קרישה תוך-כלית מפושטת–DIC כסיבוך בהריון

קרישה תוך-כלית מפושטת – DIC, הינה מצב רפואי חמור ביותר ומסכן חיים, שנוצר מגירוי-יתר של מנגנוני קרישת הדם בגוף, ואשר יכול להיגרם עקב גורמים שונים, ולרבות עקב סיבוכי הריון.

קרישה תוך כלית

מנגנון קרישת הדם בגוף הינו מנגנון קריטי שנועד לשמור על תקינות מחזור הדם ולמנוע איבוד דם. התופעה של קרישה תוך-כלית מפושטת נגרמת במצבים בהם קיימת הפעלת יתר של מנגנון קרישת הדם בגוף, דבר שמביא לקרישת דם כללית ולדימומים באזורים שונים בגוף. קרישת דם היא תהליך שבו הדם, שבדרך כלל נמצא במצב נוזלי, הופך לגושים מוצקים שנקראים קרישי דם. קרישי הדם הקטנים שנוצרים עקב תופעה זו, גורמים גם להפרעה בזרימת הדם הנורמלית לאיברים חיוניים, כגון מערכת העצבים המרכזית, שריר הלב, הריאות, הכליות, והכבד, ועקב כך עלולים לגרום להם לנזקים קשים ובלתי הפיכים.

מדובר במצב מסוכן ביותר, מסכן חיים, שעלול לגרום למוות בשיעורים גבוהים ביותר, בין 20% ל-50%, וזאת עקב היעדר יכולת לטפל כיום באופן יעיל בריפוי התהליך.

הקרישה התוך-כלית המפושטת יכולה להיגרם כתגובה לגורמים שונים, וביניהם סיבוכי הריון שונים, כגון היפרדות השליה ותסחיף מי שפיר. במקרים חמורים במיוחד עלולה תופעה זו להביא לכריתת הרחם, ואף למוות של האשה ההרה. למעשה, דימומים חמורים נחשבים לאחד הגורמים המובילים לתמותה במהלך ההריון והלידה בארץ ובעולם.

בנוסף לסיבוכי ההריון, תופעה זו עלולה להתרחש גם עקב מחלות מסויימות (כגון סרטן, דלקת בלבלב, מחלת כבד, ועוד), זיהומים בדם, פגיעה קשה ברקמות,  עירוי דם שעורר תגובה לא תקינה של מערכת הקרישה, ועוד.

סיבוכי הריון שעלולים שעלול לגרום לקרישה תוך-כלית מפושטת (DIC)

כאמור, הקרישה התוך-כלית המפושטת יכולה להיגרם כתגובה לסיבוכי הריון שונים, כגון היפרדות השליה ותסחיף מי שפיר, וזאת כפי שיוסבר להלן.

היפרדות שליה

השליה הינה איבר שנמצא בחלק הפנימי של דופן הרחם בזמן הריון, וממנה יוצא חבל הטבור שמשמש בעיקרו להעברת חמצן ומזון מהאם לעובר.

במצב נורמלי, השליה אמורה להתנתק מהרחם רק לאחר הלידה ויציאת העובר מתוך הרחם. ברם, במקרים חריגים, השליה מתנתקת מהרחם, באופן חלקי או מלא, עוד לפני הלידה ויציאת העובר מהרחם, ובמקרה כזה תופעה זו מכונה "היפרדות השליה". קיימות סיבות שונות להתנתקות השליה, וביניהן פקקת ורידים, יתר לחץ דם כרוני, רעלת הריון, זיהום תוך־רחמי, הריון מרובה עוברים, ניתוחים קיסריים בעבר, ועוד.

התופעה של היפרדות השליה הינה תופעה מסוכנת, שאחראית לעד כשליש מהדימומים ברחם במחצית השנייה של ההריון, ועלולה במקרים חמורים להביא למות העובר, וכן לפגוע באם, לרבות עקב היווצרות קרישה תוך-כלית מפושטת כתוצאה ממנה.

לפיכך, בכל מקרה של דימום שמתרחש במהלך ההריון, חשוב מאד לפנות באופן מיידי לרופא, כדי לאבחן האם המדובר בהיפרדות שליה (או בעיה רפואית מסוכנת אחרת), או שאולי מדובר בהפרשה דמית שאינה מסוכנת.

