איסכמיה

רשלנות רפואית איסכמיה – כיצד יכולה להתרחש? עיינו במקרה מן הפסיקה.

באופן כללי ביותר, איסכמיה הינה הגבלה באספקת הדם לחלקים החיוניים בגוף, אשר מקורה בסתימה או בהיצרות של כלי הדם.
אחת הטענות המועלות על ידי תובעים במסגרת תביעות רשלנות רפואית המנוהלות בבתי המשפט הטענה היא כי התנהלותם הלקויה של הרופאים המטפלים הביאה לאיכסמיה, אשר גרמה לנזקים בגופו של המטופל. לעומת זאת, שישנם מקרים בהם תופעת האיסכמיה משמשת דווקא כטענת הגנה, לפיה טוענים הרופאים כי תופעה בלתי נשלטת זו היא שגרמה לנזקי המטופל ולא התנהגות רשלנית מצידם.
באחת מתביעות רשלנות רפואית אשר נדונו בהקשר, דן בית משפט השלום בירושלים. התביעה הוגשה על ידי עיזבון מנוח כנגד בית החולים וקופת חולים. לטענת הנתבעים הגורם שהביא למותו של המנוח הייתה איסכמיה חריפה ממנה סבל, זאת ללא קשר לטיפול הרפואי שקיבל על ידי הצוות הרפואי של בית החולים.
כעולה מחוות הדעת שהוגשה עם כתב תביעת רשלנות רפואית דנן, אין כל ממש בטענות הנתבעים לפיהן סבל המנוח מאיסכמיה חריפה. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את דרישת התובעים להפוך את נטל הראיה, כך שיוטל על הנתבעים, זאת בשל הרישומים הרפואיים הלקויים שנרשמו בעניינו של הניזוק. ודוק, על פי בית המשפט מדובר בליקויים משמעותיים, אשר נוגעים ללב ליבה של המחלוקת בין בעלי הדין.
לאחר שבית המשפט בוחן את טענות הנתבעים הוא פוסק כי הם לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי לא הייתה זאת רשלנות רפואית שהובילה למותו. כך, לדידה של הערכאה המבררת סביר יותר להניח כי חומר שהוזרק לוורידיו של המטופל בחדר המיון הוא זה שהביא להידרדרות במצבו, תוך שהרופא המזריק מתעלם מעברו הרפואי של המטופל ומהעובדה שהוא סובל מאסטמה חריפה.
לא זו אף זו, בית המשפט דוחה גם טענה נוספת של הנתבעים לפיה עצם העובדה שהתובעים סירבו לערוך במנוח נתיחה שלאחר המוות על מנת לגלות את הגורמים למותו, מנתקת כל קשר סיבתי בין רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי לבין מותו של המנוח.
יתר על כן, אף הטענה כי יש בסירוב האמור כדי להעביר בחזרה את הנטל ההוכחה אל כתפי התובעים אינה מתקבלת. בית המשפט מציין כי לו היו התובעים מבהירים לקרוביו של המנוח שיש בניתוח שלאחר המוות כדי לגלות את הסיבות שהביאו לפטירת המנוח, הרי שניתן היה לקבל את הטענה בדבר היפוך חוזר של נטל ההוכחה. אולם, כעולה מהעדויות שהוצגו במהלך ההליך המשפטי, בית החולים והצוות הרפואי המועסק על ידו לא מסר לתובעים כל מידע אודות טיבה של הנתיחה לאחר המוות ולא הסביר להם את המשמעות והחשיבות בעריכתה. אשר על כן, אין לראות בסירובם לביצוע הניתוח כנזק ראייתי שנגרם לנתבעים.
לאור כל זאת מסיק בית המשפט כי עסקינן במקרה של רשלנות רפואית המזכה את עיזבונו של המנוח בפיצוי כספי. מכאן עובר בית המשפט לבחון את ראשי הנזק להם טוענים התובעים. בהקשר זה מציין בית המשפט כי אכן על פי ההלכה יש להפריד בין הפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים והפיצוי בגין כאב וסבל, אולם שני ראשי נזק אלו נכללים במסגרת הפיצוי הלא ממוני, העומד על כמאה וחמישים אלף שקלים בנסיבות דנן.
ת.א 11963/01