מעמדם של טיפולים אלטרנטיביים בחוק עמום והרגולציה לא מלאה, לכן על בית המשפט ליצר הלכה פסוקה שתתאים לחוק ולמציאות, בה שכיחות הטיפולים האלה עולה.
רפואה אלטרנטיבית היא תחום טיפולי שהולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות וכולל תחומים רבים שלמעשה אינם רפואיים אלא טיפוליים, שחלקם מוכרים על ידי הממסד הרפואי וחלקם לא. לתחומים המוכרים על ידי הרפואה הקונבנציונאלית קוראים רפואה משלימה ולרוב היא נחשבת תוספת טיפולית לטיפול הרפואי המקובל. עם זאת חלק מהטיפולים החוסים תחת המושג הרחב רפואה אלטרנטיבית אינו מקובל על ידי הממסד הרפואי. במצב שבו מחד יותר ויותר אנשים צורכים שירות מסוים, במקרה הזה רפואה משלימה, אך מצד שני החוק אינו מסדיר את השירות, יכולות להיווצר לא מעט בעיות.
עמימות החוק וההבדל הפרקטי בין רפואה משלימה לרפואה אלטרנטיבית
פקודת הרופאים (סעיף 3א') מציינת שרק רופא מורשה יכול להשתמש בכינוי רופא, עוסק ברפואה, מנתח וכיוצא באלה. רק בשנים האחרונות הוסיף הרגולטור את הגדרת העיסוק ברפואה את טיפולי הרפואה המשלימה המוכרים, כמו אקופונטורה, שיאצו, רפלקסולוגיה ומספר תחומי טיפול נוספים. תחומים אלה הוכרו על ידי משרד הבריאות ונמצאים בפיקוח, גם מבחינת הכשרה וגם מבחינה מקצועית, אך מעמד שאר התחומים אינו מוסדר כלל. פתרון זמני זה, הכולל תעודת הכרה במעמד לבעלי המקצוע העוסקים בתחומים המוכרים שניתנת בכפוף לעמידה בתנאים, אינו יעיל.
למעשה במצב הקיים ולאור נפקות אי הכרה זו של משרד הבריאות, יכולים אנשים להציג עצמם כמטפלים מבלי שיעברו הכשרה מחייבת, בחינות מקצוע והשתלמויות כלשהי ודי בהכשרה מינימלית כדי שיציגו עצמם כנותני שירות רפואי אלטרנטיבי.
יתרה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי מעגן את סל שירותי הבריאות הניתנים לאוכלוסייה, אך אינו חל על מרבית השירותים הניתנים במסגרת הטיפולים האלטרנטיביים. השירותים המשלימים המוכרים על ידי קופות החולים כרפואה משלימה מסובסדים חלקית ומוגבלים למשך טיפולים קבוע וקצר יחסית.
הלקונה בחוק יוצרת עמימות שאינה מיטיבה עם הציבור, אלא להפך יוצרת מצב בו השוק מופקר והצרכן נותר חסר הגנה, גם במקרים של רשלנות רפואית בתחום הטיפולים האלטרנטיביים. ודוק, על מוסדות הבריאות השונים לא חלה חובה לעסוק בתלונות הציבור בתחום הזה הנוגעות למטפל ספציפי העוסק באחד מתחומי הרפואה האלטרנטיבית והם אכן אינם עושים זאת וממילא אינם מפקחים בשום צורה על הנעשה בשטח. יתרה מכך, תחומי הרפואה האלטרנטיבית אינם מכוסים בביטוחי אחריות מקצועית משום שחברות הביטוח נוהגות להוסיף סיג לחוזי הביטוח המחריג פעולות בלתי חוקיות. כך נותר הציבור מופקר גם לשרלטנים המנצלים את עצימת העין של המדינה.
אם אין חוק, יש דיין
ההכרה החוקית החלקית בטיפולים משלימים והביקוש שלה בציבור דרשו גם את התייחסות בית המשפט, בעיקר בתחומי רשלנות רפואית ותביעות ביטוחיות. בפסיקות שונות של בית המשפט ניתן לראות כיצד נוצרת הלכה פסוקה במקום בו החוק חסר. בפסיקות בתי המשפט הרבות ניתן לראות הכרה בצורך של ניזוקים בפיצוי כספי במקרים של תביעות רשלנות רפואית, בעיקר בתחומים המוכרים, כמו טיפולי רפלקסולוגיה, אקופונקטורה וכדומה, הניתנים במסגרת סל הבריאות ועל ידי קופות החולים.
