התוצאות ההרסניות של טעות בחדר הלידה עשויות להיות בלתי הפיכות ולגרום סבל רב שנים למשפחה. מה פסק בית המשפט העליון בתביעת רשלנות בלידה במקרה בו נולד יילוד סובל משיתוק והמיילד בכלל לא היה מוסמך? על כך בכתבה הבאה.
למרות כל השכלולים וההתקדמות הרפואית והטכנולוגית, גם היום כל לידה של תינוק בריא היא לא פחות מנס. למעשה במהלך ההיריון והלידה כל כך הרבה דברים עלולים חלילה להשתבש שקצרה היריעה מלהתייחס לכולם במאמר יחיד. לא את כל הבעיות שעלולות להתעורר במהלך ההיריון ניתן למנוע, אולם לעיתים הן מתרחשות בשל טעויות שנעשות על ידי הצוות הרפואי או הרופא המטפל, טעויות שלעיתים יכלו להימנע באמצעות יישום של נוהל טיפול סטנדרטי. מקרים כאלה הם לרוב מקרים קלאסיים של רשלנות רפואית, במקרה כזה תביעה אמנם לא תוכל להחזיר את הגלגל אחורה אך פיצוי בהחלט יכול להקל ולו במעט על הניזוקים.
בחדר הלידה כל טעות יכולה להיות עניין של חיים ומוות
אמנם בכל מקרה של תביעת רשלנות רפואית יש לבחון אם התקיימה רשלנות, אם קיים נזק ואם יש קשר סיבתי ביניהם, אך למותר לציין כי תשעה חודשי היריון כמו גם הלידה עצמה מספקים לא מעט אפשרויות לרשלנות מצד הצוות הרפואי. בין המצבים הם עלולות להתעורר עילות לתביעות רשלנות בהיריון ולידה ניתן לציין למשל:
רשלנות במהלך ההיריון: מעקב היריון לא תקין, מתן טיפול לא נכון, אי ביצוע בדיקות חיוניות, הערכת מצב מוטעית של האישה ושל העובר, אי מתן הסברים מלאים על טיפולים שיש לבצע והוראות לגבי שמירה על היריון תקין, איחור באבחון, רשלנות בטיפולי פוריות, רשלנות בטיפול בהיריון בסיכון גבוה, העדר אבחון או טיפול לא נכון של תחלואה הריונית (כמו רעלת היריון), ייעוץ גנטי מוטעה ועוד.
רשלנות בלידה: ניטור לא תקין, אי ביצוע בדיקות, ניהול כושל של הלידה, בחירה לא מתאימה של שיטת הלידה, התעלמות מסימנים המעידים על מצוקה עוברית, השארת חלקי שליה ברחם (בעיקר במקרה של היפרדות שליה), שיתוק על שם Erb ועוד.
משום שטעויות בשיקול הדעת עלולות להתרחש הדרך לבחון אם התקיימה רשלנות או לא היא באמצעות בחינה התנהלות הרופא או הצוות הרפואי מול סטנדרט הטיפול המקובל, הסטנדרטי, נכון לתקופה בה התבצעה הרשלנות. במקרים של רשלנות הנוגעים למהלך הלידה, על כל שלביה, נבחנת התנהלותו של המיילד/ת או של הצוות הרפואי בחדר הלידה, או הניתוח.
במקרה שלפנינו מתוארת תביעת רשלנות רפואית נגד מיילד שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי קטין שאובחן שעות ספורות אחרי לידתו עם שיתוק על שם ארב שפגע בידו הימנית.
מהו שיתוק על שם ארב?
אחת לאלף לידות בממוצע בישראל מתרחש מצב מסוכן בשם פרע כתפיים (shoulder dystocia). במצב זה נתקעות כתפי הילוד בתעלת הלידה ולא מאפשרות את המשכה התקין של הלידה. לצוות יש מספר דרכים שעשויות לסייע בחילוץ ביילוד, אך הסכנה העיקרית במצב זה היא פגיעה, לעיתים זמנית ולעיתים קבועה, במקלעת הכתף, פגיעה זו נקראת שיתוק ע"ש ארב (Erb).
