מעקב לקוי בסרטן שד

בית משפט השלום בתל אביב נדרש להכריע אם מעקב סרטן השד בתובעת היה תקין או בגדר מעקב רשלני שהוביל למותה של המטופלת מסרטן במעי הגס.

מעקב רשלני

רפואה היא אמנם מדע, אך כמו כל מדע העוסק בבני אדם הוא אינו תמיד מדויק. זו הסיבה שלא כל נזק שנגרם כתוצאה מטיפול רפואי ייחשב אוטומטית "רשלנות רפואית". זאת מתוך ההנחה שגם הטיפול הרפואי האולטימטיבי עלול להזיק למטופל בנסיבות מסוימות ולכן כדי לטעון לרשלנות, לא די בכך שנוכיח כי הטיפול היה רשלני (חרג מהנורמות המקובלות), עלינו גם להוכיח קיומו של נזק שנבע עקב כך.

השופט חשין ניסח זאת היטב בשבתו בבית המשפט העליון (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל): "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית".

פקודת הנזיקין (1968) מגדירה את עוולת הרשלנות בחוק הישראלי באופן כללי וכוללת בתוך כך גם רשלנות רפואית. לשון החוק, בהתאם לסעיף 35, מגדירה התרשלות בהשוואה להתנהגות ההיפותטית של אדם, או בעל המקצוע, הסביר באותן נסיבות. אם האדם התרשל והתרשלות זו קשורה בקשר נסיבתי לנזק שנגרם מתקיימים היסודות לעוולת רשלנות.

הקשר בין מעקב רפואי ורשלנות רפואית

מעקב רפואי הוא תחום בפני עצמו ובוודאי חלק בלתי נפרד מהטיפול הרפואי. לא פעם בתביעות רשלנות עולה השאלה מהם גבולות האחריות של הרופא בתחום המעקב הרפואי. משום שמעקב לא תקין עלול להביא להחמרת מצבו של המטופל נשאלת השאלה האם המעקב הרפואי הוא סטנדרטי, ואז לא תוטל על הרופא אחריות לנזק שנגרם למטופל, או שמא היה המעקב חרג מן הנורמות הרפואיות המקובלות והאחריות מוטלת על הרופא, הצוות הרפואי או בית החולים.

זהו מוקד עניינו של פסק דין שניתן בבית המשפט השלום בת"א ביום 6.1.09.

האם ניתן היה למנוע את מותה הטרגי של הניזוקה?

באותו מקרה, נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה אם המעקב הרפואי שניתן לניזוקה היה בגדר מעקב רפואי רשלני או סטנדרטי ותקין. את התביעה הגישה הניזוקה עוד בחייה ולאחר מותה תוקן כתב התביעה ויורשה, בעלה, בא במקומה.

עיקר טענת התביעה נעוצה הטענה כי המעקב הרפואי בבית החולים היה לקוי משום שלא העניק טיפול תומך סביר לאחר הניתוח להסרת הגידול בשד, טיפול שהיה מונע את האבחון המאוחר בסרטן המעי ויכול היה להציל את חייה.

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם הטיפול שניתן על ידי בית החולים לאחר הסרת הגידול בשד היה תקין או שמא נפל בו פגם אשר הביא לאי גילוי הסרטן במעי בזמן.

אלה הדברים כפי שהובאו בפני בית המשפט: בשנת 1992 חלתה התובעת בסרטן השד ועברה ניתוח לכריתת שדה הימני והוצאת בלוטות הלימפה. המעקב הרפואי נמשך וכלל ממוגרפיה וסקירות סונר. בשנת 1994 נתגלו ממצאים שהעידו על היתכנות של גידול ממאיר בכבד אך לא ניתן טיפול נוסף. בשנת 1995 התברר כי התובעת סובלת מגידול סרטני במעי הגס, היא נותחה ועברה מספר סדרות של כימותרפיה. בשנת 1996 אובחנו גרורות בכבד, התובעת נותחה שוב להוצאת גרורות וכיס המרה, אך למרבה הצער נפטרה בשנת 1997.

התובעת תבעה עוד בחייה את בית החולים והרופא המטפל בשל רשלנות, הטענה כי לא קיבלה כל טיפול תומך לאחר כריתת השד ולא נבדקה על מנת לשלול אפשרות של מחלת מעיים ממאירה למרות שאביה נפטר מסרטן במעי הגס ולכן לא אובחנה בזמן ואבדו סיכויה להבריא.

כיצד נבחן קיומה של רשלנות במעקב רפואי?

השאלה העולה במקרים כאלה היא האם הרופא פעל באופן סביר בהתאם לידע שהיה מצוי בתקופת הטיפול ובהתאמה לסטנדרט הרפואי הסביר. כלומר האם הרופא הסביר היה פועל באותו אופן ואם הוא לא היה פועל באותו אופן האם התוצאה היתה משתנה והנזק היה נמנע.

לשם כך על המגיש תביעת רשלנות רפואית להוכיח את התנאים המצטברים הבאים:

[א]. הרופא חרג מסטנדרט הטיפול הסביר.

[ב]. נזק רפואי.

[ג]. יש קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לטיפול הרשלני, כלומר לא די בקיומו של הנזק להוכיח את עוולת הרשלנות.

במקרה שלפנינו דחה בית משפט השלום בתל אביב את התביעה וקבע כי לא הייתה כל חריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת שהיתה נהוגה באותה עת ולכן לא היתה בהתנהלות הרופא ובית החולים רשלנות רפואית. בית המשפט קבע כי הטיפול שניתן לתובעת המנוחה לאחר ניתוח כריתת השד תאם את הפרקטיקה הרפואית המקובלת ולא היתה שום סיבה לבצע בנוסף מעקב לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס. בבחינת פעולותיו והחלטותיו של הרופא המטפל לא נפל פגם ולהפך, הוא פעל בצורה יסודית ועקבית.

ודוק, מחלת הסרטן במעי הגס ממנה נפטרה התובעת לא היתה חלק מהישנותה של מחלת הסרטן שבשלה עברה הניזוקה כריתת שד ובלוטות לימפה. נסיבות אלה הובילו את בית המשפט למסקנה כי אי גילויה המוקדם של המחלה הנוספת לא נובע מטיפול רשלני של הרופא המטפל.

פסק דין זה הוא אחד מיני שרשרת פסיקות המעניקות גושפנקא לכך שאין לראות בכל נזק רפואי, גם אם תוצאתו טרגית, תוצאה של רשלנות רפואית. במקרה של מעקב רפואי יש לבחון לא רק את הפרקטיקה הרפואית הנהוגה ונסיבות המקרה, אלא גם את היכולת להוכיח קשר סיבתי הקושר בין הנזק שנגרם להחלטת הרופא.

[ת"א 089629/00 ד"ר ניקולאי בלגורודסקי נ' בית חולים בלינסון]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך