פקקת ורידים

בית המשפט בחן את חוות הדעת שעמדו לפניו והגיע לכדי מסקנה כי אבחנה רפואית לוקה הגבירה את הסיכון שהתובעת תחלה בפקקת ורידים ובכך התרשל בית החולים.

פקקת ורידים (טרומבוזה) הינה מצב שגורם לפגיעה של המערכת הורידית או מערכת העורקים בגוף האדם. פקקת ורידים יכולה להיגרם, בין היתר, כתוצאה מישיבה ושכיבה ממושכים או בעקבות מחלות סרטן מסוימות אשר פוגמות במנגנוני קרישת הדם.
כאשר מתרחשת פקקת ורידים באיזור מסוים בגוף, הדבר גורם להיווצרות קרישי דם (בדרך כלל בפלג הגוף התחתון – באגן וברגליים, למשל), אשר חוסמים את כלי הדם ועלולים להביא ליצירת נמק באיזור בו הם מופיעים. יתר על כן, סכנה גדולה עוד יותר עלולה להתרחש כאשר קריש הדם נע עם זרם הדם עד לריאה וגורם לחסימת העורק הראשי בריאה (תופעה המכונה תסחיף ריאה), עובדה שיכולה להביא למוות.
אל בית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעת רשלנות רפואית, במסגרתה טענה התובעת, גברת עדי, כי נגרמו לה נזקי גוף בעקבות טיפול רפואי שניתן לה על ידי הצוות הרפואי של בית חולים "הכרמל". על פי כתב התביעה, הגיעה התובעת לראשונה לבית החולים בשנת 1992 כשהיא כורעת ללדת. היה זה הריונה השני של התובעת, כאשר ילדה הראשון יצא לאוויר העולם על ידי ניתוח קיסרי שנערך בגופה. הצוות המיילד החליט כי יש ליילד את ילדה השני באמצעות לידת ואקום, החלטה אשר הובילה ליצירת קרעים בריחמה ובשלפוחית השתן שלה. אשר על כן, נערכו לתובעת שני ניתוחים לאיחוי הקרעים, כאשר לאחריהם נתגלה קריש דם, אשר היה "תקוע" במפשעתה.
במסגרת חוות הדעת שהגישה התובעת נטען כי רשלנות רפואית בעריכת הלידה ובביצוע ניתוחי האיחוי, כאמור, הביאה לכך שהיא כיום סובלת מנכות צמיתה בשיעור של שלושים אחוזים ואינה מסוגלת ללדת בעתיד, לאור פקקת הוורידים שהתפתחה בגבה התחתון, אשר מהווה שני שלישי משיעור נכותה, כאמור.
הנתבעים הגישו מצידם חוות דעת של רופא המומחה לכירורגיה כללית ולכלי דם, אשר סבר כי נכותה של התובעת בגין פקקת הוורידים הינה בשיעור של עשרה אחוזים, לכל היותר. לא זו אף זו, הנתבעים טוענים כי כלל לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול הרפואי שהוענק לתובעת היות והצוות הרפואי פעל בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת בנסיבות העניין.
בית המשפט קיבל את תביעת רשלנות דנן ופסק כי חובת הזהירות שהייתה מוטלת על הצוות הרפואי הופרה משום שאיבחון הקרעים בריחמה של התובעת בוצע באיחור, על אף שהחשד להתקיימותם עלה קודם לכן. זאת ועוד, ההשהיה האמורה באיבחון, המהווה רשלנות רפואית לכל הדעות, הובילה להגברת הסיכוי שהתובעת תסבול מפקקת הוורידים. במילים אחרות, בית המשפט קובע כי הצוות הרפואי אחראי למרבית הנזקים מהם סובלת כיום התובעת (אולם לא לכל הנזקים, שכן הסיכוי שהתובעת הייתה סובלת מפקקת וורידים בלאו הכי היה קיים בנסיבות העניין, אף אם לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידו של הצוות הרפואי).
לאחר הקביעה האמורה עובר בית המשפט לקבוע את שיעור היקף הנזק שנגרם לתובעת, כאשר הוא מאמץ לעניין זה את חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת, לפיה יש להעריך את שיעור נכותה הצמיתה בשלושים אחוזים. לאור זאת, פוסק המותב הדן בתיק כי יש לשלם לתובעת את הסך של כשבעים אלף שקלים, לא כולל ההוצאות שהוציאה במהלך ניהול הליך דנן.