תסחיף מי שפיר

תסחיף מי שפיר הינו סיבוך הריון מסוכן שנגרם עקב חדירת תסחיף מי שפיר אל מחזור הדם הריאתי של האם. מי השפיר מכילים תאים עובריים, שערות, או חלקיקים אחרים של העובר, שזרים לאם, ועל כן הם גורמים לתגובה אלרגית קשה שגורמת לפגיעה במערכות הדם, הלב והריאה שלה. לא ידוע בבירור לגבי הגורמים לתסחיף מי שפיר, ולכן קשה לנבא מראש את היתכנותו או למנוע את התרחשותו.

מדובר באחד מסיבוכי ההריון המסוכנים ביותר, שעלול להביא למותם של האם והעובר, אם כי חשוב לומר שמדובר גם בסיבוך נדיר מאד, מאחר שהוא מתרחש בשכיחות של 1 עד 2 מקרים ל-100,000 לידות.

תסחיף מי שפיר מתרחש בדרך כלל בזמן הלידה או זמן קצר לאחריה, אולם הוא עלול להופיע גם בשלישי השני של ההריון. התסחיף בא לידי ביטוי בשינוי פתאומי במצב באישה, ועלול לגרום לקרישה תוך-כלית מפושטת ודימום נרחב עקב כך,  קריסה לבבית, מצוקה נשימתית, ובהמשך לאובדן הכרה שלעתים מסתיים במוות של האם ו/או של העובר. לחלופין, הוא עלול לגרום לנזק נוירולוגי משמעותי לשניהם.

מהם התסמינים של קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC)

התסמינים של קרישה תוך-כלית מפושטת הינם שונים ומגוונים, וכוללים בעיקרם את התסמינים הבאים:

  • דימומים נרחבים בחלל הפה, האף, ואיזורים נוספים בגוף.
  • תת לחץ דם שנובעים מירידה משמעותית בלחץ הדם ובאספקת הדם לרקמות השונות.
  • קרישי דם מפושטים
  • היווצרות חבלות
  • נמק
  • אי ספיקת כליות
  • נקודות אדומות על גבי העור

כיצד מאבחנים ומטפלים בקרישה תוך-כלית מפושטת (DIC)?

אבחון הקרישה התוך-כלית המפושטת נעשה באמצעות בדיקות דם, מהן עולה שמדדי תפקודי הקרישה אינם תקינים.

מבחינת אפשרויות הזיהוי המוקדם של הפרעות הקרישה, יצויין כי החברה הבין-לאומית לקרישת דם(International Society of Thrombosis and Hemostasis)  פיתחה אמנם מדד בין-לאומי לזיהוי מוקדם של הפרעת קרישה תוך-כלית מפושטת, אולם מדד זה אינו מתאים לנשים בהריון, בשל השינויים שחלים במערכת הקרישה שלהן במהלך ההריון.

אולם, במסגרת מחקר על הפרעות קרישה אצל נשים הרות, שפורסם בשנת 2014 ונערך על ידי צוות חוקרים מבית החולים סורוקה ואוניברסיטת בן-גוריון, פותח מדד מיוחד לזיהוי מוקדם של הפרעות קרישה גם בקרב נשים בהריון.

ככלל, כאשר מגיעה אשה בהריון שהינה בעלת גורמי סיכון להפרעות קרישה, עורכים לה בדיקות של ספירת דם ותפקוד מערכת הקרישה שלה, וזאת כדי להעריך את מצבה. צוות המחקר פיתח שיטת ניקוד פשוטה שלוקחת בחשבון את השינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים במהלך ההריון, ונותנת ניקוד לתוצאות הבדיקות הללו, באופן שבוחר ערך סף שמעבר לו מאובחנת הפרעת קרישה שיכולה לסכן את חיי האשה שבהריון.

מאחר שמדובר במצב מסכן חיים, בעל סיכויי תמותה גבוהים ביותר (20% – 50%), חשוב מאד ואף קריטי לזהות אותו בהקדם האפשרי. מטבע הדברים, ככל שזיהוי המצב נעשה מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים להצלת חיי החולה או להקטנת הנזק שייגרם לה עקב כך.

