מעקב לקוי בסרטן שד

מקרה שבו הוגשה תביעה לבית המשפט עקב טיפול כושל במחלת סרטן שד, עסקת בית המשפט בשאלה היכן עובר קו הגבול שבין מעקב רפואי רשלני וסטנדרטי ?

בתביעות רשלנות רפואית עולה לא אחת השאלה בדבר גבולות האחריות שיש להטיל על הרופאים המטפלים בכל הנוגע למעקב הרפואי אחר המטופל. ודוק, היכן עובר הגבול שבין מעקב רפואי רשלני לבין מעקב רפואי סטנדרטי שאינו מטיל כל אחריות על הרופאים בגין נזק שנגרם למטופל בעקבותיו.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהוגשה לפיתחו של בית משפט השלום בתל אביב, ניסה בית המשפט ליתן מענה לשאלה האמורה. מסכת העובדות שהובילה להגשת התביעה הינה כדלקמן: בשנת 1992 חלתה הניזוקה בסרטן השד וכתוצאה מכך נכרת שדה הימני. לאחר מכן נמשך המעקב הרפואי אחריה על ידי רופא המחלקה האונקולוגית בבית החולים. שנתיים לאחר הניתוח נמצאו בגופה תסמינים אשר ניתן לפרשם כמתאימים להתפתחותו של גידול בכבד, אולם לתובעת לא ניתן כל טיפול. בחלוף שנה אובחן כי התובעת אכן סובלת מסרטן ובעקבות כך היא נותחה, אולם למרות זאת היא מצאה את מותה בשנת 1997.
תביעת רשלנות רפואית סרטן שד הוגשה על ידי הניזוקה עוד בחייה, אולם לאחר מותה תוקן כתב התביעה כך שיורשה תבע בשמה את הפיצוי בגין נזקיה. הטענה העיקרית שהועלתה בכתב התביעה הינה כי המעקב הרפואי שערך בית החולים אחר המנוחה עולה כדי רשלנות רפואית, משום שלא הוענק לה טיפול תומך סביר לאחר הניתוח להסרת הגידול מהשד.
בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי לא הייתה כל רשלנות רפואית סרטן שד מצידם של הנתבעים היות והמעקב שבוצע על ידם והממוגרפיה השנתית שעברה המנוחה הספיקו בנסיבות העניין. מעבר לכך, אין כל מקום לייחס לרופא, אשר היה אחראי על המעקב אחר מצבה הרפואי של המנוחה, רשלנות רפואית כלשהי היות והמעקב שביצע לא סטה מהפרקטיקה הרפואית הנהוגה באותה תקופה. יחד עם זאת, בית המשפט מאבחן את קביעתו האמורה וקובע כי בנסיבות הספציפיות, בשנים בהן בוצע המעקב, לא הייתה קיימת פרקטיקה רפואית מקובלת, אשר חייבה את הרופא לערוך מעקב אחר גילוי סרטן בכבד של המנוחה ובנוסף אף אם לוקחים בחשבון את התסמינים שהתגלו באונה בכבד המנוחה, לא הייתה כל חריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת באי ביצוע מעקב לגילוי הסרטן בכבד.

 

ודוק, מחלת סרטן השד אובחנה אצל המנוחה בשלב מוקדם וכתוצאה מכך היא עברה כריתת שד מלאה ? נסיבות אלו מובילות את בית המשפט למסקנה כי הסיכוי להישנותה של המחלה בגופה של המנוחה היה נמוך ביותר, אם לא אפסי. זאת ועוד, הגידול שהוסר לא שלח גרורות רבות בגוף ואף לא נשמעו כל תלונות מצידה של התובעת, אשר יש בהן כדי לרמוז לרופאים אודות קיומו הלכאורי של גידול פעיל.

 

אשר על כן, על פי פסק הדין שניתן, ניתן לומר כי על מנת לקבוע האם המעקב הרפואי שניתן על ידי הרופא ו/או המוסד הרפואי היה רשלני, יש לבחון את הפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה בזמן המעקב הרפואי, כמו גם את נסיבות המקרה הספציפי, מצבו הרפואי של המטופל ותלונות שהושמעו על ידו אודות מצבו זה, אם בכלל.