אחד מפסקי הדין האלה, העוסק בתביעה למימון טיפולים משלימים כחלק מטיפול לאחר תאונת עבודה, דרש מבית המשפט לדון בשאלה האם טיפול משלים הוא טיפול רפואי ואם כן האם טיפולים משלימים צריכים להיות כלולים בהסכם בין המוסד לביטוח לאומי ובין קופת החולים.
כשהיה אבנר עורקבי בן 26 הוא נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. כתוצאה מתאונה זו נזקק מר עורבי לכיסא גלגלים בנוסף לטיפול רפואי וטיפול בכאבים. המוסד לביטוח רפואי הפנה אותו לקבל טיפולים במסגרת הקופה. מר עורקבי טופל במרפאת הכאב שבבית החולים שיבא והופנה על ידי רופאי המרפאה לקבלת טיפולים משלימים של דיקור, שיאצו ותרפיה במים. משום שמר עורקבי נדרש לשלם על טיפולים אלה הוא החליט להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה שתחייב את המוסד לביטוח לאומי ואת קופת החולים לשאת בהוצאות הטיפולים.
המוסד לביטוח לאומי אישר כי הפנה את המערער לקבל טיפול רפואי וטען שלכן היא אחראית על הטיפולים המשלימים והתשלום עליהם, ודוק שלפי פרטי ההסכם אין הקופה מחויבת במימון טיפולים משלימים. קופת החולים מצדה טענה כי אכן טיפולים משלימים אינם כלולים בהסכם מול המוסד לביטוח לאומי וכי על כל טיפול להיעשות לפי המלצת רופא הקופה בלבד. הושגה פשרה לפיה מר עורקבי יפנה לרופא משפחה שירכז את הטיפול בו וכי הוא יוכל לפנות למרפאת הכאב עד 5 פעמים בשנה. מכיוון שלא הוסדר נושא הטיפולים המשלימים, אשר נדרשים כ"טיפול רפואי" לנפגע תאונת עבודה כפי שמשתמע מחוק ביטוח לאומי, הודיע מר עורקבי כי ימשיך בתביעתו לקבלת הטיפולים המשלימים מהמוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי דחה את תביעתו ומר עורבי ערער לבית הדין הארצי.
האם טיפולים משלימים הם בגדר טיפול רפואי?
טענתו העיקרית של מר עורקבי בערעור היתה כי "טיפולים משלימים", המוגרים על ידי הממסד הרפואי, צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהטיפולים המוגדרים תחת הערכים "טיפול רפואי" ו"ריפוי" בחוק הביטוח הלאומי (סעיף 86) ותקנות הביטוח הלאומי בדבר מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה (תקנה 1). המוסד לביטוח לאומי טען כי טיפולי רפואה משלימה אינם בבחינת טיפול רפואי כמשמעותו בחוק.
בית המשפט דן בפסק הדין בהוראות החוק וגם במהות המונח "טיפולים משלימים" ובמצב השורר בישראל בעניינם ומסכם שאי הבהירות שולטת ועם זאת מסווג את הרפואה המשלימה כמקצוע משלים למקצוע הרפואה שנועד להשלמת הטיפול הרפואי וטיפולים אלטרנטיביים כטיפולים שנועדו לשפר את איכות חייו של המטופל. בית המשפט המשיך לדיון על פרשנות המונחים בחוק הביטוח הלאומי ופסק כי יש להתאים את החוק לשינויים במציאות ולכן יש להכיר בתחומי הרפואה המשלימים והמוכרים כעונים להגדרות "טיפול רפואי" ו"ריפוי" ואת נפגעי העבודה כזכאים להם במסגרת הטיפול.
הגישה החיובית בפסיקה היא חשובה וחיונית, אך לאור האמור ברור לכל כי קיומה של הלכה פסוקה אינו יכול להחליף תהליך חקיקה ורגולציה מוסדר. ההיקף ההולך וגדל בביקוש לשירות רפואה משלימים מחייב התייחסות חוקית מעמיקה והסדרת הפעילות, ההכשרה והפיקוח של הרפואה המשלימה.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