כדי להימנע ממצב זה, נקבעו מספר גורמי סיכון שיכולים להעיד על האפשרות שיתרחש פרע כתפיים ומחייבים שקילת חלופה של לידה קיסרית. בין הגורמים הללו ניתן לציין: סוכרת היריון, משקל האם, הערכת משקל העובר והיסטורית המשקל של יילודים בלידות קודמות, אם היו, של היולדת.
היילוד סבל משיתוק על שם ארב ובשמו הוגשה תביעת רשלנות רפואית
התובע, תינוק שנולד כשהוא סובל משיתוק על שם ארב בידו הימנית בבית החולים מקאסד בירושלים, ובשמו הוגשה תביעת רשלנות רפואית בלידה בבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענת התביעה המיילד התרשל בטיפול ביולדת ובית החולים אחראי לא רק על רשלנותו כי אם גם בשל העסקת רופא לא מיומן וגם בשל אי הנהגת נהלי טיפול ראויים.
מפסק הדין עולה שבעת הלידה, הרופא המיילד שהועסק על ידי בית החולים לא היה מורשה לעסוק ברפואה ובידיו לא היה רישיון תקף בהתאם בפקודת הרופאים, תשל"ז-1976. בעיני בית המשפט עובדה זו בלבד היא הפרת החובה החקוקה והיא קשורה קשר הדוק לנזקי הקטין בלידה שכן הרופא לא היה מיומן לטפל בלידה מורכבת. בנסיבות אלה מצא בית המשפט שהתקיימו כל התנאים המנויים להחלת היפוך נטל ההוכחה, ככתוב בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בכך קבע בית המשפט כי על בית החולים להוכיח כי לא התקיימה רשלנות.
בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי שבית החולים אחראי לנזקי התובע והעמיד את הפיצוי על סך של כמאה ועשרים אלף שקלים. הנתבע, כלומר בית החולים, הגיש ערעור לבית המשפט העליון בתואנה שאין די באי החזקת רישיון כדין כדי לקיים את יסוד העוולה וכי במועד הלידה שימוש הרופא מתמחה בבית החולים, אחרי שסיים את לימודי הרפואה.
בית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעור, הסכים עם הטענה כי אין בהתנהלות בית החולים משום עוולת הפרת החובה החקוקה, כפי שקבע בית משפט קמא. ודוק, בית המשפט אף קבע כי בהעדר רישיון תקף, אסור היה על הרופא לעבוד בהתאם לפקודת הרופאים. אך בית המשפט מטיל ספק שיש קשר סיבתי בין הפרה זו של החובה ובין הנזק שנגרם לקטין בעת הלידה.
עם זאת, ערעורו של בית החולים נדחה על ידי בית המשפט העליון, שהשאיר את פסיקת בית משפט קמא על כנה. הסיבה לכך היתה שבית המשפט סבר כי העסקת אדם שאינו בעל רישיון לעסוק ברפואה כרופא על ידי בית חולים אינה מתיישבת עם חובת הזהירות המוחלת עליהם מעצם תפקידם. לטענת בית המשפט רשלנותו של הרופא המיילד, שרק 4 שנים לאחר הלידה קיבל רישיון זמני לעסוק ברפואה כללית בלבד, הודגמה לאורך כל הלידה, החל מהעובדה שלא נשקלה האפשרות לערוך לידה קיסרית. יתרה, לטענת בית המשפט אי הכנת האמצעים הדרושים לניתוח קיסרי היא בגדר הוספת חטא על פשע, היות ומנוי וגמור כי ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק שנגרם ליילוד. בית המשפט טען כי די באלה להוכיח רשלנות רפואית של מיילד בלידה. בית המשפט לא רק שדחה את הערעור, אלא גם את הערעור על גובה הפיצוי ואף השית על בית החולים את ההוצאות שנגרמו לקטין בעקבות הערעור, על סך עשרים אלף שקלים, בנוסף לפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי על סך מאה ועשרים אלף שקלים.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