הטיפול שקיים כיום במצבים של קרישה תוך-כלית מפושטת (מעבר לטיפול בסיבה שגרמה למצב זה), כולל  במקרה של דימומים נרחבים מתן עירוי דם עם מרכיבי הדם החסרים (כגון טסיות או מרכיבי פלסמה), בהתאם לממצאי בדיקות הדם. במקרים מסויימים ניתן לתת גם נוגדי קרישה.

עילות לתביעת רשלנות רפואית עקב קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC)

קיימות מספר אפשרויות לעילות רשלנות רפואית עקב קרישה תוך-כלית מפושטת כאשר מדובר באשה בהריון, וביניהן היעדר טיפול מתאים בסיבוכי ההריון שגרמו לקרישה התוך כלית המפושטת, אי ביצוע בדיקות דם כאשר קיימים אצלה תסמינים שמעוררים חשד לתופעה זו, פענוח שגוי של בדיקות אלו, אי מתן טיפול מתאים לאשה בהריון שלקתה במצב זה או מתן טיפול שגוי ולא מתאים, ועוד.

הכללים לגבי הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון עקב קרישה תוך-כלית מפושטת הינם למעשה אותם כללים שנוהגים לגבי כל תביעת רשלנות רפואית, ואשר מבוססים על הוכחת שלושה מרכיבים עיקריים:  התרשלות, גרימת נזק, וקיום קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. לשם כך יש להוכיח שאיש הצוות הרפואי שטיפל באשה בהריון שלקתה בקרישה תוך-כלית מפושטת, פעל באופן שחרג מסטנדרט הרפואה הסביר והמקובל שחל בנסיבות המקרה, ועקב כך נגרם נזק לאשה ו/או לעובר שלה.

במידה והתביעה התקבלה, קיימים ראשי נזק שונים בגינם לתבוע פיצויים, שבאופן כללי נחלקים לראשי נזק ממוניים וראשי נזק לא ממוניים. ראשי הנזק הממוניים כוללים הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, הוצאות התאמת דיור ושיקום, עזרת צד ג' וסיעוד, ועוד. ראשי הנזק הלא ממוניים כוללים בעיקרם פיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש. במידה שמדובר בתביעה בגין קרישה תוך-כלית מפושטת שגרמה למות האשה בהריון, הפיצויים יכללו ראשי נזק בגין הוצאות קבורה ואבל, קיצור תוחלת החיים, וכאב וסבל.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

בתביעה שהוגשה בשנת 2014 כנגד בית החולים וולפסון בפני בית משפט השלום בתל-אביב, נדון מקרה של אשה בת 34, אם לילד בן 13, שנכנסה להריון שהתנהל באופן תקין עד לשבוע ה-28 שלו. אולם, לאחר מכן החלה האשה להתלונן על תסמינים רבים, וביניהם דימומים חוזרים, ועקב כך אושפזה בבית החולים וולפסון מספר פעמים, וזאת בשבועות ה-29, 33, ו-36 להריונה. כאשר הגיעה האשה לשבוע ה-41 להריונה, היא התקבלה בחדר הלידה של בית החולים, וכעבור 22 שעות ילדה בניתוח קיסרי דחוף עקב הפרדות שיליה במצב מתקדם. ברם, כתוצאה מהיפרדות השליה, התפתחה אצל האשה גם הפרעת קרישה תוך כלית מפושטת, DIC, שגרמה לה לדימום מסכן חיים, ועקב כך היא נאלצה לעבור ניתוח לכריתת הרחם.

במסגרת תביעתה, טענה האשה שצוות בית החולים התרשל בכך שלא איבחן שהדימומים שלה במהלך ההריון נבעו מהיפרדות השליה, ולא העניק לה טיפול מתאים, וכי כתוצאה מהתרשלות זו נאלצה לעבור כריתת רחם ולהפוך לעקרה. כצפוי, בית החולים הכחיש טענות אלו, אולם במסגרת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים זמן קצר לאחר הגשת התביעה, ואשר קיבל את אישורו של בית המשפט, סוכם שהאשה תקבל פיצויים בסך של כ-285,000 ₪.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך