אלח דם: מצב מסכן חיים המחייב התייחסות אחרת

פסיקת בית משפט במקרה בו אלח דם הביא לכשל רב מערכתי ולמות המטופל מספקת הזדמנות להרחיב בנושא אלח דם ומתי הוא מהווה עילה לתביעת רשלנות: הנקודות שכדאי וחשוב לדעת.

אלח דם - ספסיס

מהו אלח דם?

אלח דם, או בלועזית ספסיס, הוא מצב חירום שפוגע ברקמות הגוף ונוצר עקב שנוצר עקב תגובת יתר קיצונית של הגוף לזיהום משמעותי שעלול להביא לדלקת נרחבת, היווצרות של קרישי דם ואף לכשל רב מערכתי ולמוות.

אלח דם אינו תופעה נדירה, אך הוא פחות מוכר בציבור. ספסיס שנגרם כתוצאה מזיהום יכול לפגוע באנשים בריאים, עם זאת ניתן לציין מספר קבוצות סיכון: אנשים בני 65+, פעוטות, חולים במחלות כרוניות ובעלי מערכת חיסונית מוחלשת. בין הגורמים להתפתחות אלח דם: מצב של דלקת (כמו: דלקת ריאות, דלקת בדרכי השתן, זיהומים בבטן), ניתוחים, צנתור ועירויים, זיהום שנגרם עקב חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

ניתן לציין 3 דרגות חומרה: אלח דם פשוט, אלח דם חמורו והלם זיהומי. בשלב הראשוני אלח דם יכול להיות מטופל בבית ומצריך טיפול אנטיביוטי בלבד ולרוב לא ידרדר אם טופל בזמן. אלח דם חמור והלם זיהומי הם מצבי חירום המחייבים טיפול בבית חולים, לרוב במחלקה לטיפול נמרץ, הואיל והם פוגעים באופן חמור באיברים החיוניים.

תסמיני אלח דם רבים, ביניהם:

  • עליה בחום הגוף מעל 38 מעלות או לחלופין ירידה בחום הגוף מתחת ל-36 מעלות
  • דופק מואץ
  • נשימה כבדה ומאומצת
  • ירידה במתן שתן
  • צמרמורת

אבחון של אלח דם הוא לא פעם חמקמק ומחייב מעבר לתסמינים גם בדיקות דם, שתן וצואה ותרביות שנועדו לאבחן וגם לאתר את מקור הזיהום. אבחון וטיפול מהירים הם המפתח להצלחת הטיפול ובהעדרם עם כל שעה שחולפת יורדים סיכויי ההחלמה של המטופל.

תסמיני אלח דם

עילות לתביעת רשלנות במקרה של אלח דם (ספסיס)

חשוב להבין כי לא כל תוצאה, תהא טרגית ככל שתהא, נובעת בהכרח מטיפול רפואי רשלני. רשלנות תיקבע רק במידה והטיפול לא עמד בסטנדרט טיפולי סביר ורק במידה ונקבע קשר סיבתי בין פעולת הרופא לנזק.

תביעות רשלנות רפואית אלח דם עשויות ללבוש צורות שונות, ובין היתר מוגשות עקב:

איחור באבחון: רשלנות רפואית שנגרמה עקב איחור באבחון, התעלמות מתסמינים, או אי ביצוע בדיקות בזמן, פענוח שגוי של הממצאים, ביצוע לקוי של בדיקות, רשלנות בזיהוי הגורם.

איחור במתן טיפול רפואי: במצב של אלח דם לזמן יש משמעות לנזק הנגרם כתוצאה מאי טיפול.

טיפול שגוי: מתן טיפול תרופתי בלתי מתאים, ביצוע רשלני של הטיפול, מעקב לקוי, התעלמות ממצאים מחשידים.

עילות תביעה ספסיס

צנתור שגרתי הוביל לאלח דם שלא אובחן בזמן

בדצמבר 2008 פסק בית משפט השלום בתל אביב – יפו (ת"א 19533/03) בתביעת רשלנות רפואית במקרה של אלח דם. התביעה הוגשה מתוקף עזבונו של המנוח, פרופ' מרדכי חן. בפברואר 2000, הגיע המנוח ז"ל, בן 84, לבית החולים ואובחן כסובל מאירוע לב כלילי חריף. הוא אושפז והופנה לצנתור, תהליך בו הורחב חלל אחד מעורקי הלב והושתל תומכן (סטנט).

