לידת מלקחיים

בית המשפט קיבלת תביעה שהוגשה בגין רשלנות בלידת מלקחיים ופסק לתובעת פיצוי בסך שש מאות וחמישים אלף ש"ח.

הרופא המיילד עושה שימוש בלידת מלקחיים (הנקראת גם לידה מכשירנית), כאשר הוא נתקל בקושי לחלץ את העובר מריחמה של היולדת. במהלך הלידה האמורה מוחדרות שתי כפות המלקחיים דרך נרתיקה של היולדת, כך שהרופא המיילד ממקם אותן בשני צידי ראשו של העובר, עובדה המצריכה, ברוב המקרים, יצירת חתך חיץ בכדי למנוע קרע בריחמה של היולדת. יש לציין כי ישנם מקרים שבהם השימוש במלקחיים נעשה רק לשם הרחבת הנרתיק ויצירת פתח יציאה רחב יותר לעובר. בטרם יגיע הרופא המיילד למסקנה כי יש לבצע לידת מלקחיים, עליו לוודא את התקיימותם של מספר תנאים. כך, בין היתר, נדרש שהליך ירידת המים כבר התרחש, ששלפוחית השתן של היולדת מרוקנת, שראשו של העובר (ולא עכוזו) מופנה לצוואר הרחם ועוד.
לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעת רשלנות רפואית בלידה כנגד בית החולים האיסלמי "מקאסד". התובעת הגיעה לבית החולים כשהיא כורעת ללדת זוג תאומים, אולם בסופו של הליך הלידה נולדה רק בת אחת כשהיא בריאה ושלמה, בעוד אחותה התאומה נפטרה בסמוך ללידה. טענת התובעים (הלוא הם זוג ההורים) הינה כי מותה של התינוקת נגרם כתוצאה מעריכת לידה מכשירנית, אשר כללה שימוש במלקחיים ובואקום. כמו כן, במסגרת הטענות שנפרסו בכתב תביעת רשלנות רפואית בלידה דנן נטען כי כתוצאה מביצוע כושל של לידת המלקחיים סובלת כיום התובעת מקשיים בשליטה על סוגריה ומנזקים נוספים המפורטים בכתב הטענות. בית החולים הנתבע טוען כי טענות התביעה מבוססות על אדנים רעועים שכן הליך הלידה היה תקין לכל אורכו ועמד בסטנדרטים הרפואיים המקובלים בביצעו לידה מכשירנית.
ראשית, בית המשפט מתמקד בעריכת הרישום הרפואי על ידי בית החולים ומסיק כי הוא אינו מכיל תיעוד של הלידה בזמן אמת, אלא תיעוד רטרואקטיבי בלתי מספק. בנוסף, אין תיעוד בגיליון הרפואי ממנו ניתן ללמוד שהייתה התייעצות בנוגע לעריכת לידת מלקחיים. על פי בית המשפט, שיקלולן של שתי העובדות האמורות מביא להחלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" ובהמשך לכך לתוצאה של העברת הנטל לכתפיו של בית החולים, אשר צריך להוכיח כי לא הייתה מצידו כל רשלנות רפואית בלידה.
בית המשפט דוחה את טענות הנתבע, לפיהן החליט על לידה מכשירנית לאור מצוקת העובר ובכל מקרה, אף אם הייתה מצוקה שכזו, היה צריך הצוות הרפואי להחליט על ביצוע ניתוח קיסרי באופן מיידי. לאור זאת ובשל העובדה שלא הייתה כל התייעצות במומחים באשר לסוג הלידה שיש לבצע בנסיבות העניין, קובע בית המשפט כי בית החולים הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, כאמור, כך שיש לראות בהתנהלות הצוות הרפואי המועסק על ידו – רשלנות רפואית בלידה.
בית המשפט אף קובע כי מתקיימת רשלנות רפואית בלידה גם כלפי התובעת, אשר כל הנזקים מהם היא סובלת נגרמו מביצוע לקוי של הלידה המכשירנית. לאור קביעות אלו פוסק בית המשפט כי על הנתבע לשלם לתובעים את סכום של שש מאות וחמישים אלף שקלים, כאשר מרבית הסכום הוא בגין הנזקים שנגרמו ליולדת, כמפורט לעיל.