רשלנות רפואית חמורה

נשיאת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה קיבלה תביעה נגד רופא בגין הנזקים שנגרמו לתובע עקב הטיפולים שניתנו על ידו.

נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, כבוד השופטת הילה גרסטל, קיבלה תביעת רשלנות רפואית במסגרתה תבע התובע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות טיפולים רפואיים בכאבי גב מהם סבל.
השתלשלות האירועים החלה עת הגיע התובע למרפאתו של הנתבע, לאחר שסבל מכאבי גב ורגליים לאורך זמן. הנתבע ביצע בו שלושה עשר טיפולים, אשר כללו חימום איזורים בגב, הזרקות, שימוש במשחות ופיזיוטראפיה. במהלך הטיפול השישי, חש התובע כאב חד בגבו, עת הזריק לו הנתבע חומר לעמוד השדרה. הטיפולים המשיכו כסדרם, למרות תלונותיו של התובע, אשר המשיך לחוש בכאבים בעת ההזרקות לעמוד השדרה. לא זו אף זו, עם הזמן הומרו הכאבים בחוסר תחושה באיזור פלג גופו התחתון של התובע, אולם הרופא המטפל הסביר כי מדובר בתגובה טבעית ובלתי מסוכנת לחומר המוזרק לגב. עם הזמן החל להידרדר מצבו של התובע ולאחר שאיבד את הכרתו מספר פעמים, הובהל לבית החולים "בלינסון". לאחר הליך שיקומי שנמשך כשנה, שוחרר התובע כשהוא אינו שולט על סוגריו ומרותק לכיסא גלגלים.
לא למותר לציין כי עובר להגשת תביעת רשלנות רפואית על ידי התובע, מינה משרד הבריאות וועדת בדיקה על מנת שתחקור את האירועים המפורטים לעיל. אותה וועדה מצאה כי התנהגות הרופא מהווה רשלנות רפואית חמורה, אשר בגינה יש להטיל עליו סנקציות משמעתיות. לאור מסקנות אלו הוגשה קובלנה כנגד הרופא, אשר בעקבותיה הותלה רישיונו לחמש שנים.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגיש התובע הוא טען כי הנתבע אחראי לכל נזקיו. את הטענות האמורות תמך התובע בחוות דעת רפואי, אשר לפיה גרמה ההזרקה האמורה לנזקים עצביים לתובע, אשר הובילו לשיתוק מוחלט של פלג הגוף התחתון, איבוד השמיעה וחוסר שליטה על הסוגרים. אל מול טענות אלו טען הנתבע כי החומר שהוזרק לגבו של התובע היה חומר מרדים שנוהגים לעשות בו שימוש בהרדמות מקומיות. לדידו, התחושות שחש המטופל בעת ההזרקה היו שכיחות לסוג הטיפול האמור ועל כן לא ניתן למצוא כל רשלנות רפואית בטיפול שהוענק לניזוק. יתר על כן, על פי הנתבע לא יכול להיות שנזקיו של התובע נבעו כתוצאה מההזרקות שניתנו לו, בין היתר משום שהמחט שבה השתמש הרופא הייתה קצרה, באופן שלא הייתה יכולה לפגוע בעמוד השדרה.
בית המשפט קיים שישה דיונים בתיק האמור, כאשר הנתבע לא נכח באף אחד מהדיונים. בא כוחו של הנתבע טען כי הוא נמצא ברוסיה, במצב רפואי רעוע אשר אינו מאפשר את התייצבותו לדיונים המשפטיים בישראל. בית המשפט הסתמך על הכרעת הדין בקובלנה שהוגשה למשרד הבריאות, כמפורט לעיל, וקבע כי הטיפול שניתן לתובע היווה רשלנות רפואית היות והוא כלל לא התאים לתלונות שהועלו על ידו ונעשה במהלכו שימוש בחומרים אשר יש בהם כדי לגרום נזק לעמוד השדרה של המטופל. בנוסף לכך נקבע כי קיים קשר סיבתי ישיר בין התרשלות הנתבע לנזקי התובע, אשר באים לידי ביטוי בלמעלה ממאה אחוזי נכות מצטברת. על רקע הקביעות האמורות קיבל בית המשפט את תביעת התובע ופסק לו פיצוי כספי גבוה.