רשלנות רפואית זריקת אפידורל

בית המשפט העליון מעביר ביקורת על קביעות בית המשפט המחוזי ביחס למעשה הרשלני המיוחס, ומגדיל את הפיצוי שנפסק לנפגעת בגין הפרת חובת ההסכמה מדעת.

בדרך כלל כאשר עוסקים בתביעות רשלנות רפואית המוגשות בגין נזקים הנובעים מהתרשלות בהזרקת אפידורל (זריקת אלחוש המשמשת להפחתת כאבים שחש מטופל), מתקשר הדיון למתן הזריקה במהלך לידה. אולם, תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי גברת ישורון עסקה בנסיבות שונות, כמפורט להלן.
באותו מקרה, כאמור, סבלה התובעת מכאבי צוואר אשר הקרינו לידה השמאלית, זאת בעקבות ניתוח כריתת בלוטת התריס שעברה. לאחר התגברות הכאבים הגיעה התובעת למרפאת כאב. ההמלצה שניתנה לתובעת על ידי רופאת המרפאה הייתה לקבל טיפול של זריקה אפדוראלית בצוואר, על מנת לשכך את כאביה. דע עקא, לאחר מתן הזריקה החלה התובעת לסבול מחוסר תחושה בידה השמאלית וכיום היא משותקת באופן חלקי.
בכתב תביעת רשלנות רפואית שהוגש על ידה, ביקשה התובעת לקשור בין ההתרשלות במתן זריקת האפידורל לבין הנזקים מהם היא סובלת כיום, כמפורט לעיל. בית המשפט המחוזי שדן בתביעה אמנם קבע כי הוכח קשר סיבתי בין אותה הזרקה לנזקים בידה השמאלית, אולם, יחד עם זאת פסק כי לא הוכחה כל רשלנות רפואית בביצוע הזריקה, מצידה של הרופאה המטפלת.
ברם, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי וקבע כי הנתבעים (הרופאה ובית החולים בה טופלה) אחראים לנזקיה, היות ולא קיבלו את הסכמתה המושכלת להחדרת זריקת האפידורל לצווארה. בהקשר זה קיבל בית המשפט את טענות התביעה וקבע כי הרופאה הנתבעת לא הזהירה את התובעת באשר לסיכון כי הזרקת האפידוראל עלולה להוביל לשיתוק ידה. על פי בית במשפט, אילו הייתה התובעת מודעת לסיכון האמור היא לא הייתה נותנת את הסכמתה לטיפול.
סך כל הפיצוי שהעמיד בית המשפט לתובעת בגין אותה רשלנות רפואית בהפרת עיקרון ההסכמה מדעת, עמד על כתשעה מאות אלף שקלים. הנתבעים הגישו ערעור לבית משפט העליון במסגרתו טענו כי בית משפט קמא שגה פעמיים – הן בקביעת רשלנות רפואית, כאמור, והן בגובה הפיצוי שפסק לתובעת. אף התובעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו הלינה כי סכום הפיצוי שניתן לה הינו נמוך מדי.
ערכאת הערעור מעבירה ביקורת סמויה על החלטת בית משפט קמא בנוגע לקביעה כי לא הייתה כל התרשלות בהזרקת האפידוראל, שכן נראה כי הפרקטיקה הרפואית המקובלת בנסיבות העניין חייבה את הרופאה הנתבעת להפסיק את ההזרקה, עת התלוננה התובעת על כאבים עזים באיזור. עם זאת, בית המשפט לא מתערב בפסיקת הערכאה המבררת בעניין זה, משום שלא מדובר במקרה מובהק המקים עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אולם, בכל הנוגע לגובה הנזק, פוסקת ערכאת הערעור כי בית משפט קמא טעה כשהעריך חלק מראשי בצורה נמוכה מדי, אשר אינה משקפת את מצבה הרפואי של התובעת בפועל. כך, בין היתר, לא כלל פסק הדין כל פיצוי בגין עזרת הזולת והפסדי שכר בעבר. לאור זאת, בית המשפט העליון מוסיף לסכום הפיצוי שנפסק לתובעת עוד מאתיים אלף שקלים, המתווספים לעשרים וחמישה אלף שקלים שחוייבו הנתבעים לשלם לה בגין ההוצאות שהופנו לניהול הליך הערעור.