רשלנות רפואית אלח דם

מידע אודות המחלה ואודות כשלים בטיפול בה אשר עשויים להקים למטופל עילת תביעה.

אלח דם הינה תופעה של זיהום בדם בעקבות נוכחות של חיידקים, פטריות או נגיפים במערכת הדם.
תופעה מסוכנת זו נגרמת בעקבות תגובה חיסונית של הגוף, אשר מגיב להידבקות חמורה של החולה. התסמינים של אלח הדם הם רבים וכוללים, בין היתר, עליה בחום הגוף, ירידה במתן שתן ועוד. במקרים החמורים גורם אלח הדם לחוסר תפקוד כללי ולכשל רב מערכתי המסתיים במות המטופל.
תביעות רשלנות רפואית אלח דם עשויות ללבוש צורות שונות, ובין היתר מוגשות עקב:
– איחור באבחון
– איחור במתן טיפול רפואי
– מתן טיפול תרופתי בלתי מתאים
ככל וגם לכם או למי מיקירכם נגרם נזק רפואי מהנימוקים המנויים מעלה, אל תהססו ופנו לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין הבקיא בתחום לשם בחינת סיכוי תביעה.
לקבלת מידע משפטי אישי וחסוי, ניתן ליצור עימנו קשר באמצעות טופס יצירת הקשר שבאתר ובטלפון 03-5117722, ואנו נעשה כמיטב יכולתנו על מנת לשוב אליכם בהקדם.

על מנת להמחיש לכם את הנושא, ראינו לנכון להביא בפניכם דוגמה למקרה של רשלנות רפואית אלח דם בפסיקה:
בית המשפט השלום בתל אביב ? יפו דן בתביעת רשלנות רפואית אשר הוגשה מכוח עיזבונו של מנוח, אשר נפטר כתוצאה מאלח דם חמור בגופו. בהיותו כבן שמונים וארבע הגיע המנוח לבית החולים מאיר בכפר סבא, לצורך ביצוע צינתור דחוף. יום לאחר ניתוח הצינתור החל להידרדר מצבו הרפואי של המנוח, כאשר הצוות הרפואי מאתר את הגורם להידרדרות רק לאחר מספר ימים. האבחנה המאוחרת האמורה הובילה לאישפוז והליכי שיקום שנמשכו כעשרה חודשים בסופם נפטר המנוח.
במסגרת כתב התביעה שהגישה בתו היחידה, מועלות טענות רבות כנגד התנהלות הצוות הרפואי, כאשר לטענתה ניתן למצוא רשלנות רפואית לכל אורך הטיפול ביקירה. כך, נטען כי תסמיני אלח הדם הופיעו במנוח ארבעה ימים לפני שהצוות הרפואי הצליח לאבחן את מצבו. הטענה העיקרית של עיזבון המנוח הינה, אם כן, כי היה ניתן לגלות במועד מוקדם יותר את התפתחות הזיהום בדמו, עובדה שהייתה מונעת את הכשל הרב מערכתי ממנו סבל בסופו של יום.
חוות הדעת שהוגשה יחד עם כתב התביעה התמקדה בקשר הסיבתי שבין הרשלנות הרפואית בטיפול הרפואי שניתן למנוח לבין הזיהום ממנו סבל. לדידו של המומחה, הצוות המנתח סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל משום שהוציא את השרוול דרכו הוחדר הצינתור רק יום לאחר הניתוח ואילו הפרקטיקה הרפואית המקובלת בנסיבות העניין חייבה את ביצוע הפעולה האמורה מיד לאחר הניתוח, ולא יאוחר משש שעות לאחריו.
הנתבעים הכחישו את כל הטענות שהעלו בתביעה, לרבות כל הנטען בחוות הדעת שהוגשו מטעמם, כאמור לעיל. לדידם, הזיהום שפיתח המנוח היה זיהום נדיר ולא אופייני, אשר בכל מקרה לא היה ניתן למנוע אותו אלא לצמצמו בלבד.
בית המשפט אימץ את טענות התביעה וקבע כי הפרקטיקה הרפואית המקובלת במאה העשרים ואחת הינה כי יש להוציא את השרוול לכל היותר שש שעות לאחר ניתוח הצינתור היות והשארת השרוול לפרק זמן רב מגדילה את הסיכוי להתפתחות זיהום אצל המנותח, כפי שארע במקרה דנן. על פי בית המשפט סטיית הצוות הרפואי מהסטנדרט הרפואי הנדרש, כמפורט לעיל, עולה כדי רשלנות רפואית. לא זו אף זו, בית המשפט מוסיף וקובע כי הייתה רשלנות רפואית אף באיבחון המאוחר של אלח הדם שהתפתח אצל המנוח, כך שהיה ניתן לערוך לו את הבדיקות המתאימות בסמוך להופעת התסמינים, עובדה שהייתה מונעת את מותו.
לאור כל האמור, הנתבעים מחוייבים לפצות את התובעים בסך של כשבע מאות וחמישים אלף שקלים, כאשר ארבע מאות אלף מתוכם נפסקו בגין נזקי הכאב והסבל שחווים התובעים. לא למותר לציין כי מדובר בפיצוי נכבד, בהתייחס לגילו המבוגר של המנוח, כמפורט לעיל.
ת.א 19533/03