כיממה לאחר הצנתור מצבו של המנוח החל להידרדר, הדרדרות שנמשכה מספר ימים. אבחון מאוחר של הגורם להידרדרות, חדירת חיידק אלים למחזור הדם, הוביל לאשפוז בטיפול נמרץ ולאחריו הליך שיקום ארוך של כ-8 חודשים בבית חולים שיקומי. לאחריהם שוחרר המנוח כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, אינו שולט בסוגרים וזקוק לעזרה פונקציונלית יומיומית ובחלוף כ-21 חודשים נפטר.

כדי להבין את מהות התביעה חשוב להבין את הרקע, הן הרפואי והן המשפטי. להלן מידע על המחלה, הטיפול והכשלים האפשריים בו שעשויים להקים למטופל עילת תביעה.

התרשלות הרופאים הביאה לכשל רב מערכתי ממנו נפטר המנוח

התביעה טענה לטיפול רשלני של הצוות הרפואי כמעט לכל אורך הטיפול שקיבל המנוח החל מרגע סיום הצנתור. לטענת התובעים הסרת השרוול באמצעותו נערך הצנתור נעשתה מאוחר מדי ובניגוד לפרוטוקול הטיפול המקובל; האבחון באלח דם (ספסיס) נעשה מאוחר מדי למרות הסימנים המקדימים ואפשר לזיהום להתפשט; האיחור הביא לאי מתן טיפול במועד. או אם ננסח זאת בצורה בהירה – טענת התביעה היא כי התרשלות הרופאים בהוצאת השרוול, באבחון מאוחר ובאי מתן טיפול בזמן הביאה לכשל רב מערכתי ממנו נפטר המנוח ויכול היה להימנע לו נשמר היה הפרוטוקול הרפואי הסביר הממליץ על הוצאת השרוול בתוך 6 שעות מסיום הצנתור. חוות הדעת המקצועית שנתנה מטעם התביעה מצאה קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית בטיפול, שסטתה מהנוהל המקובל, ובין הזיהום שהתפתח למצב של אלח דם אצל המנוח.

ההגנה כמובן דחתה טענות אלה מכל וכל וטיעונה העיקרי היה כי הרופאים במחלקה פעלו מתוך הנחה, שמקורה בתום לב, שהתסמינים מעידים על בעיה לבבית ולא על זיהום. לטענתם הזיהום שהתפתח אצל המנוח אינו שכיח ומכאן הקושי בזיהוי. יתרה מכך, טענה ההגנה, כי הטיפול היה ראוי אך במקרה הספציפי לא ניתן היה למנוע את הנזק שנגרם בעקבות הזיהום אלא לצמצמו. עם זאת גם המומחה מטעם ההגנה הסכים כי תסמיני המנוח תואמים את תסמיני אלח דם בקרב קשישים וכי היה על הצוות הרפואי לקחת גם את אפשרות הזיהום בחשבון.

בפסק הדין קיבל בית המשפט את טענות התביעה וקבע שבית החולים התרשל בטיפול במנוח ביחס לפרק הזמן הסביר להוצאת השרוול שבאמצעותו נערך הצנתור. השארת השרוול לפרק זמן גדול יותר מהסביר הגבירה את הסיכוי לזיהום, כפי שבאופן טרגי אכן התרחש. סטייה זו של הצוות הרפואי מהפרקטיקה הנהוגה הוגדרה על ידי בית המשפט כרשלנות רפואית בהתאם למבחן הרופא הסביר.

לגבי האיחור באבחון קיבל בית המשפט את הטענה כי האפשרות של אבחון נכון היתה אפשרית לפני שנעשתה בפועל ובהתחשב ברישום ובמעקב הרפואי הלקוי, והיתה מצמצמת את הנזק ואולי מונעת את מותו ולפיכך מחזקת את הקשר הנסיבתי בין הטיפול לנזק.

לאור האמור, נפסק פיצוי לטובת התובעים של כ-750 אלף שקלים, כ-400 אלף מתוכם בגין נזק לא ממוני.

[ת"א 19533/03 עזבון המנוח פרופ' חן מרדכי ז"ל נ' מרכז רפואי עש" מאיר]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך