רשלנות רפואית של מיילד – מיילדת

באילו מקרים עשויה להיגרם רשלנות שכזו ומה על הנפגע/ת לעשות על מנת לקבל את הפיצוי הכספי המגיע להם בשל כך. במסגרת הכתבה מובאת לרשותכם סקירה של פסיקה בנושא.

 

על תביעות המוגשות עקב הריון ולידה פרסמנו למרבה הצער לא מעט מאמרים וסקירות של תביעות רשלנות רפואית, בין היתר עקב:
– טיפול ומעקב שגוי במהלך ההריון
– אי ביצוע בדיקות מתחייבות במהלך ההריון
– הערכה שגויה של מצב האישה ההרה ומצב העובר
– מומים בלידה
עם זאת, פעמים רבות מעשה הרשלנות מתרחש ממש במהלך הלידה ובסמוך אליה, ותביעות רבות מוגשות על כנגד הצוות המיילד ? תביעות רשלנות רפואית של מיילד ? מיילדת.
הטעמים לכישלון הצוות המיילד תוך כדי הלידה רבים ומגוונים ולשם המחשה נציין חלק מהם:
– המיילד לא היה מורשה לעסוק ברפואה (ממש כפי שנראה בדוגמא מהפסיקה שנביא בהמשך הכתבה).
– המיילד בחר ליילד את האישה ההרה בדרך שאינה מתאימה בנסיבות.
– המיילד לא התייחס למצב האישה ולמצוקה עוברית.
– המיילד לא שקל חלופות אפשרויות ללידה, כגון: לידת ואקום, לידת מלקחיים, ו אף העברה ללידה בניתוח קיסרי.

 

 

גולשים יקרים, במקרה והייתם מעורבים בלידה אשר הותירה נזק לילדכם או לכן הנשים ההרות, אל תהססו ופנו לבחינת הנושא באמצעות מומחה רפואי ועורך דין הבקיא בתחום. ייתכן מאוד והנזק אירע עקב רשלנות רפואית של מיילד הבא לידי ביטוי בטיפול לקוי וחריגה מסטנדרט רפואי סביר.
באפשרותכם לפנות אלינו באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר או אף לחייג אלינו לטל 03-5117722 לשם קבלת ייעוץ ראשוני של עורך דין. פנייתכם חסויה ואינה כרוכה בהתחייבות כלשהי.
רשלנות רפואית של מיילד בפסיקה:
שעות ספורות לאחר לידה בבית החולים מקאסד בירושלים, אובחן התינוק כסובל משיתוק ביד ימין שנגרם בעקבות פגיעה בעצבים (שיתוק הידוע גם כתסמונת ERB).
בגין כך הוגשה על ידי הקטין תביעה בטענה כי נזקיו אירעו עקב רשלנות רפואית של מיילד.
כעולה מכתב תביעת רשלנות רפואית שהוגש מטעמו, המיילד שהועסק על ידי בית החולים התרשל בטיפול שהעניק ליולדת ובית החולים נתבע הן כאחראי באופן עקיף לרשלנות זו והן כאחראי באופן ישיר היות ועל פי הנטען הוא העסיק רופא בלתי מיומן ולא הנהיג הסדרי טיפול ראויים.
בית המשפט המחוזי קבע כי בית החולים אכן אחראי לנזקיו של התובע, כך שהעמיד את הפיצוי שיש לפסוק לו על הסך של כמאה ועשרים אלף שקלים.
כעולה מפסק הדין, הרופא המיילד שהועסק על ידי הנתבע לא היה מורשה לעסוק ברפואה באותה עת ולא היה בידיו רישיון תקף, זאת בניגוד לאמור בפקודת הרופאים, תשל"ז ? 1976. לאור זאת קבע בית המשפט כי בית החולים הפר את חובתו החקוקה, כאשר הפרה זו קשורה לנזקים שנגרמו לקטין עם לידתו. עוד נפסק על ידי הערכאה המבררת כי בנסיבות דנן מתקיימים כל התנאים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מעיד על עצמו), כך שהנטל להוכיח כי נזקי התובע לא נגרמו בעקבות רשלנות רפואית של מיילד עובר לכתפי בית החולים הנתבע. בהמשך לכך, לאחר שבחן את טענות הנתבע, קבע בית המשפט כי לא הורם הנטל האמור, עובדה שמובילה למסקנה כי מדובר אף במקרה רשלנות רפואית.
בית החולים הנתבע סרב לקבל את קביעות בית משפט קמא האמורות והגיש את ערעורו לבית המשפט העליון.
ערכאת הערעור קובעת כי אכן נראה כי מקרה דנן לא מתיישב עם קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה מתקיימים כל התנאים להחלת עוולת הפרת החובה החקוקה. ודוק, אמנם הופרה בעניין חובת בית החולים להעסיק רק רופאים ברישיון, כאמור בפקודת הרופאים, אך יחד עם זאת נראה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה האמורה לנזקים עימם נולד התובע.
על אף האמור לעיל, בית המשפט דוחה את ערעור הנתבעים ומשאיר את פסיקת בית משפט המחוזי על קנה.
על פי פסק הדין שבערעור ניתן לראות רשלנות רפואית בהתנהגותו של המיילד לאורך כל הלידה, בין היתר משום שהיה עליו לשקול את האפשרות ליילד את אם התובע באמצעות ניתוח קיסרי. בית המשפט מוסיף כי לא רק שאפשרות זו כלל לא נשקלה, אלא שהמיילד הוסיף חטא על פשע בכך שכלל לא הכין את האמצעים הדרושים לשם התערבות ניתוחית במידת הצורך, עובדה שלבדה עולה כדי רשלנות רפואית של מיילד.
יתר על כן, בית המשפט מוצא קשר סיבתי בין אותה רשלנות רפואית של מיילד לנזקיו של הקטין, זאת מבלי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפיו של הנתבע. כך, על פי בית המשפט, סביר להניח כי חילוץ העובר באמצעות ניתוח קיסרי היה מונע את שיתוקו של הקטין. גם הערעור על גובה הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי נדחה על ידי ערכאת הערעור, אשר מטילה על בית החולים הנתבע אף את תשלום ההוצאות שהוציא התובע בעקבות הגשת הערעור, בסך של עשרים אלף שקלים.
ע"א 222/98