אובדן פרי הבטן

לידת תינוק ללא רוח חיים היא אירוע טראומתי לכל הדעות, אך הוכחת הנזק הנפשי להורים אינה פשוטה בכלל. במקרה שלפנינו הרחיב בית המשפט את הפרשנות ופסק חצי מיליון שקלים לטובת ההורים. 

מות עובר בלידה

בשנת 2000, ולאחר 3 שנות טיפולי פוריות, עברה לבנה לוי הפריית מבחנה והרתה. זה היה הריונה הראשון ומהלכו היה תקין. בשבוע ה-39 להיריון עברה הגב' לוי בדיקת אולטרסאונד להערכת משקל ונצפה עובר שמשקלו הוערך ב-3,140 גרם כמו גם ריבוי יחסי של מי-שפיר. ב-26.8.2001, חשה הגב' לוי בצירי-לידה והגיעה לחדר מיון יולדות "שערי צדק", אליו נרשמה ללידה, כשהיא במצב כללי טוב ונמצאו דופק עוברי תקין בניטור, מחיקה של צוואר הרחם ופתיחה של 3-2 ס"מ.

כדי לקדם את הלידה יצאה היולדת להסתובב בבית החולים וכשחזרה נבדקה שוב ונרשם כי פתיחת צוואר הרחם עלתה ל-3 ס"מ וניטור דופק העובר נמצא תקין. לכן, ביקשה המיילדת שהיולדת תצא לסיבוב נוסף, אך בבדיקה שנעשתה עם שובה, אחרי 3 שעות, לא נמצא דופק עוברי. בדיקת אולטרסאונד איששה את ההשערה שהעובר מת. גב' לוי הוכנסה לחדר לידה והעובר המת הוצא בלידת ואקום. עם הוצאתה התברר כי חבל הטבור נכרך סביב צווארה וידה של התינוקת.

חשיבות השמירה על הנוהל הרפואי במניעת רשלנות

הגב' לוי ובעלה הגישו לבית המשפט המחוזי תביעת רשלנות רפואית בלידה נגד בית החולים. הדיון בבית המשפט לשאלת אחריות בית החולים התמקד בשתי שאלות: האם לאור הנתונים צוות בית החולים צריך להשאיר את היולדת תחת פיקוח רפואי בחדר הלידה; ובהנחה שלא היה בכך צורך, האם התרשל בית החולים כשלא ווידא עם היולדת שברור לה שעליה לחזור בתוך שעתיים לחדר הלידה.

במישור אחריות בית החולים למות העובר, קבע בית המשפט שאי עריכת הבדיקה במועד שנקבע בנהלים, כלומר כל שעתיים, היא באחריות בית החולים ומשום כך מצא אותו אחראי למות העובר עקב רשלנות רפואית.

זכאות לפיצויים על נזק נפשי שנגרם ממות קרוב משפחה

המשך הדיון התרכז בשאלת הנזק והתמקד שוב בשתי שאלות: האם ההורים יכולים לתבוע נזקים בשם העובר המת ואם יש מקום להכיר בנזקים נפשיים שנגרמו להם. בדיון על הנזק בית המשפט דחה את תביעת ההורים לפיצויים בגין אבדן הכנסותיו של העובר ב"שנים האבודות" משום שנולד מת ולכן אינו זכאי לזכויות או חב בחובות לפי סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.

לאחר שדחה בית המשפט את האפשרות לתבוע פיצויים בשם העובר, התפנה לעסוק בשאלת זכאות ההורים לפיצויים בגין מותו. זו שאלה לא פשוטה משום שבמקרה הזה העוולה נעשתה לתינוק שלא נולד וכדי להוכיח שההורים יכולים להיחשב כנפגעים משניים עליהם לעמוד בקריטריונים שנקבעו ב"הלכת אלסוחה" (רע"א 444/87). פסק דין תקדימי זה קבע ארבעה תנאים להכרה בזכאות של קרוב משפחה לפיצוי על נזק נפשי שנגרם כתוצאה ממות קרובו:

  • קרבה מדרגה ראשונה לנפגע
  • התרשמות ישירה מהאירוע
  • קרבת הניזוק בזמן ובמרחב לאירוע
  • עצמת הנזק – נזק פסיכולוגי או פסיכיאטרי משמעותי

לשאלת הפגיעה הנפשית בהורים שנגרמה אחרי ציפייה של שלוש שנים לילד, נקבע כי במקרה זה לא נמצאו פגיעות חמורות המצדיקות את פיצוי ההורים לפי "הלכת אלסוחה" כנפגעים משניים. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי לאם עומדת עילת תביעה כניזוק עיקרי ופסק לזכותה פיצויים בשווי 300,000 שקלים ובנוסף להחזר הוצאות הטיפולים שהובילו להיריון על סך 10,000 שקלים בגין הוצאות נסיעה ועזרת הזולת.

פיצוי נזק נפשי

העליון הרחיב את יריעת ההגנה על קרובי משפחה שנפגעו ממות יקירם

שני הצדדים ערערו על פסק הדין, ההורים על גובה הפיצוי ועל זכות האב לפיצויים ובית החולים ערער על הוכחת קשר סיבתי בין אחריות בית החולים לנזק, כלומר מותו של העובר. ביהמ"ש העליון בהרכב מלא דחה את ערעורו של ביה"ח וקיבל בחלקו את ערעורם של ההורים לגבי הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני וסכום הפיצויים. לעניין אחריות בית החולים לא ראה בית המשפט העליון סיבה להתערב משום שהחובה, כפי שהיא מופיעה בנוהל הרפואי, לחזור להשגחת מיון יולדות כל שעתיים לא הובהרה לגב' לוי על ידי בית החולים, למרות הסיכון הטמון בכך ליולדת ולעובר.

בית המשפט העליון דחה את טענת "השנים האבודות", אולם קיבל את טענת ההורים, המערערים, לגבי הנזקים הנפשיים שנגרמו לשני ההורים עקב מותו של העובר. זה אינו פשוט כלל ועיקר משום שהמקרה הזה אינו עונה על הקריטריון הרביעי – עצמת הפגיעה, שניסח שופט העליון שמגר ב"הלכת אלסוחה". למרות זאת, נהג בית המשפט בפרשנות רחבה והכיר בזכאות ההורים לפיצוי בגין הנזקים הלא-ממוניים שנגרמו להם, הגם שעוצמת הנזק אינה חמורה ברמה הנפשית או הפסיכיאטרית ואינה פוגעת בתפקוד.

השורה התחתונה היא שבמקרה זה, בית המשפט הרחיב את שיקול דעת במבחן הזכאות לפיצויים עבור נזקים לא ממוניים של בני משפחה מקרבה בדרגה ראשונה לניזוק. זו פרשנות חשובה המכירה בחשיבות הפיצוי הלא ממוני על הטראומה, הכאב והסבל הנגרמים להורים וכרוכים בלידת עובר ללא רוח חיים. מצבים שממילא מזכים את ההורים בפיצויים פחותים יחסית למקרים בהם ילוד חי נפטר הסמוך לאחר הלידה, אז עומדת לעיזבון התינוק זכות תביעה עצמאית בראשי הנזק המקובלים במקרים אלה.

[ע"א 754/05 לבנה לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק, סב(2) 218 (2007)]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך