת החיסונית שלה, בתפקודי הכבד ובכלי הדם. סבל שניתן היה למנוע כאמור לו ניתנה אבחנה נכונה למצבה והרופאים היו פועלים לאורה של חובת הזהירות המוטלת עליהם. האבחון בצליאק, הביא גם לאבחון בתה הקטינה, בת ה-16 בצליאק, שגם סבלה היה נחסך לו אמה היתה מאובחנת בזמן. משום כך תובעת התובעת פיצויים בגין רשלנות על סך 2.5 מיליון שקלים.

תביעה זו עדיין לא התבררה בבית המשפט, אולם עולה ממנה חשיבותו של האבחון הרפואי לא רק בהשלכות הרפואיות והטיפוליות אלא גם על איכות חייו של המטופל. במקרים בהן יש חשד לרשלנות באבחון מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום לייעוץ ראשוני ובחינת פרטי המקרה.